הסיפור של חלי אורמצר (40) הוא סיפור אהבה מודרני, אבל כדרכם של סיפורים ישראליים שנוטים להסתבך, יש בו אהוב בגרמניה עם שורשים יהודים שלא ידע עליהם, כנראה גם שורשים נאצים, ויחסים טרנס אטלנטיים שהסתיימו בדירה בתל אביב עם שתי ילדות. והחיבור הדרמטי הזה שתיכף נספר עליו, הוא שהוביל את אורמצר לעשייה גדולה דווקא בישראל.

הכל התחיל בטיול למזרח. אורמצר הגיעה ליפן, שם נגמר לה הכסף, והחליטה להצטרף למוכרי תמונות ישראלים. "נסענו אני וחבר למייזאקי, עיר קטנה על המים. עיר יפה עם ילדים בני חמש שמעולם לא ראו זרים בחיים שלהם". מי שלימים יהיה בעלה הגיע כצלם לצלם את המונדיאל של שנת 2002. "זה היה גביע העולם הראשון שלו, הוא היה בן 30. הוא נכנס לרחוב ואני ידעתי ישר שאנחנו נהיה יחד כל החיים. הוא היה יפה נורא וגבוה והגיע עם חבר, כשהם הלכו הייתה לי תחושה של החמצה. חצי שעה אחרי זה שמעתי אותו צועק 'הלי, הלי', אני לא מתכוון לשום דבר, אבל אני חייב לראות אותך שוב'. ואז התחיל הקשר בינינו. אחרי כמה ימים חזרתי לטוקיו והוא נסע אחרי ברכבת בולט טריין המהירה. היה לנו רומן סוער".

חלי אורמצר

אבל גם הטיול והרומן הזה נגמרו כשחזרה לארץ. "ברנד (Bernd) עוד שלח פרחים וביקש שאבוא למינכן ואז אמא שלי אמרה 'מה יש לך לחפש בגרמניה? ', וכבר הייתי רשומה ללימודים וזה נגמר. שמרנו על קשר כל השנים. כל פיגוע, כל חג, בכל פעם שהיה משהו בתל אביב, הוא שלח לי מייל. הוא הסתובב בכל העולם אבל לישראל לא הגיע, לי היה חבר יהודי אמריקאי למשך שנתיים בניו יורק ולו הייתה חברה חמש שנים. בגיל 28 נסעתי לגרמניה ושאלתי אותו אם הוא רוצה להיפגש. הוא ענה שחיכה לאיחוד הזה כל חייו, וזהו, מאותו רגע לא נפרדנו. אנחנו 11 שנים אחרי אותה פגישה והוא עדיין אהבת חיי".

אחרי "האיחוד הגדול" אורמצר עוזבת הכל ונוסעת לגור בגרמניה, בהמשך לקחה חופש מהעבודה והחלה לטייל עם בן הזוג בכל רחבי אירופה. אחרי שנתיים, כשהבינה שהיא מוכנה לשלב הבא, השניים התחתנו בוויט צ'אפל בלאס וגאס והמשפחות נפגשו רק אחר כך. "עשינו אירוע משפחתי- ארוחת חתונה בתל אביב ובדיסלדורף. המשפחה שלי הגיעה לשם להכיר אותם. איכשהו המשפחות דומות. 'גילינו' לו סבתא יהודייה מהצד הנכון. הם לא ידעו על זה, היא החליפה שם כשעברה מפולין לגרמניה. גיליתי לו שאמא של אמא שלו בכלל הייתה סיברובסקי ואז החליפה לקוך".

ובדקת בכל זאת אם יש חיבור לנאצים?

"במשפחה של ברנד לא אוהבים לדבר על זה. מהצד של האבא שלו הם היו פון הוהנצולרן. בעלי בנק ובעלי הון ואפשר להניח שהיו מקורבים לשלטון. בשנתיים הראשונות להיכרות בינינו, זה מה שעשיתי. חפרתי בזה. ככה גיליתי גם גטו בדורטמונד שלא ידעו עליו וככה גיליתי את הצד היהודי שלו. הגשתי בקשה ליד ושם, בדקתי גם בברלין. לא מצאתי את שמות המשפחה שלו בקרב 'נאצים ידועים'. להגיד לך שלסבא של ברנד לא היה שום קשר לנאצים? הם היו אנשים מאוד אמידים, אני בספק אם לא. מהצד של האמא - בגלל הצד היהודי, הם פעלו במחתרת. הם אוהבים את זה שאני יהודייה, הם אנשים טובים וחמים".

אחרי שנישאו, עברו לגור בברלין ושם נולדו להם גם שתי בנות, בהמשך הפכה למוכרת בקרב הישראליות בעיר: "לפני שמונה שנים הפכתי אמא לנינה, הילדה הכי נהדרת בעולם. הקמתי קהילה נשית לישראליות בגרמניה כי זה היה מאוד חסר, ושם לדעתי התחלתי דרך שהובילה לכאן ולהמשך. תמיד הייתי פעילה חברתית אבל אז, בנקודה ההיא, החיים מיקדו אותי בנשים ובקהילה, והקבוצה הזו שינתה את חיי וחיי רבות סביב ההריון והאימהות בארץ זרה. בתקופה ההיא גם נשאבתי לדיני משפחה, פה כותבת צוואה, שם מחתנת זוג מקסים שכתבתי לו הסכם חיים משותפים, ובעיקר הבנתי שזה המקום הנכון לי. הסיבה שרציתי להיות עורכת דין מלכתחילה היא כדי להיות מסוגלת לעשות שינוי חברתי בכלים שברשותי. זה סוג האדם ועורכת הדין שאני ושאני רוצה להיות".

משפחת אורמצר בהרכב מלא: חלי, נינה, מילה וברנד

לפני ארבע שנים נולדה ביתכם השנייה מילה וכעבור שנה עברתם לגור בתל אביב, למה לחזור?

"יש לי מחברות שלמות על 'למה לחזור' או 'לא לחזור', מילה, הבת הקטנה, הביאה איתה רוחות של שינוי ושנה אחרי הלידה שלה התקבלה ההחלטה ללעבור לארץ. אני פשוט יותר אוהבת לחיות בארץ. מאוד כיף שם, אני אוהבת את התרבות הגרמנית. גרתי בברלין שני רחובות מאיפה שגר דיוויד בואי. יש מלא אפשרויות, יש את הילדות וברור לי שהחינוך שם טוב יותר אבל חצי מהשנה אי אפשר לצאת מהבית. יש לי חברות טובות שם אבל החברות האמיתיות שלי בארץ והמשפחה שלי בארץ. יכול להיות גם שהמקצועות שלנו היו פקטור - אני עוסקת בשפה, בעלי מצלם וימים שלמים לא בבית אז בעצם הייתי בבית לבד. יש לו קריירה, השנים עוברות וזה מבאס אותי. אנחנו עדיין מחזיקים דירה בברלין, כשאין קורונה הוא נוסע לשם לחמישה ימים וחוזר לעשרה או הפוך וגם אני נוסעת לפגוש חברות".

IT TAKES A VILLAGE

בארץ היא מתחילה לרקום חזון חדש- 'גלובל וילג' היא קראה לו. רצתה לחבר בין נשים מכל העולם שיהיו שם האחת בשביל השנייה. הרעיון היה לקחת את הכוח של הקהילה לדרגה חדשה, להפוך אותו לשמיש יותר. הקורונה עצרה את הרעיון העסקי והפכה אותו לרעיון שיצא לפועל בקבוצת הפייסבוק מהגדולות בישראל לנשים – סופרגילרז זה אופי. היא חברה למנהלת הקבוצה יעל פרנק ויחד יצא לדרך המיזם 'פרייסלס סאנדיי'. מדי יום ראשון הן מפרסמות טבלה שכרגע כבר נמנות עליה 200 מתנדבות. כל אחת מהן נותנת שעות בהתנדבות כדי לייעץ לנשים אחרות בקהילה ומפרסמת בקבוצה תעודת זהות של עצמה ושל הפעילות שלה כדי שחברות הקבוצה יידעו על מי מדובר.

"יעל נתנה לי את הפלטפורמה, היא מחפשת לעשות טוב לנשים. רציתי להגיע לבחורה בת 21 שרוצה ללמוד משפטים או מוזיקה ולא מכירה אף אחד שעושה את זה ולאפשר לה לקבל עזרה. בעקבות הפרויקט התקשרה מורה שסובלת מאלימות בבית והמנהלת שלה הפנתה אותה לפרויקט שלנו. מיד נרתמנו, אספנו מיד בגדים, חברות בקבוצה הגיעו אליה לעזור עם פינוי עם רכב ועם כסף. זה לא יכל לקרות במקום אחר אלא בסופרגירלז. זו אמורה להיות תנועה עולמית".

מאז, בכל שבוע שעובר עוד נשים מבקשות להתנדב: "כל אחת מהן תענה לטלפון או לזום במשך שעה או שעתיים בהתאם ליומן שלה, בלי התחייבות, בלי טרחנות וטרחה גדולה. נשות המקצוע ברובן שמחות לתת משהו למישהי אחרת. יש מי שפנויה מדי שבוע לשלוש שעות ויש רופאה מנהלת מחלקה שנותנת שעה בקושי ובכל זאת חשוב לה לאפשר לאישה אחרת קו ישיר. זה מדהים".

"אחת המטרות העיקריות של הפרויקט הוא למתג אחרת את המילה 'עזרה'. אין תנאי סף, אין ועדות קבלה, לא צריך להמתין או להיות חסרת כל. להיפך, יש נשים סופר משכילות ואמידות שלא תמיד יש להן רשת קשרים משלהן ולא בא להן לבקש ממישהו אחר. הן צריכות עצה או שאלה ויש להן אפשרות לקבל אותה בשיחת טלפון אחת".

ימין למעלה: הילה ויטקובסקי - מטפלת זוגית ומגשרת, שלי פרופר - מטפלת פסיכותרפיסטית, יועצת זוגית וסקסולוגית, עדן סבירסקי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, טיפול בצעירים, נוער והדרכת הורים. ויטה נגורני - קוסמטולוגית בכירה , דר׳ חגית שני -רופאת נשים בכירה, מומחית הריון ולידה וגנטיקה רפואית.
ימין שורה שניה: לירז רוזנברג - אחות מיילדת בבי"ח מאיר, ד"ר מיכל ישרון - בעלת מרפאה לרפואה אסטטית, ענבל צור - תכנון ותוכניות עבודה, ניהול פרוייקטי בנייה ושיפוץ, הלבשה והום סטיילינג, ליטל מגידיש - מנהלת תוכן לאמנים ומקדמת אומנות ישראלית ברשת, טל קסל עזוז, - דולה ומדריכת הכנה ללידה. מתמחה בשלבי ההריון, לידה ואחריה. הריונות לאחר לידה שקטה. עדי אבדיאב - מאמנת רפואית מוסמכת.
ימין שורה תחתונה: יעל היינמן - דיאטנית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית בהשמנה ואכילה רגשית, שחף פילצקי - אחות במיון ילדים בבי"ח דנה, איכילוב, עמנואל רגב - פסיכותרפיסטית- מתמחה במשברי חיים, טיפול וייעוץ אקזיסטנציאליסיטי, דר׳ חן קולבורן - רופאת משפחה בכללית ומלווה בתחום תזונה קטוגנית ותסמונת מטבולית, פרח להב - סטייליסטית (רשימה חלקית של המתנדבות) 

"בטבלה של 'פרייסלס סאנדיי' יש רופאות ועורכות דין ויש יועצות הנקה ואומניות, המחשבה היא שבכפר גלובאלי, הקהילתיות המוצלחת לא נובעת מזה שאם צריך חובשת יש חובשת אלא דווקא מהמקום הכללי והכולל בו יש רווחה קהילתית ושמחות קהילתיות ולכל אחת החלק שלה בפאזל. השבוע הייתה בחורה צעירה מעיר רחוקה מהמרכז שהיא אמנית. לא הייתה לה דרך להגיע בקלות לגלריה תל אביבית נחשבת לולא דיברה עם אחת מהפרייסלסיות שלנו וגם החיבור הזה יצא לדרך".

אורמצר לא זנחה את הרעיון להגדיל את הפרויקט ולהפוך אותו לבינלאומי. בינתיים היא כותבת ספר על בחירה חופשית אבל הפוקוס שלה בימים אלו הוא משרד הבוטיק שפתחה לענייני משפחה והמיזם הזה: "אני מקווה שנגיע לכמה שיותר נשים ושבסופו של דבר, כולן יתנו משהו ממי שהן, שעה בשבוע או בחודש, זה יכול לשנות חיים של אחרות וזה יוצר תחושת אחווה וחברות בין נשים שאנחנו זקוקות לה".