אתם קמים כל בוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים, מתארגנים לעבודה, נותנים נשיקה לבן/ת הזוג, לילדים ויוצאים לעוד יום עבודה שגרתי ולחיים בחוץ. אותן פעולות, כל יום, כל חודש, במשך שנים. חשבתם פעם למה אתם עושים את זה, לא ברמה הפיזית או ברמה הגשמית, אלא מה הסיבה האמיתית שמניעה אתכם לקום ולצאת אל העולם?

בקיץ 2017, טל שחר קנוהל בת ה-29 חזרה משנה של לימודים בתורכיה. היא נסעה לשם במסגרת חילופי סטודנטים, כחלק מתוכנית הלימודים שלה וכדי להגשים חלום ישן שלה - לחיות במולדת הרחת לוקום ולהתוודע לתרבות המקומית. אבל למרות שהגיעה למקום שרצתה, החיים כישראלית בתורכיה, הפחד שהרגישה והבדידות שחוותה, הובילו למשבר וגרמו לה להיכנס לדיכאון. היא חזרה לארץ התכנסה בתוך עצמה והתקשתה להתרומם.

משבר הזהות העצום שחוותה גרם לה לחפש סיבה מספיק טובה שתגרום לה לצאת מהמיטה, אז זה מה שהיא עשתה - יצאה לרחוב לחפש סיבות אצל אנשים אחרים, בתקווה לקבל השראה לקום. החיפוש הזה הפך לפרויקט אינסטגרם ענק ועזר לה בסופו של דבר למצוא סיבה לקום. קנוהל שאלה עשרות אנשים למה הם קמים בבוקר ופרסמה את התמונות והתשובות בעמוד אינסטגרם מיוחד שפתחה ונקרא 'reasonstogetoutofbed'. הפרויקט, שהתחיל בישראל, המשיך בסופו של דבר לניו יורק, שיקגו, תורכיה, והיד עוד נטויה.

 

טל שחר קנוהל. צילום: אביתר רוזנברג

טל שחר קנוהל. צילום: אביתר רוזנברג

 

בואי נחזור רגע אחורה, נסעת לתורכיה ובעצם הגשמת את החלום שלך. למה בכל זאת הרגשת שאת מתפרקת?

"חילופי הסטודנטים בתורכיה היו חלום ישן שהתגשם אבל עברתי הרבה דברים בשנה הזו, מטוב ועד רע, והכל בקיצוניות. לא היה פשוט לחיות שם כאישה ישראלית וחלק מהזמן הרגשתי לא בטוחה, הייתי צריכה להסתיר את הזהות שלי. החיים הפכו למשחק מוזר שבו כבר לא הייתי בטוחה מי אני והפכתי לצופה מהצד במציאות ההזויה של רחובות אנקרה ואיסטנבול. באותה שנה קניתי מצלמה, והצילום עזר לי לחבר את עצמי מחדש, לאנשים מסביב ולעצמי. אני מהססת להשתמש במונח פוסט טראומה כי הוא מגיע בדרך כלל בקונטקסט של הלם קרב, ואני לא חוויתי שום דבר שמתקרב לזה, אבל כנראה בכל זאת סבלתי ממשהו בסגנון. זאת הייתה תקופה סוערת ויצא לי להיות בכל מיני עצרות והפגנות והכל היה תוסס. נתקלתי בתגובות לא נעימות וסיטואציות בהן לא היה לי נעים להגיד שאני ישראלית והרגשתי שאני מתנתקת מהזהות ומהשפה שלי. התרחקתי מעצמי והרגשתי זרה".

כשחזרת לישראל המצב לא השתפר.

"כשחזרתי לארץ נכנסתי לדיכאון. בלילות היו לי סיוטים שבאים לתקוף אותי, הרגשתי בודדה ומבולבלת, הרגשתי שאני לא שייכת לאף מקום. בבקרים הייתי נשארת דבוקה למיטה, מחשבות רעות עשו בי שמות. הייתי קמה ברגע האחרון ורצה לעבודה, ללימודים. פשוט לא הצלחתי למצוא סיבה מספיק טובה לצאת מהמיטה. הפרויקט התחיל מתוך הרצון שלי להתעסק בשאלה הזאת - למה לקום בבוקר, וקיבלתי המון תשובות. השאלה הזאת הוציאה דברים מעניינים מאנשים שפגשתי, כל אחד דיבר על האופן בו הוא מוצא משמעות לחיים שלו".

למה לדעתך אנשים כל כך מתחברים לשאלה הזאת?

"זה נורא מחזק לראות איך כל אחד מתעסק בשאלה הזאת ולדעת שיש עוד אנשים שמחפשים ואפילו מצאו את התשובה. בכלל, כשאנשים רואים שהתהייה הזאת היא לא משהו אינדיווידואלי אלא אנושי ומשותף להרבה אנשים זה נותן השראה. העובדה שאנשים שהיו זרים שנפתחו וחלקו את המשמעות שלהם לחיים, יוצרת תחושה של ביחד, ואני מקווה שזה עובר בתמונות. הצילומים שאני עושה הם מאוד אישיים ומנסים להגיע לאיזושהי מהות של הבן אדם וזה משתקף בתמונה. התשובה תמיד מתחברת לעיניים ולמבט".

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

#354reasonstogetoutofbed Reason 6: #ilovelife . Chang Hong Hue, #china . #luckyyou #bemyguru

A post shared by Tal-shahar Knohl (@reasonstogetoutofbed) on

איך בחרת למי לפנות?

"פשוט יצאתי לרחוב. זה עניין של אינטואיציה, להסתכל מסביב ולראות איזה פרצוף מעניין ומושך. לפעמים גם דיברתי עם אנשים מהסביבה שלי ומהחיים שלי שידעו שאני עובדת על הפרויקט הזה והייתה להם תשובה מעניינת. רוב האנשים שפניתי אליהם היו אנשים שנראו לי שונים ממני".

פנית לזרים בתורכיה למרות המשקעים שהותירו בך החיים שם, בארה"ב פנית גם להומלסים ולאנשים שנראים פחות סימפטיים, לא פחדת מהתגובות?

"לא. תמיד שאלתי קודם את מי שמולי אם הוא רוצה להשתתף בפרויקט, ומי שאמר לא אז לא צילמתי אותו. רוב האנשים הגיבו יפה, היו כאלו שאמרו שהם לא רוצים להצטלם אבל שמחו לדבר איתי ויצאו מזה שיחות מעניינות. לדבר עם אנשים זרים ולשאול את השאלה הזאת פתח לי פתח לשיחות עם אנשים שלא בהכרח הייתי מדברת איתם. אני מדברת תורכית וערבית וזה איפשר לי לדבר עם אנשים שונים ממני".

'מה גורם לך לקום בבוקר' – היו תשובות שהפתיעו אותך?

"היו אנשים שנפתחו והתחילו לספר לי דברים אפלים על החיים שלהם. כשצילמתי ביפו מישהו התחיל לספר לי על החיים שלו בעולם התחתון ועל כל מיני דברים שקשורים בפשע. זה מצחיק איך לפעמים אנשים נחשפים ונפתחים לאנשים שהם בכלל לא מכירים, זה היה מוזר שלא היה לו אכפת".

איזה תשובות הכי השפיעו עלייך?

"אני חושבת שדברים שנוגעים ליצירה. הייתה סטודנטית לעיצוב שאמרה שהיא מתעוררת עם רעיון ומתיישבת לכתוב. היה נגן רחוב בתורכיה שאמר לי שהוא קם בשביל להרוויח כסף אבל באמצע הלילה הוא מתעורר עם מנגינה בראש. הדברים האלה הכי ריגשו אותי. התשובה שהכי נשארה איתי ועוזרת לי עד היום מבחינה פרקטית היא של מישהי שסיפרה לי שקשה לה לקום בבוקר והיא תמיד מאחרת, אז היא פשוט סופרת עד חמש וקמה. מאז זה עובד גם לי".

 

פנית למאה אנשים בקירוב, היו תשובות שחזרו על עצמן?  

"הרבה אנשים היו אומרים 'אני קם כי אני צריך ללכת לעבודה'. בהתחלה קיבלתי את התשובה, אבל בשלב מסוים ניסיתי לחפור ולהגיע יותר עמוק אז הקשיתי ושאלתי – 'ומה אתה עושה בסופ"ש כשאין עבודה?' והיו אנשים שנפתחו. בשיקגו למשל, פגשתי ברכבת שני חברים שחיו בשכונת עוני. כששאלתי את שניהם מה גורם להם לקום שניהם אמרו עבודה וכסף, כשהתעמקתי הם התחילו להתווכח ביניהם, אחד מהם התעקש שהוא קם בגלל הכסף והשני אמר שהכסף הוא רק אמצעי שיעזור לילדים שלו. זה היה מעניין לראות חברים שניסו לשכנע אחד את השני. בסוף התברר שהגבר שאמר שהוא מתעורר רק בשביל כסף הוא סוחר סמים שמכור לסמים בעצמו ולא כל כך מוצא סיבה ומשמעות לחיים. האדם השני, שגדל באותה סביבה, סיפר שהוא החליט לחלץ את עצמו בשביל הילדים שלו, ולכן הוא משקיע בעבודה שתעזור להם לחיות חיים טובים יותר".

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

REASON 25: my #family . Tal, 29 and Eitan a year and 2 months old, from #holon . #familyphotography #toothygrin #stickingouttongue #youngdad

A post shared by Tal-shahar Knohl (@reasonstogetoutofbed) on

איך לגלות מה משמעות החיים עבור אחרים עזר לך להתמודד עם הדיכאון שלך?

"הפרויקט הפך להיות הסיבה שלי לצאת מהבית ובעצם הסיבה שבגללה אני קמה בבוקר. הצילום והשיחות נתנו לי השראה ואיזושהי תחושה שיש מה לנסות ומה לחפש ולמה להמשיך לחיות את החיים, וזה עזר לי מאוד. בספטמבר האחרון התחלתי לעבוד בתחום החינוך ואני מרגישה שאני עושה את אותו הדבר בעבודה שלי עם ילדים ובני נוער – לעזור להם למצוא את המשמעות לחיים, דברים שעושים להם טוב ושיש להם תשוקה עבורם. עכשיו זה לא רק חיפוש שלי עם עצמי, זה חיפוש עם עוד אנשים. עם קהילה שלמה. מבחינתי בהתחלה הפרויקט הזה נועד בשביל עצמי, לא חשבתי להפיץ אותו. החלטתי להעלות אותו לאינסטגרם ולפייסבוק כי אני חושבת שזה משהו שיכול לעשות טוב לאחרים ואשמח שכמה שיותר ייחשפו אליו".

מה המסע הזה גרם לך להבין על עצמך?

"אני חושבת שהבנתי שאני מחפשת קהילה. עזבתי את תל אביב וחזרתי לגור בירושלים, העיר שגדלתי בה, והבנתי שאני לא רוצה לחיות בבדידות של העיר אלא רוצה את החברים שלי סביבי. בתל אביב הרגשתי את המרדף האינסופי אחרי ההצלחה והוא עשה לי לא כל כך טוב, ובירושלים הרגשתי שהוא פחות חזק, שיש יותר מקום לשבת לדבר, לשתות תה עם חברים, מקום של ביחד. וזה גם מה שהפרויקט הזה עשה לי, קירב אותי לאנשים לאינטראקציות ולתחושת ה'ביחד'. כששאלתי אנשים מה מניע אותם לקום בבוקר, היו מעט מאוד שאמרו 'כסף' או 'הצלחה'. זה היה יכול להיות אמצעי כדי שלילדים שלהם יהיו חיים יותר טובים, אבל בסוף המשמעות האמיתית הייתה משפחה או קהילה או ליצור ולעשות משהו בעולם. וזה מה שאני מחפשת ואת זה אני עושה קצת דרך העבודה שלי עכשיו".