עד לפני כמה שנים, גידול הילדים היה עניין ששייך לנשים בלבד. האבות, היו "אבא של שבת", שרואים רק בסופי שבוע, ובמקרה הטוב גם באמצע השבוע, שנייה לפני השינה. היום אנחנו הולכים ומתרחקים מהמודל המעוות הזה, ומתקרבים להורות ששוויונית יותר – בין אם בגלל הצורך במשכורת נוספת, ובין אם בגלל שהאבות והאימהות הפנימו עד כמה עד כמה הקשר שבין הילדים לאבות הוא משמעותי לשני הצדדים. עכשיו, למי שבכל זאת היה זקוק לזה, יש גם את המחקרים שמאשרים.

בעוד שלא מעט אנשים עדיין חיים תחת ההנחה ש"אין כמו אמא", ושילדים ללא אמא, או שגדלים עם אבא כמטפל העיקרי, עשויים לגדול עם קשיים רגשיים, או עם איזושהי נחות רגשית, מחקר ישראלי, בהנחיית אייל אברהם מאוניברסיטת בר אילן, שהתפרסם דווקא בלוס אנג'לס טיימס, טוען שהמוח של גברים שנמצאים על תקן המטפל העיקרי משתנה, וככל שהם מטפלים בילד יותר, כך המוח שלהם נראה ומתנהג כמו זה של אם העוסקת בטיפול יומיומי בילד, משום שרמת האוקסיטוצין – הורמון האהבה והאכפתיות – עולה גם אצלם, ככל שהם מטפלים בילד.

כמובן שהאבות לא חייבים להיות המטפל העיקרי על מנת לראות שינוי חיובי בתא המשפחתי. על פי מחקר שפורסם ב- PMC Pediatrics, תינוקות שמבלים יותר זמן עם האבות שלהם ממה שהיה נהוג באופן מסורתי, הם בריאים יותר ומאושרים יותר. ההשפעה הטובה עוברת גם לאימהות, שנרשמו כלחוצות פחות. מחקר נוסף, שפורסם במגזין הסקנדינבי למדעי ההתנהגות, מצא שילדים שגדלים בבתים שבהם הגברים מעורבים יותר בטיפול, גדלים להיות אנשים שיודעים להתמודד עם מצבי לחץ בצורה טובה יותר, וההורים עצמם גם כן מאושרים יותר, משום שעצם הטיפול המשותף גורם לקשר ביניהם להתחזק ובאופן כללי מעלה את ערך המשפחתיות בעיניהם.

גם ה- independent תרם את חלקו לעניין, ובמחקר שהוא פרסם טענו כי ילדים שגדלים עם אבות יותר נוכחים, גדלים להיות חכמים יותר ועם יכולות לימודיות גבוהות יותר.

אז עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, כמה בעצם זה "יותר". אם נלך על השוואה לאבות בדורות הקודמים, זו לא ממש תהיה בעיה. לעומת זאת, היום ישנן יותר ויותר משפחות שבהן יש רק גברים שמגדלים את הילדים, ומן הסתם לא כל האבות יכולים להרשות לעצמם לבלות עם הילדים כמוהם. אז נראה שהתשובה לשאלה הזו היא דווקא זו שתקפה לשני המינים: כמה שאפשר.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp