הפעם על הכוונת: חן ליברמן, עיתונאית חדשות 13, שהצטרפה לשורת עיתונאיות שסבלו מהכפשות מיניות ברשת, והגישה תביעת דיבה נגד הצייצנים שפגעו וביזו אותה.

חן ליברמן צילום עדי אורני

חן ליברמן כתבת המקור, רשת 13, צילום עדי אורני

כך כתבה עליה צייצנית בשם ליאת כרמון: "אין חברת חדשות בעולם שהייתה מגייסת לשורותיה בחורה אפסית כמו חן ליברמן. חדשות 13 שברו שיאים בקטע הזה. כנראה קשרים או שמישהו היה שיכור כשבחר להעסיק אותה. ביזיון!" צייצנית אחרת בשם שרית מאירי הגיבה לה: "או שהיא פתחה רגליים כדי לקבל את הג'וב", והצייצן נחום יזהר השיב: "'או שהיא' מיותר במשפט שלך".

ליברמן היא לא העיתונאית הראשונה בתקופה האחרונה שנאלצת להגן על עצמה משפטית מפני השתלחויות רשת על רקע מיני, וספציפית על רקע נסיבות קבלתה לעבודה. גם הפרשנית המדינית של חדשות 12, דנה ויס, בוזתה והושפלה בחודש מאי האחרון כאשר יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה צייץ "מישהו יודע איך דנה ויס קיבלה תפקיד כה בכיר בערוץ 2? רהוטה? לא. חכמה? לא. מעניין...". בדומה לליברמן, ויס לא העלימה עין ויחד עם חדשות 12 דרשה התנצלות וקיבלה.

דנה ויס צילום אייל בן יעיש חדשות 12

דנה ויס צילום אייל בן יעיש חדשות 12

בפרשה אחרת, העיתונאית לינוי בר גפן בחרה גם היא לא לוותר בגין ציוץ מכפיש ומבזה כלפיה וכלפי בן זוגה, ותבעה את חברת טוויטר שלא הסירה את הציוץ.

החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר בצורה מאד ברורה מה ייחשב 'הטרדה מינית'. אחת ההגדרות  קובעת, כי הטרדה מינית תיחשב "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".

די במילה, בכתב או בעל פה, שיש בה ביזוי מיני, כדי להוות הטרדה מינית אסורה, להוות הפרת חוק ולשלוח אותו למאסר של שנתיים. זאת בנוסף לזכותו של הנפגע לתבוע את הצייצן בתביעה אזרחית בגין הנזקים שגרם לו וכן לדרוש בנוסף פיצוי של עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק. 

אז כיצד זה שהצייצנים אינם חושבים 10 פעמים לפני הקלדת הרפש על עיתונאיות המבצעות את עבודתן ומבטאות את דעותיהן בדיוק כמו עמיתיהן הגברים?

התשובה מורכבת מכמה סיבות: אי אפשר לנתק את ציוציי המיזוגיניה החשוכים המתוארים לעיל כחלק מניסיון כולל לערער את הלגיטימיות של התקשורת, הפעם דרך אמירות מבזות ומשפילות ברשתות כלפי עיתונאיות. אולי זה לא מקרי ששלוש העיתונאיות המדוברות, שעשו דבר או שניים בחייהן המקצועיים, נחשבות "שמאלניות". אולי זה לא מקרי שאת אחד הציוצים כתב יאיר נתניהו, ושהציוצים נגד חן ליברמן נכתבו על ידי צייצנים מהצד הימני של המפה. ואולי זה גם לא מופרך שההשפעה הגיעה מעבר לים, מהיחס הידוע לשמצה של הנשיא היוצא טראמפ כלפי עיתונאיות לאורך כל הקדנציה שלו, יחס שיש לשער ישתנה עם כניסתו של הנשיא החדש וסגניתו לתפקידם.

וישנן גם סיבות כלליות יותר: העונשים החמורים שאמורים להיות מוטלים על מי שמטיל דופי על רקע מיני ברשתות החברתיות אינם מספיק ברורים. הטלת הסנקציות אינה נפוצה דיה, והפיצויים שנפסקים לא גבוהים מספיק. בגזרה אחרת, יותר מדי תיקים נסגרים, ויותר מדי זיכויים בעבירות מין מתקבלים  במקום בו היינו רוצים לראות הרשעות. מה שבטוח הוא, שמשהו לא הופנם עד הסוף בשיח המתלהם ברשתות.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא נעשה די על מנת להרתיע צייצנים הבוחרים להטריד מינית עיתונאיות המבצעות את עבודתן ומבטאות את דעותיהן בדיוק כמו עמיתיהן הגברים. ליברמן, ויס ובר גפן הן שלוש דוגמאות בודדות למי שבוחרות לתבוע, גם על חשבון סיכון ה"פאסון" המקצועי שלהן, השקעת זמן ואנרגיות.

הגיעה העת להתייחס במלוא הרצינות לכל השמצה על רקע מיני המושמעת כלפי עיתונאית, בכל פורמט שהוא, שכן מדובר במגיפה. אי אפשר ואסור להתעלם מהבריונות המינית המופנית כלפי עיתונאיות מאחורי המקלדת. מדובר במחלה פושה שהופכת למפלצת ענק מדי יום ומשפיעה על השיח הכללי. המטרידים הם אמנם העבריינים ומפרי החוק אבל ה'מתעלמים', כמעט כולנו, מאפשרים למפלצת להמשיך ולגדול.

*הכותבת היא עו"ד בעלת משרד עורכי דין, מומחית ומרצה בנושא הטרדות מיניות.

איגוד מרכזי הסיוע לנגפעות ונפגעי תקיפה מינית

איגוד מרכזי הסיוע לנגפעות ונפגעי תקיפה מינית