"ביקשו ממני לכתוב טור על מה זה להיות סטנדאפיסט גבר, ומה אני חושב על זה שאומרים שאין מספיק גברים מצחיקים. לא יודע, זה נראה לי ממש אבסורד שיש אשכרה אנשים שחושבים שגבר לא יכול להיות מצחיק רק בגלל שהוא גבר" - להלן 40 מילים שאף סטנדאפיסט לא היה אומר בחיים, אבל כל סטנדאפיסטית יכולה לדקלם מתוך שינה:

אז היי, קוראים לי מרינה, ואני סטנדאפיסטית אישה. אני עושה סטנד אפ כי אני בנאדם מצחיק שנהנה להצחיק אנשים אחרים. אבל מאז שהתחלתי לעלות על במות הבנתי שיש הרבה כאלה שלא רואים בי בנאדם מצחיק, אלא אישה מצחיקה. כמו שפראנץ פאנון (הוגה דעות מהפכני מהמאה הקודמת) אמר פעם: "כשאני מסתכל עליך אני רואה בחור. כשאתה מסתכל עליי, אתה רואה בחור שחור."

האמת היא שרק מלכתוב את המילים האלה, צמחה לי מרינה קטנה על הכתף, עם ג'וינט ביד, שהתחילה למלמל לי באוזן בטון סטלני: "איפפפפפ איזה חפירות… כמה אפשר להתעסק בזה. יאללה הבנו, אין הרבה נשים מצחיקות כי זאת חברה שוביניסטית, אבל יש פריחה של סטנדאפיסטיות עכשיו והשינוי בפתח בואו להופעה ותראו בעצמכם, ביי".

כל מה שרוצה המרינה הקטנה הזאת, שיושבת לי על הכתף הימנית, זה לשים את הפוליטיקה בצד ולעשות נטו סטנד אפ בלי להיכנס לכל מיני עניינים "כבדים" ובטח שלא לענייני מגדר חלילה, כי אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל "מגדר" זו מילה שיכולה לגרום לגברים מסוימים לאבד את זקפתם.

אבל באותה נשימה צומחת לי על הכתף השנייה עוד מרינה קטנה, עם משקפיים במסגרת צבעונית ולוק היפסטרי שמתחילה לדבר אליי במלודיה של פואטרי סלאם: "מצטערת להרוס לך את המסיבה, אבל לכל דבר יש סיבה. את לא יכולה להתעלם מהפוליטיקה, כי נולדת - אישה. אז סטנדאפ זה צחוקים וזה די נחמד, אבל כשאת על הבמה את מייצגת קול אחד, וזה קול של נשים שלא מעיזות, לבוא ולדבר בגו זקוף, ובטח שלא להגיד פות".

 

מרינה שני. מתוך הסטנד אפ "נשי ותהני"

מרינה שני. מתוך הסטנד אפ "נשי ותהני". צילום: ליאו קאט

ככה זה בערך מאז היום הראשון שנהייתי סטנדאפיסטית. אני מודה שלא ידעתי כמה עמוק חדרה לתודעה של אנשים מסוימים המחשבה שנשים הן לא מצחיקות רק מתוקף היותן נשים. מילא היו אומרים שאין הרבה נשים סטנדאפיסטיות כי זו עבודה לילית ולנשים (בחורות צעירות או אימהות נגיד) קשה לצאת מהבית בשעות כאלה, שזה גם דבילי אבל זה טיעון טכני שעוד הייתי יכולה לחיות אתו בשלום. אבל השיוך הזה של הומור למין הביולוגי שלי כל כך מעוות שלא נותר אלא לשים עליו כוס ולהמשיך הלאה. חוש הומור זה משהו שנולדים אותו, והוא נמצא לפעמים על כורומוזום y ולפעמים על כרומוזום x!

אז זה נכון שהסטיגמה הזאת עדין קיימת, והיא די מעיקה, אבל כדי שזה ישתנה שלושה דברים צריכים לקרות לדעתי:

דבר ראשון עוד ועוד בנות מצחיקות צריכות להעיז ולעשות סטנד אפ. זה אכן קורה בשנים האחרונות, ויש לי חברות מהתחום שאני אוהבת אהבה עמוקה ושונאת ממש רק קצת כי הן מצחיקות ומוכשרות והן עושות אחלה סטנד אפ. בין היתר אני מופיעה כבר שנתיים עם עוד חמש סטנדאפיסטיות בהרכב "נשי ותהני", ומה שכל כך מיוחד בהרכב הזה זה לא רק שהוא מצחיק בטירוף אלא שאנחנו 6 נשים שמופיעות כבר שנתיים יחד ומעולם לא הסתכסכנו! (עוד קלישאה סטיגמטית על המין הנשי שאנחנו מפרקות במו ידינו).

דבר שני: צריך להפסיק לחפש אישה מצחיקה אחת כדי למלא את המשבצת הנשית בתוכנית כזו או אחרת. הנה רעיון: אפשר פשוט להקצות לטובת זה יותר ממשבצת אחת.

והדבר השלישי שצריך לקרות הוא שסטנדאפיסטיות לא יתבקשו יותר לדבר בפלטפורמות כאלה ואחרות על מה דעתנו על זה שאומרים שאין נשים מצחיקות. כי אין דבר שיותר משמר סטיגמה מאשר לדבר עליה נון סטופ.

***ב26.10 תגיע יחד עם חגית גינסבורג, מיטל אבני מצוות "נשי ותהני" למוזיאון אילנה גור ביפו, למופע סטנדאפ נשי שנוגע בהכל. מרתון של שלוש סטנדאפיסטיות שפותחות ללא בושה על זוגיות, סקס, רווקות, אוכל, הורים, ילדים, כלבים, חדי קרן ויתר מוזרויות החיים. מופע בועט, בוטה, וחסר רחמים ששוחט את כל הפרות הקדושות (אבל לא אוכל אותן, כי זה לא טבעוני וגם משמין).

מידע וכרטיסים