לצופה מן הצד יהיה קל לסווג את ניבה ראם בפלקאטיות אוטומטית למרחב מאד מסוים בחברה הישראלית; מושבניקית שגדלה בבית מפא"יניקי, מנכ"לית עמותת 'קולות בנגב' הפועלת לעידוד שיח ופלורליזם, מייסדת תנועת הפריפריות, ופעילה חברתית בעלת דעות הממוקמות בצידה השמאלי של המפה הפוליטית. ובכל זאת, ביום יום היא מוצאת הרבה יותר במשותף עם אימא לעשרה מרהט, או עם עובדת במפעל טקסטיל מדימונה מאשר עם אישה ממרכז הארץ שלכאורה דומה לה.

היא נולדה בקרית מלאכי בשנת 1967 לאב שעלה ממרוקו ואם מתוניס. את ילדותה העבירה במרחבי מושב די זהב בסיני שהוריה נמנו על מקימיו. כשהייתה בת 13 פונתה המשפחה במסגרת הסכם השלום עם מצרים והוריה התיישבו במושב יד נתן סמוך לקריית גת, בו ראם מתגוררת עד היום עם בן זוגה ושני ילדיה עידו (15) ועומרי (13.5).

 

לדבריה, שנות ההתבגרות כאישה מזרחית מקרית מלאכי, זימנו לה אתגרים אך גם חוויה מעצימה של עושר תרבותי, מגוון אנושי וחיבור עמוק למסורת. "גדלתי בסביבה של אי שוויון והזדמנויות פחות טובות", היא מספרת. "אלו פערים המשפיעים על הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות. מבחינה כלכלית גדלנו בסביבה אחרת בה רוב האנשים עובדים קשה לפרנסתם, ואף מוותרים לעיתים על קריירה מבטיחה יותר בשל המרחק מהאפשרויות הקיימות במרכז הארץ".הזהות המזרחית - נכס יקר

"אבל לגדול כאישה בפריפריה פירושו גם לחיות בסביבה שהיא חמה, אוהבת וקהילתית, מסורתית ומחוברת ליהדות בדנ"א שלה. גדלתי בחברה שבה הדת היהודית  או המוסלמית הייתה נוכחת במובנים ואופנים רבים".

ראם שבעבר ניסתה בכל כוחה לברוח מזהות זו, כיום מגדירה אותה כנכס יקר שברשותה. "למזלי, מצאתי את הדרך לדלג בין העולמות. במעגלים של חיי אני נפגשת עם אנשים שונים ממני, במעמד, בכסף, או בקודים התרבותיים בהם גדלו. במקרים כאלה נדרש זמן כדי לגשר על הפער ולמצוא שפה משותפת. אבל כמו בפירמידת הצרכים של מאסלו, הצורך הבסיסי שלי הוא להרגיש בטוחה ושייכת. לראות ולהכיר נשים כמוני שהתחנכו על כבוד למסורת ואמונה תמימה.  איתן אני מרגישה מובנת מיד. החיבור הוא טבעי, ולא משנה אם מדובר באישה יהודיה או ערביה, חרדית או דתית".

כנ"ף - כוח נשים פריפריה

זהו המנוע שעומד לדברי ראם בבסיס של תכנית כנף (כוח נשים פריפריה) של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שבה היא מתעתדת לקחת חלק במסגרת תכנית ההכשרה לשדרת המנהיגות. "כנף שמה לעצמה למטרה הוא לבנות רשת נשים מובילות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל, על מנת לקדם ולתמוך בכוחן של נשים בקהילה, בכלכלה ובתחום הציבורי. רשת כנף תחבר בין קהילות פעילות של נשים, שתיבנה באמצעות הכשרות, תוך יצירת שפה משותפת ודיאלוג מקצועי וחברתי".

רוב הנשים בכנף אמנם לא נושאות תארים מתקדמים או מכהנות כיו"ר דירקטוריונים, אך לדברי ראם האתגר שתכנית כנף לקחה על עצמה הוא לתת הכרה לניסיון החיים העשיר, הידע והכישורים של נשים בפריפריה, שלעיתים ערכו עולה על כל הכשרה או תעודה פורמאלית. כך, היא אומרת, יוכשר דור מנהיגות נשית חדש שאינו חושש לנוע בין מסורת לקדמה.

"אלו נשים שלכאורה נראות מוחלשות אבל יש בהן המון עצמה", היא משרטטת את הפרופיל של מובילת רשת בכנף. "זו יכולה להיות אישה מזרחית, ערבית או דתיה, שחיה בישוב בפריפריה, עובדת קשה לפרנסתה , ומתמודדות עם אי ודאות. אין להן בהכרח רווחה ותמיכה כספית שמאפשרים להן לעצור ולחשוב 'איזה חלום בא להן היום להגשים".  אבל אלו נשים עם המון כוחות ורגישות חברתית לסביבתה. אישה שאמיצה מספיק כדי לבחון עולמות אחרים ונושאים של חברה וכלכלה. הן משתוקקות להשפיע ולעצב את הסביבה הקרובה והרחוקה ויש להן את כל הכוחות. כוח של חיבור בין אחת לשנייה, כוח של קהילה לקום ולשנות".