שאלה אחת עולה בקרב רבים בעקבות אינספור העדויות והחשיפות של תקיפות מיניות ומקרי האונס נגד המפיק הארווי ויינשטיין. כיצד יתכן שכל כך הרבה נשים בהוליווד ובכלל חוו תקיפות מיניות ושתקו במשך שנים? ובכן, ההתפתחות האחרונה בפרשת הארווי ויינשטיין אמורה לספק לכך תשובה טובה: כי הן יודעות עד כמה תביעת הצדק וחשיפת האמת עלולה להתנקם בהן. לפי חשיפה של הניו יורקר מיום שני האחרון, ויינשטיין הפעיל מרגלים דרך חברת Black Cube הישראלית שאספו מידע על המתלוננות הראשיות נגדו, ובראשן השחקנית רוז מקגוון, שהיתה בין הנשים הראשונות להפנות אצבע מאשימה כלפי המפיק ההוליוודי, לחשוף אותו כמי שאנס אותה ולהתניע את כל הסאגה.

בלאק קיוב, חברת מודיעין אזרחית שנוסדה על ידי שני קציני מודיעין לשעבר (בדומה למרבית עובדיה), קיבלה על פי הפרסומים 1.3 מיליון דולר על מנת לחקור את המתלוננות – זאת לפי חוזה שנחתם מול ויינשטיין והחברה כבר לפני שנה באוקטובר 2016. המבצע כונה "מבצע מצנח" בפי החברה, ומטרתו היתה למנוע את פרסום העדויות נגדו, ולאסוף מידע על עשרות נשים שעלולות להתלונן עליו, להתחקות אחרי קורותיהן האישיות והמיניות, ולהרכיב להן פרופיל פסיכולוגי. ויינשטיין היה משוכנע שמתנהל קמפיין להשמצתו, והגדיר את משימת החקירה כעצירת הקמפיין הזה.

מתוך הסיפור הזה, שנשמע כמו סרט הוליוודי לכשעצמו, עולה דמות מפתח חדשה ומפתיעה במיוחד: ישראלית בשם סטלה פן פצ'נץ', שנחשפה על ידי אתר הדיילי מייל כמי שהצליחה לפגוש ולסחוט במרמה מידע אישי על רוז מקגוון, במסווה של דוברת בארגון זכויות נשים מלונדון שהתיידדה עם השחקנית.

סטלה פן פצ'נץ'

"היי אהובה, איך את מרגישה?... רק רציתי לומר לך כמה אמיצה אני חושבת שאת". את המילים האלו כתבה פצ'נץ' במייל ששלחה למקגוון לאחר שזו חשפה את פרשת ויינשטיין, ב-23 באוקטובר. למקגוון לא היה מושג שאותה אישה שהתיידדה עימה בחודשים האחרונים, וכביכול התגאתה לראות אותה נלחמת בויינשטיין, למעשה הועסקה על ידיו כדי למנוע בדיוק את החשיפה הזו.

פצ'נץ', בת כ-34 המתגוררת ביפו, היא בעצמה שחקנית – בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב מחזור 2010, ששיחקה בכמה הצגות שזכו לשבחים ("כשהאוניה שוקעת", "ז'אק ואדונו" ו"הרומן שלי עם גאיה") לצד שחקנים נחשבים כמו שלמה וישינסקי, גאיה שליטא כץ ומגי אזרזר. סבתה היא חסידת אומות העולם זיינבה הרדגה – המוסלמית הראשונה שזכתה לתואר זה. היא עלתה יחד עם בתה ונכדתה מבוסניה לישראל ב-1994. פצ'נץ' היא בת לאם מוסלמית ואב נוצרי, אשר כולם התגיירו לאחר העלייה, ולימים היתה גם קצינה בחיל האוויר.

תפקידה האחרון של פצ'נץ', עבור חברת בלאק קיוב, היה תפקיד כפול. היא גילמה עבור חברת המודיעין את דמותה של דיאנה פיליפ - סגנית מנהל בחברת השקעות לונדונית בשם רובן קפיטל פרטנרס, אשר ארגנה אירוע לזכויות נשים והזמינה את רוז מקגוון לנאום בו, בעבור 60 אלף דולר. הדמות השניה שגילמה פצ'נץ' במסגרת עבודה זו היתה דמותה של אנה, בה השתמשה כדי לפגוש כתב ניו יורקי בשם בן וואלאס אשר תכנן לפרסם תחקיר משלו על ויינשטיין. בעוד שמעט מאוד פרטים נחשפו סביב דמותה של אנה, את שמה ותמונתה של "דיאנה פיליפ" ידעו לזהות מקורבים רבים למקגוון, אשר התקרבה אליה בחודשים האחרונים.

"אני מבינה שיש לנו הרבה מאוד במשותף", נכתב על ידי פצ'נץ' במייל ששלחה כ"דיאנה" למקגוון לפני פגישתן הראשונה. מקגוון זיהתה את המבטא שלה כמבטא כגרמני. היא התקרבה אל המרגלת לאורך השבועות הבאים, פגשה אותה בעוד מספר הזדמנויות, אחת מהן לפי מקגוון היתה הליכה על טיילת וניס בלוס אנג'לס עם גלידה. היא תיארה את "פיליפ" כאדיבה מאוד. השתיים שוחחו ארוכות על נושאים הנוגעים לפמיניזם ולהעצמה נשית.

רוז מקגוון

רוז מקגוון, צילום: Shutterstock

לפחות 4 מהמפגשים שלהן הוקלטו על ידי פצ'נץ', כאשר זו דאגה להעלות את נושא ההאשמות שלה נגד ויינשטיין ולאסוף ממנה מידע עליהן. פצ'נץ' הצליחה אף לקבל עותק של כתבי הספר הביוגרפי של מקגוון, "אמיצה", שצפוי לראות אור בינואר הקרוב. חברת המודיעין שמה לה למטרה את הכתבים הללו וביקשה לראות האם התכוונה לחשוף דרכם את מקרה האונס של ויינשטיין (ואכן התגלה כי התייחסה אליו בספרה).

כאשר כתב הניו יורקר שאל את מקגוון האם היא מזהה מי מופיעה בתמונה של פן שהציג לה, היא מיד זיהתה אותה כדיאנה פיליפ. כאשר חשף בפניה שלמעשה האישה הזו עובדת בעבור חברה ששירותיה נשכרו על ידי ויינשטיין, וש"דיאנה פיליפ" הוא למעשה שם בדוי, היא נדהמה. "אין מצב", הגיבה לכתב. המספר של החברה בה "פיליפ" טענה שעבדה מעולם לא נענה, והאתר של החברה היה מלא בתמונות מאגר וטקסטים גנריים על ניהול נכסים, עם יוזמה שנקראה "נשים בפוקוס".

כמה אירוני היה מצד אותה שחקנית ומרגלת יפואית להשתמש במסווה של דוברת לזכויות נשים ופעילה שמזדהה עם מאבקן של נשים כמו מקגוון, כדי להערים עליה, לשמוט את הקרקע מתחת רגליה וכמעט לעצור את המהלך שמעודד כעת מיליוני נשים לדבר על התקיפות שעברו, ולא לשתוק מולן. אמנם, המהלך הזה היה כמובן גם מחושב ומכוון, ככזה שייגע לליבה של השחקנית והפעילה וייאפשר לה להיפתח בפני המרגלת. ובעוד שמשמח לראות שהתנועה האדירה הזו התרחשה למרות שויינשטיין השקיע מיליוני דולרים בניסיון לעצור אותה ולהשתיק אותה, קשה שלא לכעוס לאור החשיפה הזו. כי בסופו של דבר, זה מה שנשים שמתלוננות מקבלות – פגיעה בביטחון, השמצות, נקמה. פחד. כמה נדיר למצוא נשים אמיצות כמו רוז מקגוון שלמרות הכל יצליחו לפצות פה, ולבסוף גם לנצח בגדול.