אחותי, בפרשת יתרו, לא תאמיני מי בא לבקר. יתרו! הוא היה החותן של משה, והוא אפילו לא היה עברי. אבל השמועה על הסדנה שמשה עושה לעם ישראל במדבר הגיעה לאוזניו, והוא בא לראות מה העניינים.

איך שיתרו הגיע הוא ראה שמשה עסוק כל היום בסכסוכים ומריבות של בני העם, שבאים אליו כדי שהוא יחליט ביניהם וישפוט. ״מושיקו, תגיד, מה נסגר איתך?״ שואל יתרו. ״אתה חייב לעשות קורס ניהול וללמוד להאציל סמכויות.״

ביחד הם מורידים הרצאה של טוני רובינס, ובונים היררכיה שיפוטית. ממנים שרי עשרות זוטרים, מעליהם דרג ביניים של שרי מאות ומעליהם שרי אלפים, וכך רק פעם בחודש משה צריך לעשות איתם ישיבות דירקטוריון וסוף סוף מתפנה לו זמן לחופש ולפעילות איכותית עם הילדים.

מכיוון שמשה יותר פנוי, הוא מוביל את העם במבנה הארגוני החדש וחונה מול הר סיני. הוא אומר לבני ישראל - חכו שניה, אני כבר חוזר - ומתחיל לטפס לפסגה. שם למעלה אלוקים מודיע לו שהוא שוקל להפוך את עם ישראל לעם סגולה לכל הדורות. ״מה זאת אומרת סגולה״, שואל משה בזהירות, ״והאם אפשר להתנתק?״

״אז זהו, שלא״, אומר אלוקים, ״רד למטה ותגיד לכולם להתקלח כי תכף אני נותן לכם את עשרת הדיברות״.

מעניין שדווקא לאחת הפרשות הכי חשובות בתורה קוראים בשם הסתמי ״יתרו״, לא? למה מי זה יתרו לעומת עשרת הדיברות?

אבל יתרו בעצם הראה למשה איך להשתחרר מעניינים קטנים כדי לפנות מקום לדברים הגדולים. וזה בדיוק מה שאומר גם הדיבר הראשון: אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים. זה בעצם הבסיס למשמעות של כל הדיברות - איך לבנות חברה של אנשים חופשיים.

לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני; לא תישבע לשווא בשמי; זכור את יום השבת בו אתה, משפחתך ורכושך ינוחו; כבד את אביך ואת אמך; לא תרצח; לא תנאף; לא תגנוב; לא תענה עד שקר; לא תחמוד במה שיש לרעך. וזהו, זה הסוף.

אז מה לעשרת המגבלות האלה ולחיים של בני חורין? מסתבר שאנחנו צריכים כמה מגבלות בסיסיות כדי להיזהר שלא להשתעבד לכל מני דברים בלי משים. אלוהים הוציא אותנו מהעבדות במצרים, אבל מה זה יעזור אם עכשיו נשתעבד לאלילים? ואם לא ננוח בשבת - נמצא את עצמנו משתעבדים לעבודה, והופכים לוורקוהולים חסרי חיים. אם לא נכבד את הורינו לא נכבד גם את עצמנו, ונחיה חיים חסרי משמעות, שטחיים. ולעולם לא נממש את ייעודנו אם יותר מדי נשווה את עצמנו לאחרים. ואם ניגרר אחרי היצר הרע ונחשוב שהכול מגיע לנו ואף אחד אחר לא חשוב, לא רכושו ולא אהבותיו ואפילו לא חייו, בעצם נשתעבד לאגו שלנו לחלוטין.

האדם הוא יצור מורכב, יש לו הרבה צרכים ורצונות ודחפים, אבל כדי להיות בן חורין אמיתי צריך להפריד בין הרצונות של האופי לרצונות של הנשמה. צריך לראות מעבר לגשמי, מעבר לחומרי, מעבר לקצף על פני המים. יש הרבה דברים רדודים שאנחנו יכולים להשתעבד אליהם - כסף, כוח, אפילו לייקים. עשרת הדיברות בעצם מזכירות לנו לא לנהות אחרי פיתויים מסנוורים. כדי להיות חופשיים יש צרכים שאנחנו צריכים להשקיט, וכדי להגיע רחוק דרושה סבלנות, ובעיקר סדרי עדיפויות נכונים. דרושה לנו ידיעה ברורה של העקרונות הבסיסיים החשובים לקיומנו, שתשווה בין מעשינו בפועל ביום יום, לבין הערכים שבהם אנחנו באמת מאמינים.

אז שתהיה לכולנו שבת שלום, שבת של התעלות רוחנית

של הקשבה להמיית הנפש, ולא לפטפוטי החומרנות הבדיונית

והכי חשוב שתזכרי את הבסיס ותאמיני במה שאת עושה, אחותי

כי רק כשפועלים מתוך העקרונות שבנשמה מגלים את החופש האמיתי.