על מנת שאוכל להסביר לקוראת הישראלית את עומק הפחד של האישה האיראנית בחיי היום-יום שלה ובפרט בזמן ההפגנה הנוכחית, אני חשה צורך להתחיל ולספר קצת על עצמי, בכדי לחדד עד כמה אני מזדהה עם נשות איראן ,מבינה את סבלן ומשתדלת להיות להן אוזן קשבת וזאת על אף שרוב חיי גדלתי במדינת ישראל ואני מגדירה את עצמי כאישה ציונית גאה.

בעיצומה של מלחמת איראן- עיראק, הייתי בת 3 ובזמן המהפכה הגדולה, אני זוכרת במדויק את צעקות האנשים שיצאו בהמוניהם לרחובות וצעקו "מארג בר שאה", דהיינו מוות למלך ובעקבות כך החליפו את שלטון השאה.

מגיל צעיר חשתי בכל איברי גופי מה זו אנטישמיות ,עד כמה השנאה לישראל גדולה ומה זה אומר לחיות בצל דיקטטורה ללא יכולת להביע את דעתך.

בגיל 11 , כיהנתי כיושבת ראש מועצת התלמידים בבית ספרי וכשנתבקשתי לצעוק "מוות לישראל"  סירבתי וגורשתי באלימות מבית הספר .

זה היה האות שלי ושל משפחתי לזנוח את חיינו מאחור ולברוח לארצנו המיוחלת.

האם זה נראה לכן הגיוני שילדה קטנה שלא רצתה לצעוק "מוות לישראל" ,דינה יהיה תלייה?!

שירלי שמסיאן עם בני הדודים באיראן. שלישית מימין

שירלי שמסיאן עם בני הדודים באיראן. שלישית מימין

בשל הכאב הרב שחשתי כילדה, אני מצליחה להזדהות כל כך עם כאבם של אנשי איראן ונשות איראן בפרט.

מעל חמש שנים, אני בקשר רצוף ויום- יומי עם נשות איראן האמיצות ואני מתנדבת בהסברה ציונית ישראלית, כיוון שאני מאמינה בכל ליבי שלמילים יש כוח והן יכולות להביא לשינוי.

בתוקף תפקידי כעורכת ושדרנית של הדף הפופולרי radis.org בשפה הפרסית וכשדרנית ברדיו ובטלוויזיה ,אני נחשפת לכאבן של בנות עדתי.

הן לא שונות מאיתנו,-הן מתאפרות מתחת לצ'אדור שממשלת האסלאם הכריחה אותן לעטות עליהן, הן לובשות מכנסי ג'ינס ומתעניינות באופנה. במשך שנים, הן נלחמו בכפייה של הדתיים הקיצוניים וכיום רואים בתמונות שמגיעות מאיראן, שרוב הנשים כבר לא לובשות את הצ'אדור השחור , אלא לובשות מכנסי ג'ינס, חולצה ארוכה וצעיף צבעוני המכסה רק חצי ראש.

חשוב לי להעביר את המסר שנשות איראן הן בדיוק כמוני וכמוך.

אמהות ,בנות , נשות בית, עורכות דין ורופאות מהמעלה הראשונה- גם הן איבדו את אהוביהן  במלחמות, תלו את בניהן בשם חופש הדיבור ואיבדו את בנותיהן רק כי הן התלוננו על הגבר שאנס אותן. הן נשים חזקות המנסות איכשהו לחיות תחת משטר האייאתולות והדיקטטורה.

איראן הקדומה של תקופת המלכות הייתה נאורה ופיארה נשים.

כורש, היה המלך הראשון בעולם שכתב את איגרת זכויות האדם ושם בה דגש לזכויות האישה.

רזה שאה, המלך הראשון משושלת פהלוי, היה מוכר אף כמלך פמיניסטי, אשר גרס כי חצי מאוכלוסיית איראן הן נשים ולכן הן חייבות ללמוד ולעבוד שכם לשכם לצד הגברים ולתרום למדינה.

המלך מוהמד רזה שאה, העניק לנשים את זכות ההצבעה והבחירה עוד לפני שעשו זאת מדינות מערביות.

כיצד ניתן על רקע זה להבין את האבסורד שקורה כיום ובמסגרתו לאישה אין אישור לרכוב על אופניים בשם אללה ?!  לאישה אסור לרכוב על אופניים כדי שאף גבר לא יראה את "המחזה" וחלילה לא יצליח לכבוש את יצרו. האם אתן מצליחות לתפוס את גודל הכאב?!

לנשות איראן אין יותר זכות בחירה על חייהן: הן לא יכולות לבחור מה ללבוש בפרהסיה, אין להן חופש ביטוי, אסור להן לצאת מן המדינה ללא אישור בעליהן או אביהן, אסור להן ללמוד את כל המקצועות באוניברסיטה ואם יחליטו להתגרש ,ילדם יעבור באופן אוטומטי לחזקת אביו.

סטודנטיות מפגינות בדרישה לחופש 

38  שנות שלטון הדת , גרמו לתסכול עצום אצל רוב האוכלוסייה האיראנית ואף בעוצמה רבה יותר אצל הנשים.

בימים האחרונים , אלפי גברים ונשים צועקים את נפשם ויוצאים להפגנות המוניות.

בניגוד לדברי רוחאני, הם לא יצאו להפגנות כיוון שארצות הברית או ישראל הסיתו אותם לזה, אלא כי עייפה נפשם מכל הבטחות השווא של הממשל לחיים קלים וטובים יותר.

איראן היא מדינה עשירה במים, נפט, כסף וזהב ולמרות זאת רוב האוכלוסייה חיה בחרפת רעב, כיוון שהשלטון מעדיף לממן טרור במקום לחשוב על טובת בני עמו. ישנן ערים שלמות באיראן ,המזכירות במראן ובהתנהלותן מדינות עולם שלישי.

נשות איראן, שנהגו להתהדר בצניעותן, מוכרות כיום את גופן עבור פת לחם לילדיהן.

אותן נשים פונות אליי ואומרות לי: "שירלי, את הכסף המגיע לנו, זה שמשמש לנו לקניית מזון, נותן הממשל לפלסטינים, ללבנונים ולסורים, כדי לממן טרור. בכספנו, בונים את עזה ולבנון וחברתנו נאלצת למכור את גופה על מנת שתוכל לקנות תרופות לאמא החולה שלה!"

כיצד אני אמורה להשיב להן? לצערי, אינני מוצאת מילות נחמה...

בהפגנה הנוכחית , נשות איראן מצהירות כי החיים שלהן מרים ממוות והן מוכנות ללכת עד הסוף. התמונה, שהפכה מבחינתי לסמל המהפכה הנוכחית, היא תמונתה של אישה אשר הורידה את כיסוי ראשה ותלתה אותו על מקל כסמל לתלייתן של כל אותן נשים שנתלו ב- 38 שנות הדיקטטורה האחרונות.

לאנשי איראן נמאס , הם עייפים ולכן יצאו להפגנות בשם החופש. עבורנו חופש הוא דבר מובן מאליו אבל בארץ מולדתי זה בבחינת חלום נשגב.

לפני מספר ימים קיבלתי סרטון מבחור שגר בצפון איראן בעיר קרמאנשאה: הבחור צועק וזועק על כל אנשי המהפכה, על השוטרים שמכים ודוקרים נשים מפגינות ושואל אותם כיצד הם עושים את זה? איך הם צועקים בערבית "יא זהרא" (שמה של נביאה של השיעים) ומיד לאחר מכן דוקרים נשים? הרי הנביא מוחמד לא היה מעז להרים יד על אישה לעולם והקוראן מחנך לסובלנות ואהבה. אותו בחור אף צועק בסרטון באומץ רב "עד מוות נגן על נשותינו!".

אותו בחור מספר כי בהפגנות הם צועקים: "רזה שאה רוהת שאה" כלומר, "המלך רזה,  זיכרונך לברכה" (כאמור, המלך הראשון לשושלת פהאלוי, היה פמיניסט ידוע והזמנים כעת השתנו לבלי היכר).

הוא ממשיך ומספר על ביקורו של המלך בטורקיה לפני 80 שנה – ביקור שכלל פגישה עם אטאטורק, ראש ממשלת טורקיה דאז. אטאטורק רצה לארח את המלך רזה שאה כיד המלך ושלח אליו נערה בכדי לספק את רצונו. המלך גירש את הנערה מחדרו וכשנשאל האם היא לא מצאה חן בעיניו, הוא הסביר שבשל "מחווה" זו, הוא יצטרך להעמיד לרשות אטאטורק גם נערה בביקור הגומלין שלו, והוא אינו מוכן לחשוף אף אישה למצב כזה כנגד רצונה. המלך אמר שכל נשות איראן הן עטרת לראשו והן האמהות, האחיות והבנות שלו.

אני מאמינה בבנות עדתי, אני מעריצה את האומץ שלהן ואני מתפללת כי יצליחו להחזיר את החופש לאיראן.

בתקווה לחופש ושוויון במהרה ומי ייתן שנזכה בימינו לחזור ולבקר באיראן המדהימה ביופייה.

אני בהחלט גאה להיות אישה, איראנית יהודייה וישראלית!!!

***********

הפגנת הזדהות במאבק האיראני תערך ביום שלישי הקרוב