"מה את מתרגשת כל כך? יש לי עוד אחיות צעירות ממני שגם אותן אבא מכר בכסף נגד רצונן", אמרה לי נור, והותירה אותי ללא מילים.

האסירות בכלא הנשים נווה תרצה מרבות להתקשר אלי כשזכויותיהן מופרות. לפני כמה חודשים הן התקשרו אלי בזעם וסיפרו שהנהלת הכלא עברה בין התאים ולקחה לכולן את החזיות שלהן – כי יש שם ברזל ומישהי עלולה לפגוע בעצמה. תוך כדי הטיפול בבעיה זו, נתקלתי בסיפורה של אחת האסירות הצעירות ביותר בנווה תרצה – נור, שנשפטה על רצח בכוונה תחילה.

עוד באון לייף:

 

על נור סיפרה לי דאוד דאלל, אסירה שכבר קיבלה חנינה מהנשיא, אבל היה לה חשוב שאנסה לעזור לאסירה הצעירה. כמו אסירות עולם נוספות, דאוד הייתה אישה מוכה במשך שנים, המשטרה והרשויות ידעו שהיא סובלת מאלימות קשה מצד בעלה ושיש סכנה שירצח אותה, אבל אף אחד לא עזר לה. יום אחד היא לקחה את החוק לידיים והשכימה להרוג את מבקש נפשה, בטרם תהפוך לעוד שם ברשימה הסטטיסטית המתארכת של נשים שנרצחו בידי בן זוגן.

נור היא נערה משבט בדואי באזור גבול ישראל-מצרים. היא מעולם לא הורשתה לצאת מגבולות השבט, למדה בתוכו עד כתה ז', יותר מזה אבא לא הרשה. היא הייתה ילדה שובבה ומלאת חיים, תכונות שהגברים לא ממש אהבו, ולכן הייתה שק חבטות של הוריה ואחיה שפשוט הכו והעבידו אותה כשפחה מגיל צעיר. היא סיפרה לי כי מעולם לא הייתה אפילו בבאר שבע (עליה היא מדברת כאילו היתה תל אביב).

כשמלאו לה 16, מכר אותה אביה תמורת 5,000 דינר ירדני לגבר עיוור שלא רצתה בו. הוא הכה אותה, השפיל אותה, איים עליה ואנס אותה. כשניסתה לברוח, כלא אותה. היא ניסתה לתלות את עצמה ולהתאבד שלוש פעמים.

לאחר ניסיון ההתאבדות השלישי, נור אושפזה בסורוקה ומד"א החזירו אותה לבית אביה. אלא שהילדה לא התקבלה בזרועות פתוחות. מבחינת המשפחה, היא פגעה בכבוד האב והאחים. היא שוב חטפה מכות רצח, ושוב נמכרה לגבר חדש – אסיר משוחרר מבוגר ממנה בשלושים שנה ונשוי. בלילה הראשון הוא רצה לשכב איתה. היא התנגדה בכל כוחותיה, אז הוא הרביץ לה ואנס אותה בכוח.

נור הבינה שאין לה מוצא. למחרת, היא המתינה שיירדם ואז דקרה אותו בסכין מטבח. תוך כדי צעקה: "אני לא רוצה אותך, לא רוצה, לא רוצה".

מיד לאחר המעשה, נור התקשרה למשטרה והסגירה את עצמה. המדינה לא האשימה איש בעבירה פלילית בפרשה המזעזעת הזו – איש מלבד אותה. היא נשפטה ל-11 שנות מאסר בפועל, על רצח בכוונה תחילה, ועל איומי רצח כלפי הקונה הראשון ש"רכש אותה".

עוד לפני שהכירה אותי, נור הגישה בקשת חנינה, שנדחתה על ידי הנשיא בנימוק כי נסיבות חייה הקשות כבר נלקחו בחשבון בגזר הדין. כעת, הגשנו בקשת חנינה נוספת לנשיא ריבלין בעבורה.

לצערי, מלבד ח"כ עליזה לביא, אף אחת מחברות הכנסת שפנינו אליהן לא הסכימה לכתוב מכתב המלצה לנשיא שייתן לנור חנינה. לכן, החלטנו להגיש לנשיא עצומה של העם כולו, חילונים, דתיים חרדים, ערבים, יהודים ונוצרים, צעירים ומבוגרים – כולנו יחד חייבות וחייבים לעזור לנור להשתחרר, כי זה הדבר הנכון. אם יונתן היילו, שרצח את האנס שלו, מקבל בימים אלו חנינה, למה נור לא?

אני מאד מבקשת שתכנסו לדף העצומה ותחתמו גם אתן/ם: הנשיא- תן חנינה לנערה נור!