בימים סוערים אלה של מחאה מתגברת באיראן, צמודה הזמרת והשחקנית לירז צ'רכי אל דיווחי החדשות והרשתות החברתיות ומתעדכנת על המתרחש. המעריצים הרבים של צ'רכי באיראן דואגים לעדכן אותה בשלומם, בתחושותיהם בימים אלה של אי וודאות, וממשיכים לשמוע את שיריה ואת קריאתה לחיים טובים יותר עבורם.

"אני עוקבת בכאב גדול ובתקווה גדולה ומחכה למהפכה" היא מסבירה, "הקשר עם המעריצים שם הוא יומיומי באמצעות הרשת. הם מספרים כל הזמן כמה קשה לחיות שם. בלי חופש, איסורים למיניהם, בלי קולנוע ותרבות, בלי יכולת להתקיים בכבוד לפעמים. אני גדלתי על הסיפורים של שנות ה-60 וה-70, שלפני המהפכה האסלאמית, ויודעת כמה נפלא היה שם. איראן זה לא רק מה שאנחנו רואים בחדשות פה, גם לא היום.

"אני עם היד על השלט כל הזמן בציפייה לראות מתי זה מתפוצץ. אני בקשר הדוק עם מוזיקאים ויוצרים איראנים שעזבו בלית ברירה את ארצם והם כולם חיכו לרגע הזה, למה שמתרחש עכשיו. אני מתכתבת איתם המון באישי. הם מביעים חשש כל הזמן אבל לא מוותרים. סך הכל הם נשמעים לי מאוד חזקים ובעלי אמונה חזקה בצדקת דרכם ובמאבק . הם עומדים מאחורי המחאה באופן מלא ומספרים על שאיפה לחיים טובים יותר. אני מחזקת אותם ומאחלת להם לצאת לחופשי ומאמינה שעוד ניפגש באיראן או בישראל".

 

מתוך האינסטגרם של לירז צ'רכי. את זהות השולחים הסתרנו.

בגיל 25 , בעיצומה של קריירה מזנקת בלוס אנג'לס, הרגישה צ'רכי איך השורשים שלה זועקים להתקרבות מחודשת. מי שנולדה בישראל, וגדלה על ברכי התרבות הפרסית על שלל מאפייניה המוסיקליים והאומנותיים, חשה איך המקצב האיראני בוער בה, ולפני כשנה הוציאה את האלבום המופלא NAZ  בשפה הפרסית.

"הבנתי שכדי להתפתח כאמנית, עלי לחקור את שורשיי, ולא היה לי איך. הסיפורים של הוריי תמיד נעצרו באיזשהו שלב. ודווקא שם, בלוס אנג'לס, גיליתי את מה שאני מכנה 'טהרנג'לס'- מקום מושבה של הקהילה האיראנית. התחברתי מיד לניחוחות ולהווי.  רחובות שלמים עמוסי מסעדות אותנטיות, חנויות תבלינים , ספרים בפרסית. הרגשתי שאני דורכת על אדמה שהיא קודש עבורי. האדמה האסורה שאין לבקר בה".

במשך עשור היא אספה את השירים, כשהיא בוחרת בפינצטה כח מוסיקלי נשי פרסי. הנשים שאת שיריהן בחרה לפרוייקט, לא היו רק זמרות מוכשרות, אלא היתה בהן עוצמה ותעוזה מעט מרדנית, כזאת שלא מצופה לרוב מאישה איראנית. וזה בדיוק מה שמשך אותה.

"בחרתי בזמרות מתקופת טרום המהפכה, סביב שנות ה 70 " היא מסבירה, "היה חשוב לי להתחבר ליוצרות שחשתי בהן את התעוזה. שיש בהן משהו חזק ובועט בשירה, שמתכתב מעט עם המערב".

השיר הראשון באלבום, NAZI-NAZ  יצא לאוויר העולם במאי 2016 , ללא ציפייה גדולה לדבריה. אבל תוך זמן קצר הוא כבש את האוזן הישראלית שמסתבר שהיתה פתוחה מאוד לשירה בשפה לא מוכרת, וגם מאזינים רבים מהעולם. החלק המעניין היה התגובות מהקהל האיראני.

"בהתחלה הם היו בהלם. לא הבינו איך בחורה ישראלית שרה בפרסית שוטפת. ושאלו הרבה שאלות . הסברתי שאני בת להורים גולים מאיראן שגדלה בישראל, ושפת הבית שלי היא פרסית והמוסיקה שלי באה ממקום המשלב גם ישראליות, עם העיבודים והכלים האחרים, ועם ביטים אלקטרונים ומפיק שלא קשור בכלל לעולם הפרסי. הייתי בטוחה שירימו גבה, אבל היתה תהודה רחבה והמון תגובות מפרגנות. "

מתוך האינסגרם של לירז צ'רכי

תקשורת בלי מילים. מתוך האינסטגרם של לירז צ'רכי  

החיבור עם הקהל האיראני חשוב לה. לקראת צילומי הקליפ של השיר "אמנה" , פנתה צ'רכי לקהל האיראני בפרסית שוטפת בסרטון  הקורא ליוצאי אירן בכל העולם להשתתף בקליפ. הנהירה של מעריציה האיראנים היתה גדולה.

"קיבלנו המון תגובות מאיראנים ששלחו סרטונים וביקשו להשתתף בקליפ" היא מספרת, "ואכן, כמה עשרות מהם שולבו בו. חלקם  בפנים גלויות וחלקם מוסתרות. יש נשים שהן DJ   והן משמיעות את השירים שלי , אנחנו עומדים בקשר ברשתות , הם צופים בחזרות שלי דרך ה"סטוריז" באינסטגרם , ושותפים ומגיבים און ליין.  ואני מרגישה שמה שנגע בהם זה שהגעתי בלי יומרה להישמע ולהיראות איראנית. יש לי מבטא פרסי, אבל אני לא נשמעת לגמרי כמו פרסיה. והסיפור שאני אישה, חופשיה, ששרה ומצטלמת ללא חשש, הביא לחיבור והערכה."

כיום, מונה קהילת המעריצים והעוקבים שלה מאות ואולי אף אלפי מעריצים. היא משתפת פעולה עם יוצרים איראנים, מוזמנת להופיע בפסטיבל אירופי ביחד עם זמרת פרסית מוכרת, ושיריה מושמעים במועדונים במחתרת . נתח משמעותי מעוקביה ברשתות החברתיות , מגיע מהממלכה הפרסית. ובימים אלה של מחאה משתוללת ברחובות איראן, היא צמודה כאמור לעדכוני החדשות ושומרת על קשר רציף עם מעריציה משם.

"יש לי קשר עם אמנית אירנית בשם ג'והאר נאז, שמציירת אותי ומעלה בפייסבוק ובאינסטגרם, יש בחור בשם אליז, שמצלם עצמו רוכב על האופנוע שלו ושר את שיריי או שומע את המוזיקה שלי ברחובות טהרן. זמר איראני בסדר גודל של שלמה ארצי בערך, שהגיב לשיר שעשיתי לו קאבר והתרגש מאוד".

בתוך משטר הדיכוי והקיצוניות המתגברת במיוחד נגד נשים, מזהה צ'רכי חוסן גדול מאוד אצל האישה האיראנית. מתחת לבגדי החנק והצ'אדור (כיסוי הראש), הן מתלבשות בבגדי מעצבים מהשורה הראשונה, מתאפרות, ולא מאפשרות לייאוש לחדור. מזה כשנתיים היא עוקבת  אחר פועלם ארגוני נשים במדינה. לדבריה, הכח הנשי הוא שמוביל את המחאה הנוכחית.

"לדעתי הנשים באיראן הביאו את המהפכה הזאת. ביחד עם המצב הכלכלי הקשה והקיצוניות האיסלמית, זה מפעיל את כולם יחד כגוף אחד. רואים תנועה גדולה של נשים ברשת, נשים קרייריסטיות שעומדות מאחורי האמירה שלהן, נשים ברחובות שלא חוששות להתראיין . לפני 5 שנים הן לא היו מעזות להתנהל כך. יש תעוזה ובעיטה החוצה".

צ'רכי מודה שהיא מונעת ופועלת מתוך עוצמה נשית מובהקת. בימים אלה היא מופיעה עם הפרוייקט הפרסי ומוצאת עצמה מגלמת תפקידים נשיים כמו "פרידה" על חייה של פרידה קאלו ב"הבימה", לקראת יציאתו של סרט קולנוע חדש ובסדרה "איפה אתה חי " בערוץ "כאן".   היא מרגישה מחוברת לאישה האיראנית ולא פעם יוצא לה לתהות מה היה קורה לה עצמה אילו נאלצה לחיות שם.

"אני מתרגשת מהכח הנשי הזה ומהעובדה שאף אחת מהנשים באיראן לא מגדירה ייאוש ולא נותנת לו לחדור בחיי היומיום שלה. הן מתלבשות, מתאפרות מעלות סלפי , ויוצאות למהפכה!".