מציאות מדומה 1

אין כל חדש בהחלטה של שופט בהמ"ש לענייני משפחה ארז שני. לפי הכותרת בידיעות (יורם ירקוני 22.10.17) עד היום ילדים לא יכלו לישון אצל אביהם. נו באמת. מניפולציה זולה ועלובה כל כך מזמן לא ראיתי. בעוד הכותרות בישרו על שינוי מהפכני, מי שהמשיך לקרוא את הכתבה הבין שאין כל חידוש בהחלטה שכן הקביעה לפיה כאשר הורה חפץ להלין את ילדו, זכותו לעשות זאת מתקיימת על בסיס יומיומי וכעניין שבשגרה!

אבות גרושים

במשפחות שבהן שני ההורים מעורבים ומגדלים את הילדים באופן שוויוני, גם בזמן ולאחר הפרידה ישמר הרצף אליו התרגלו הילדים, ובהתאם יקבעו לרוב הסדרי לינה נרחבים. מנגד, במשפחות שבהן יש רקע של אלימות מצד האב, או במקרים דומים למקרה שנדון בפס"ד המדובר, אשר בהם מידת המעורבות של האב בחיי הילד או הילדה לא שווה לזו של האם, יש לבצע כל שינוי בחיי היום יום של הילדים בזהירות ובהדרגתיות ותוך היוועצות עם גורמים טיפולים. לצערנו, ברוב המוחלט של המשפחות בישראל אין מעורבות שוויונית של שני ההורים בגידול הילדים.

השיח שהובילו כלי התקשורת מדבר על "זכויות האבות" מול "זכויות האימהות" ואולם השאלה החשובה ביותר היא טובת הילדים והילדות וכיצד ניתן להגן משפטית וטיפולית על ילדים וילדות רכים שחווים שבר גדול עם פרידת הוריהם וצריכים להסתגל לכל שינוי באופן שקול ומותאם לצרכים הייחודים של כל ילד וילדה.

גם השופט שני ידע זאת ולכן בסופו של יום ולמרות האמירה שזכתה לכותרת בכלי התקשורת הוא לא קבע  הסדרי ראייה נרחבים יותר, אלא הפנה את הצדדים לקבלת המלצות מגורמי הטיפול וזאת על מנת שהסדרי הראייה יתאימו לצרכים של הילד/ה ותוך התבוננות רק על טובת הילד.

בסופו של דבר ההחלטה שזכתה להד תקשורתי לא משנה סדרי עולם, שכן מאז ומתמיד כאשר התאפשרו תנאי לינה בהתחשב בצרכים של הילדים והילדות (בגילם/ן, בהיסטוריה המשפחתית וכיו"ב) ורק כאשר הסדרי הלינה עלולים לפגוע בגופם או בנפשם של הקטינים/ות נמנעו הסדרי לינה או צומצמו במידת הצורך.

השיח הציבורי שמובילים ארגוני הגברים בעזרת התקשורת מייצר מציאות מדומה וכוזבת שנועדה לייצר תחושה בציבור של אי שוויון כלפי גברים שעה שאי השוויון המהותי הקיים במציאות (לא המדומה) פוגע יותר בנשים ומתעלם מהצרכים האמיתיים של ילדי הגירושין. לכל ילד וילדה יש זכות לקיים קשר עם שני ההורים  ולצד זאת יש לילדים ולילדות זכות ליציבות בחייהם, לוודאות, לרציפות ולקיום בכבוד. ככל שהשינוי הנתבע בשם "השוויון" (שלא קיים בפועל בחיים הזוגיים של מרבית המשפחות, בשוק התעסוקה, בדיני המעמד האישי, בייצוג בעמדות כוח ובכל תחומי החיים) פוגע בזכויות היסוד של הילדים והילדות נדרשים גורמי הטיפול ובהמ"ש לנהוג בזהירות ולא להתבלבל מכותרות של "שוויון" ריקות מתוכן שכן האחריות להגן על הילדים והילדות מפני העצמת הטלטלה בחייהם/ן רובצת לפתחן של הרשויות כאשר ההורים לא מצליחים לנהל את הפרידה באופן שיצמצם את הפגיעה בילדים ובילדות.

מציאות מדומה 2 

עוד לא יבש הדיו על פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא מזונות במקרה של משמורת משותפת, ויש כבר מי שקופצים על המציאה והופכים את המילה "שוויון" לכזאת שאינה מייצגת דבר. לאחרונה פורסם פס"ד של השופט שקד שהפחית באופן משמעותי את דמי המזונות בשם עקרון "השוויון". פס"ד של השופט שקד אינו עולה בקנה אחד עם העקרון המנחה שקבע בהמ"ש העליון ואשר לפיו הקיזוז מתשלומי המזונות וההוצאות  שתלויות בזמני השהות יעשה כאשר הכנסות ההורים דומות. במקרה הנדון האב השתכר ב-50 אחוז יותר מהאם וכן היקף רכושו עלה על זה של האם ומשכך לאחר שהורה השופט שקד על הפחתת המזונות, לא זו בלבד שלא תרם לשוויון בין שני הבתים, אלא רק הנציח את הפער הכלכלי והחברתי בין ההורה שצבר כוח כלכלי (האב ברוב המשפחות) ובין ההורה שהשתכר פחות ועבד פחות שעות מחוץ לבית ויותר שעות בתוך הבית (לרוב האם). אשר על כן, אני מציעה לכולנו להצטרף לקריאה לשוויון שיוצאת מבהמ"ש ומהדהדת בתקשורת רק אם מדובר בשווין אמיתי ולא ביצירת איצטלה לאי השוויון הקיים. אני מקווה שגברים ונשים יגדלו את הילדים והילדות באופן שוויני וכך יותר נשים יוכלו ליהנות מעצמאות כלכלית, אבל לצערי המציאות האמיתית (ולא המדומה) מלמדת שהדבר לא קורה ברוב המשפחות שמסכימות בזמן החיים המשותפים שהורה אחד יהיה המטפל העיקרי וההורה שני יוכל להשקיע שעות רבות יותר בעבודה לטובת פרנסת המשפחה.

אני מניחה שאני לא מפתיעה את הקוראים והקוראות עם הנתון  שברוב המשפחות האם היא המטפל העיקרי (לפני הפרידה וגם לאחריה) ולכן על מנת שהאם תוכל להשוות את מצבה הכלכלי לזה של האב יצטרכו אבות לקחת אחריות יומיומית על הילדים ולא רק באמצעות כותרות וכך גם תצטרך המדינה לקחת אחריות על צמצום אי השוויון המגדרי ולעשות שינוי אמיתי ולא מדומה בכל תחומי החיים.