ביום שבת פרסם א', הומוסקסואל מוצהר בן 26 ממרכז הארץ את הסטטוס הבא בעמוד הפייסבוק שלו:

החברים ההמומים של הצעיר לא ידעו איך להגיב לפוסט שפרסם, הם ניסו לעזור אבל בשביל א' זה היה מאוחר מדי.

כעבור כשעה, על הקיר שלו,  פרסמה קרובת משפחה את הסטטוס הבא:

חשוב לי לציין, איני מכירה את א' אישית ולא את משפחתו, אבל הסטטוס הזה וסטטוסים אחרים בפייסבוק של א', מציירים תמונה של בחור מצחיק, חייכן ואהוב, שבחר לסיים את חייו כשהוא בן עשרים פלוס ובריא בגופו.

יש לי בקשה קטנה מכם

לאור בקשת משפחתו של א', בחרתי לכבד את בקשתם והסרתי את הטקסט המקורי מהטור שלטענתם פגע בהם.

יש לי רק בקשה אחת קטנה מכם, הקוראים: אני מבקשת שכשתחזרו הביתה היום, חבקו את הילדים שלכם. חבקו אותם בין אם הם הומואים, טרנסג'נדרס או סטרייטים, בין אם שמנים או רזים, תלמידים מצטיינים או גרועים, שקטים ומנומסים או שובבים ו"עושי צרות", יפים יותר או יפים פחות. חבקו אותם גם אם לא מתנהגים או נראים כפי שחלמתם ורציתם.

חבקו אותם גם אם הדרך שלהם שונה, אחרת, זרה לכם. גם אם אתם לא מצליחים להבין את הבחירות שלהם, גם אם נראה לכם שהם טועים, גם אם הטעויות נוראיות עבורכם. חבקו גם אם קשה לכם לחבק. חבקו אותם בעיקר כשאנשים אחרים לא מחבקים. כשהסביבה קשה ואכזרית ולא מקבלת. חבקו אותם חזק כי אז החיבוק שלכם חשוב פי כמה. וכשאנשים דוחפים את האף ומעירים הערות ומצביעים במופגן ושואלים שאלות ומשיאים עצות מיותרות וחטטניות ומשפילים או מדירים או לועגים - חבקו חזק יותר.