מירן הולדשטיין, או בשם הבמה שלה, מירנושקה, מתגוררת בחיפה והיא לייביסטית בפייסבוק עם עשרות אלפי עוקבים. בעיני היא היחידה ששווה את הזמן הפנוי שלנו בפייסבוק. מירן היא מאפרת אדירה, אבל היא קודם כל קומיקאית. הלייבים שלה הם זריקת הומור, אנרגיות חיוביות ופרופורציה לשיגרה של חיי היום יום. היא כנה, אמיתית ופתוחה מספיק כדי להסתכל למציאות בעיניים, להרים אותה עם המבט ולצחוק איתה את הכאב. הכל נעשה במסווה של איפור, לייף סטייל וחיקויים, אבל הקסם שלה הרבה יותר עמוק.

מירן מגיעה אך ורק עם כוס הנס שלה. בלי מסיכות, בלי פילטרים ובלי פוטושופ. היא מביאה רק את עצמה - וזה כל מה שצריך. הלייבים שלה כוללים הכל החל מטוטוריאלז (הדרכות איפור), סיקור מוצרים ועד לשיחות עומק על הקושי בגידול ילדים, חיי נישואין וחיקויים של דמויות. היא תמיד תדאג לצחוק קודם כל על עצמה, להחזיר אהבה לכל מי שנותן ולדבר אך ורק את האמת. בסלט של בלוגריות, מעצבות, מאפרות ואושיות רשת שצצות כמו פטריות אחרי הגשם, היא היחידה שמציגה את המציאות כמו שהיא, עם כל הווגע'ארס. אני מתקשרת למירן ותוך כמה שניות מרגישה הכי בבית בעולם. הראיון האמיתי מתחיל אחרי חצי שעה של הומור וחיקויים.

"מירנושקה התחיל ממקום מאוד קשה שלי בחיים האישיים", מירן משחזרת כיצד הכל התחיל, "הילדה האמצעית שלי אובחנה כילדה עם צרכים מיוחדים. יש לה תסמונת נדירה, ואני הייתי צריכה לברוח קצת מהחיים שלי. חיפשתי לי תכלית שהיא אחרת מלהיות אמא לילדה לצרכים מיוחדים. לא עבדתי באותו זמן. לא יכלתי לעבוד. אני הייתי הולכת לבדיקות עם עמית. כל שבוע בדיקות גנטיות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, אבחונים, MRI, EEG, כל האותיות באנגלית שאפשר לחבר. לא יכולתי לצאת לעבוד. לקחתי מקום מאוד אפל בחיים שלי והתעצמתי ממנו. מירנושקה עונה לי על הצורך להתמודד עם כל מה שקורה עם הבת שלי. היא הסיבה לכך שהתחלתי את כל זה. הייתי במקום שחור, קשה, מתסכל, מלחיץ. העולם חרב עליך. לילד שלך יש עניין ואתה מת מבפנים. אמרתי לעצמי שאני חייבת משהו שיהיה שלי. חשוב לי שידעו שזה מה שדחף אותי וגרם לי להבין שהחיים הם משחק ובמקום להפוך אותו לטרגדיה, הפכתי את זה לקמע מזל. זה נתן לי טריגר. ומהמקום הזה, אני באה לתת כוח לאנשים".

מירן עוצרת, לוקחת שלוק מהנס שלה וממשיכה, "שנתיים לפני מירנושקה הרגשתי כאילו איבדתי את האוטונומיה על הנשמה שלי. אין מירן. נמחקה. מתה. יש רק ילדים. יש רק בית. סבלתי מדכאון. הייתי במצב אפל ושחור וגמור ומדוכא. הרגשתי שאני לוזרית, שאין לי מה להציע לעולם, שאני פוטנציאל מבוזבז, שאני עקרת בית עלובה. שהבעל שלי עובד, קורע את התחת, בשביל שנצליח לשרוד, ואני חסרת תועלת. כל מה שאני עושה הוא לקחת את הבת שלי לבדיקות. מה אני מביאה לשולחן? כלום ושום דבר. ואז, ממקום מאוד אפל אמרתי לירון (בעלי) 'תקשיב, אני רוצה לחזור לאפר כלות'. ומה עשינו? הוצאנו חמישים אלף שקל מחסכון. בגלל המצב של הבת האמצעית שלי היינו חנוקים. אחרי שהוצאנו את הכסף הזה הלכתי וקניתי מזוודת איפור. ירון בנה לי פינת איפור בסלון ואני ישבתי מול הפינה עם כל האורות, מול סחורה בשווי חמישים אלף שקל ואמרתי 'מה עשיתי? אני לא רוצה לאפר!' ובכיתי את חיי למוות.

"אז הייתי בת 37. הסתכלתי למעלה ואמרתי 'אלוהים תן משהו. שנים התבזבזתי'. ואכן, למזלי הצטרפתי למאפרת מדהימה בשם יעל דרוקמן. נסעתי איתה למרכז והסתכלתי עליה עובדת. הייתי חוזרת הבייתה והייתי מלאה בשמחה על כך ששימחתי כלה. וזה גרם לי לחשוב. הרי בנשמה שלי אני קומיקאית. ירון הציע לי לפתוח דף ולדבר שם. פתחתי והתחננתי לאנשים בשביל לייקים. אחרי תקופה העליתי לייב של 'איך להסתיר כהויות', ופתאום מ-300 עוקבים נהיו לי 1500.

"ככל שהזמן עבר והצופים עלו התחלתי לתת דרור. דרור למחשבות, לחלומות. הוצאתי הכל בצורה חסרת מעצורים, חסרת חשבון. לקח לי זמן. אני משתדלת לשמור על כבוד ולא מלכלכת פה על אנשים. החלטתי שאני רוצה להיות אני. אני לא באה לעשות פוזות".

ומה עם התעשייה?

"כשזה מגיע לתעשייה, אני עוף מאוד מוזר כי אני כל הזמן עושה גילויים נאותים עד כדי בחילה. ואני עושה את זה כי אין לי מה להסתיר. אני לא מאמינה בחירטוט ולצערי, הייתי פתי מאוד מאמין לכל דבר. כשהסתובבתי ברשת וראיתי אושיות ממליצות על מוצרים, לא הבנתי שזה בתשלום. בחיים לא ידעתי שמרוויחים מזה. גם אחרי שפתחתי את מירנושקה, לא ידעתי מה זה גילוי נאות. עשיתי את זה בכל מקרה באופן טבעי. אחר כך הבנתי איזו אחריות חברתית עצומה יש לי בראש ובראשונה כלפי הסביבה שלי וגם כלפי עצמי. איבדתי המון מהקולגות בגלל הגילוי נאות הזה. אנשים אמרו לי 'תצניעי'. לא רוצה להצניע - אם זה קידום ממומן אני אומרת. אם שילמו לי כסף אני אומרת. זה אומר שאני פחות אמינה? לא. זה אומר שאני אגיד את האמת בכל מקרה".

 אז איך עושים את זה?

"אל תסתכלי עליי כמו על פלצנית, אבל צריך להיכנס פנימה ולגעת בנקודה של הכאב. הנקודה שהכי כואבת לי היא עמית. היא הכי מתאגרת אותי בחיים והכי דוחפת אותי קדימה. יש רגעים של משבר, של תלישת שערות, של צעקות, של תסכול, של חוסר אונים, של בכי והרגשת אבדון. אבל בכל פעם אני חוזרת לפינה הקסומה שלי שקוראים לה מירנושקה. צריך פשוט לצאת לדרך. אבל זה גם צריך להיעשות בענווה ובצניעות. אתה שולח אהבה - אתה מקבל אהבה. תנו לאנשים ותקבלו. כן, גם סודות איפור.

"הצלחה היא לקום בבוקר ולהגיד לעצמך שיש לך משהו שהוא רק שלך. הלייבים הם רק שלי. ירון והילדים יכולים להצטרף, אבל זה שלי. החיים האלה קצרים ויש כל כך הרבה אנשים שסובלים מדכאון, חרדות, עצב, בדידות קשה והרגשה של ייאוש. חוויתי שלוש פעמים דכאון אחרי לידה ואני מדברת על הדברים כי זה חשוב. אף אחד לא צריך להתבייש".

וכשאת מכבה את הלייב?

"אנחנו חיים בתוך סיר לחץ. מי חי חיים מושלמים? הרי רק לפני כמה ימים סיפרתי לכולם בלייב שאני מזוקנת. שאני צריכה לגלח את כל הצד הימני של הפנים. למה המייק אפ נראה עליי כל כך טוב? למה? כי גילחתי את הזקן של העיראקית זה למה. אני מראה הכל. אני מראה את הנקבויות הפעורות שלי, את הפנסים השחורים שלי, את המשקל העודף שלי, את כל מה שאני מתמודדת איתו בחיים. אני מראה את העולם האמיתי בלייב, בדיוק כמו שהוא נראה גם אחרי".

אז רק האמת? כל הזמן?

"אל תקני אשליות אינסטגרם ופייסבוק. אמא שמעלה תמונה של ילד שלה מחייך, כנראה שלא ישנה כל הלילה כי הוא צרח. יכול גם להיות שהוא הוציא לה את הנשמה עד שהסכים להצטלם. החיים של אף אחד לא מושלמים. רוצה לראות ייאוש? בואי אליי הבייתה. הרצפה כל כך דביקה שאני נעמדת דום כפרה. תראי את האמבטיה הרקובה שצריך לשפץ. אני מדברת על הכל. למשל, גם על זה שאני הולכת לעשות בוטוקס. למה מה, אני צריכה ליפול? אני הולכת לסדר את עצמי ואם צריך אני גם אמתח את הרבי. זו בושה? מה יש להסתיר בחייאת דינק?

"אל תפחדו להעיז. אם הרווחתם הכל ביושר, אל תתביישו בכלום. תאמינו בעצמכם. אני לא שוכחת את המקרים בהם ישבתי וחשבתי שלא יצא ממני כלום. תתעצבו ואל תתייאשו ואם אתם בפרשת דרכים זה מצוין. זה שלט עצור שאומר לך עכשיו תחשוב לאן. חשוב לזכור שאנשים רוצים לראות אותך. לא קשקושים".