בחוץ קר ורובנו יושבות בבית מצונפות בטרנינג מול הטלוויזיה, לא יוצאות מהבית בלי סוודר וצעיף ומתקשות לטפס החוצה מהמיטה החמה. אולם בינינו מסתובבות נשים שבמקום ללבוש עוד שכבה דווקא מחליטות להוריד אחת ועוד אחת ולהסתובב עירומות לחלוטין ולא רק עם הפרטנר אלא עם עוד עשרות אנשים במסיבה, הרצאה או הצגה.

ישבתי לשיחה מחממת לב, ועוד כמה איברים, עם נשים נטוריסטיות, נשים שבוחרות בעירום חברתי ושמעתי קצת על המניעים ועל הדינמיקה שנוצרת בעירום מלא.

ענבל גולדברג (37) מפתח תקוה היא ממקימי תנועת "פשטות" המקדמת עירום חברתי.

"בבית תמיד העדפתי עירום. זה היה לי נח. האירוע הראשון של עירום חברתי היה כשהשתתפתי במיצג של הצלם ספנסר טוניק בים המלח. זה היה מדהים. היו 1200 איש, המקום היה מקסים, האנשים היו נפלאים והיה ממש כיף. זה עשה לי חשק לעוד. חלק מהאנשים שמרו על קשר והחלו להיווצר מפגשים ואז כמה חבר'ה התארגנו והקמנו את תנועת פשטות - תנועה לעירום חברתי.

עירום בצבע. מתוך אירוע של ספנסר טוניק ב-2010. צילום: ויקיפדיה

מה ההבדל בין נודיזם ונטוריזם לעירום חברתי?

"עירום חברתי זה הנוסח שמתאים לי. נטוריזם מקושר לעירום בטבע אבל טבע זה לא המקום היחיד בו אפשר להיות עירום, זה מצומצם בעיני. אנחנו מנסים להציף את הנושא, להכיר בין אנשים, מפרסמים אירועים וגם מארגנים אירועים. המטרה שלנו היא לקדם את העירום החברתי ואת הקהילה בארץ".

למה בעצם לקדם ערום? מה זה נותן?

"ברמה הפרקטית, ערום חברתי קיים. אם תהיה קהילה מגובשת אפשר לדאוג שזה יהיה משהו שלא חייב להתקיים במקומות נידחים ובחופים לא מוכרזים. העירום החברתי נותן לנו המון בנושא של דימוי גוף, בטחון עצמי ושחרור מכל המודלים של הדוגמנים והדוגמניות שמראים לנו מבוקר עד ערב. עבור הרבה אנשים מדובר בשיפור משמעותי בתחושות שלהם לגבי הגוף שלהם".

אז מה אתם עושים בערום?

"כל מה שאפשר לעשות בבגדים אפשר לעשות עירומים. לגבי סדנאות בישול יש עדיין דיון אבל היו סדנאות סושי בעירום וסדנאות שוקולד בעירום. ערב קריאה בערום. הייתה לנו הצגת תאטרון, מסיבת חנוכה ואירועי בריכה".

אתם לא מפחדים מצילומים? ממטרידנים? מאנשים שחושבים שזה אירוע של מין המוני? איך שומרים על ביטחונם של המשתתפים והמשתתפות?

"אין אצלנו צילומים. לא מוציאים טלפון. לא מצלמים. בכל אירוע מוציאים צילומים של אנשים שהתנדבו להצטלם ומעבר לזה אין מצלמות. כשמפרסמים אירוע, עוברים על רשימת הנרשמים. את הרוב אנחנו מכירים ואם לא אז מתקשרים איתם לפני האירוע. מדגישים סטנדרטים של התנהגות, כבוד לזולת ושמירת מרחק. בפעם הראשונה כשבאים לא חייבים להתפשט, אין לחץ ועד היום לא היו בעיות. אם יהיה מישהו שיתנהג בצורה לא נאותה הוא לא יוכל להיכנס לאירועים שלנו".

נדמה שהעירום יגרור הטרדות, זה לא כך?

"הקהילה שוויונית, בטוחה, נותנת המון כבוד לנשים. עבור כל מי שמתרץ הטרדות בלבוש חשוף הקהילה נותנת דוגמא מצוינת לכמה זה מטופש. התנועה הזאת היא בועה, היא איך שהייתי רוצה שהחברה תנהג. גברים מטרידים יוצרים הטרדות. כשהקהילה והחברה קובעת סטנדרטים שהטרדה היא בגדר התנהגות בלתי נסבלת - זה עובד. מאד עצוב לצאת אחרי אירוע שלנו לרחוב לבושה לגמרי ולראות את כל ההטרדות".

מתת (35) מנתניה עברה תהליך הדרגתי עם הנטוריזם.

"נולדתי ערומה! אף פעם לא הבנתי את הקונספט של להתלבש ולמה זה טוב. לימדו אותי שצריך, אז התלבשתי. גיליתי שיהיה פסטיבל "פשוט" באשראם במדבר ושם מותר ואפשר להיות איך שנראה לי טבעי. הגעתי בטרמפ כשאני לא מכירה אף אחד, בניתי את האוהל, התפשטתי ונתקעתי בשלב של לצאת. מביך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. חששתי והייתי נורא נבוכה. בסוף אמרתי לעצמי, יאללה, הגעת לפה, עכשיו כמו פלסטר, לצאת וזהו!"

מתי עברה המבוכה?

"בערב הייתה מסיבת ריקודים. מלא אנשים רקדו ערומים, וזה היה נראה נורא מוזר, כל מיני אברים מתעופפים לכל מיני כיוונים והם לא היו נבוכים. גם מבוגרים, גם שמנים, לא הגופים שרגילים לראות. לא זכרתי למה הרגשתי נבוכה. יש בערום משהו שמסמל אנשים שהם נינוחים עם עצמם, פתוחים ולא עסוקים בפוזה ובהסתתרות".

את מרגישה בטוחה באירועים של עירום המוני?

"אני לא זוכרת אף מקרה שנחשפו צילומים ממפגש נטוריסטי ואני מכירה מאות ואולי אלפי נטוריסטים. כולם נמצאים ביחד ומבינים את הרגישות של זה, יש אנשים שיש להם סיבות להסתיר, משפחה, מקום עבודה – יש השלכות אבל כשאת באה מול אנשים בערום, פגיעה, חשופה, זה גורם לך לראות גם את האחר. זה גורם לאנשים להיות יותר רגישים. תמיד מניחים שיש שם מלא מיניות והטרדות וכל מיני סוטים אבל יש הרבה פחות מבמקומות אחרים. נתקלתי בארוע במישהו שהתחיל עם מישהי בצורה אגרסיבית וזו פעם ראשונה בחיי שראיתי שקופצים ואומרים "הלו הלו!" נטוריסטים נזהרים בכבודם ובפרטיותם של אחרים.זה המקום הראשון שנתקלתי בו בנורמות חברתיות של שמירה על פרטיות ושמירה על מרחב פרטי.

אנשים שמגיעים מחרמנות נעלמים משם כל כך מהר.. הם נבהלים מכך שהעירום לא קשור למין והרי הם בכלל חשבו שהם הגיעו לאורגיה. הם לא רלוונטיים שם. זה עולם בו הם לא מבינים את הכללים".

מיכל (47) מאזור הצפון היא מורה שנהנית מעירום חברתי כבר מגיל צעיר.

"בגיל 14 מאד אהבתי ללכת לים ולהשתזף בלי חזייה. גם בתור חיילת תמיד אהבתי להיות ערומה בים. היה בזה משהו של צעירים וצעירות. זה היה דבר מחתרתי, אקט אישי שלי שאהבתי אותו. עם השנים נכנס לזה גם בן הזוג שלי וזו נהייתה אמירה חברתית. האקט הזה קיבל משמעויות נוספות. היום אנחנו הולכים לחופים נטוריסטים עם קבוצה וזה הרבה יותר "מבושל". היום זו פעולה טבעית, זה נהיה טבעי בחיים שלי".

דיברת על אמירה חברתית ועל משמעויות חברתיות. תוכלי להרחיב?

"כשאני פוגשת מישהו עירום, אני לא יודעת עליו כלום. אי אפשר להיות שיפוטית בשום צורה כי אין על מה להיתפס. הוא נקי מכל התיוגים. האינטראקציה החברתית מבוססת על מי שאת באישיות שלך, בהתנהלות שלך, בלי כל הרעש שקשור לאופנה או לסטטוס. הפגמים של כולם חשופים. כל מיני דברים שהבגדים מסתירים, רפיון של העור, ניתוחים קיסריים וניתוחי לב, הגדלת חזה, צלקות מתאונות אופנוע - הגוף האנושי על כל מגוון הביטויים. אובדת המודעות לגוף כמו שאנחנו רגילים אליו ואת נהיית מי שאת בלי לחשוב על שמנה רזה, מקומטת... זה נעלם, את משוחררת מהדברים האלו. החשיפה נותנת תחושה אנושית, השיפוטיות יורדת וזה מאפשר קבלה עצמית".

איזה פעילויות את עושה בעירום?

"אני אישית שוחה ועושה צלילה חופשית בעירום. העירום אצלי קשור באהבת ים. יש אנשים שהולכים להרצאות בעירום אבל אותי זה לא מעניין. אצלי זה בא עם כל מה שקשור במים... עם המקומות בהם אני אמורה ללכת עם חזייה, ואני שונאת חזיות כי זה מעיק וחונק. בים יותר כיף לי בלי חזייה ובלי שום בגד עלי. אם יש עוד אנשים וכולם עושים את זה ביחד, זה משחרר, זה מאד כיף. הייתי באירופה בחופים של נטוריסטים עם מאות אנשים, בספרד, באיטליה ובצרפת יש משפחות שלמות של נטוריסטים".

הילדים שלך יודעים שאת נטוריסטית?

"הילדים שלי גדולים והם בעצמם נטוריסטים. כשהם באו וסיפרו לי אז חשבתי שמן הראוי שגם אני איחשף, אז אמרתי להם. זו הסיבה שאני לא הולכת לפסטיבלים, כי הילדים שלי שם".