"הנושא שצריך לשים עליו את הפוקוס כרגע בגזרת ההעצמה הנשית בצה"ל הוא נושא ההדתה" חורצת גילה כליפי אמיר, בעלת 30 שנות קריירה צבאית, אחת מפורצות הדרך בתחום שילוב נשים בתפקידים גבריים בצבא, שמונתה ב-2009 ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים בצה"ל.

"צריך לוודא שפקודת השירות המשותף אכן מתקיימת כלשונה והיכן שיש חריגה של מפקדים לעצור ולתלות בכיכר העיר את זה שסטה.  צריך לתחקר ולחשוף כדי שכולם יראו מה אסור לעשות. רק כך נצליח להכניס את זה למודעות בקרב כל הדרגים בצה"ל. אסור לנו להפר את איזון ההתפתחות בצה"ל או לפגוע בצה"ל כמנוף משפיע על החברה הישראלית כי אכן יש לו השפעה עצומה".

"למרות שבגזרת ההטרדות המיניות אנו עדים לפחות ופחות מקרים. מרבית ההטרדות המיניות הן מתקיימות במסגרת שירות חובה בין חיילים לחיילות בניגוד לדעה הרווחת המקובלת שזה קורה בין מפקדים לחיילות. המגמה הצבאית מאוד ברורה וצה"ל עושה לא מעט כדי למגר את התופעה. צריך להמשיך בזה".

"נשים לא מודרות היום בצבא"

במהלך 30 שנות הקריירה הצבאית שלה הפכה כליפי-מאיר לדמות מופת לנשים, הן לאלו המשרתות בצה"ל כעת והן לאלו שתשרתנה בעתיד. היא רשמה לזכותה סדרה מרשימה של פריצות דרך עבור נשים בארגון שעמדות המפתח נשלטו בו באופן מסורתי ע"י גברים. במהלך כהונתה בצה"ל, היא נטלה חלק מרכזי בבניית מסגרת שתאפשר שוויון מתמשך ומעורבות של נשים בצבא. בשנת 2003 מונתה למפקדת מערך גיבוי הלחימה (מג"ל) בזרוע היבשה, בדרגת אלוף משנה. בשנים 2006 - 2009 שימשה ראש מחלקת התשתית והפריסה באגף התכנון וביולי 2009 מונתה ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים והועלתה לדרגת תת-אלוף. היא נשואה לאלוף (במיל') מאיר כליפי, המשמש כיום כמנכ"ל ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית ובפנמה (FIDF).

כיום היא עומדת בימים אלו בראש משלחת של תורמות מארה"ב (שם היא מתגוררת היום עם בעלה במסגרת השליחות שלו) שבשקט כמעט מופתי סורקת בימים אלו את הארץ לאורכה ולרוחבה. המשלחת היא משלחת של כ-30 מובילות חברתיות מטעם ה-FIDF (הארגון שבעלה הוא המנכ"ל שלו) שהגיעה ארצה למסע ייחודי בפרספקטיבה מגדרית, שכולל סיורים ופגישות עם בכירי צבא וממשל, וכן הבעת תמיכה בחיילי ובחיילות צה"ל. .מטרת הביקור היא התרשמות מהתפתחות ההעצמה הנשית בארץ בכלל ובצה"ל בפרט.

גילה ומאיר כליפי. צילום: שחר עזרן

גילה ומאיר כליפי. צילום: שחר עזרן

כליפי מאיר מספרת כי הרעיון להביא הנה משלחת על טהרת המין הנשי נובע מכך שגרעין הנשים שתורמות מכספן שלהן, זה שיצרו במו ידיהן (ולא מכספי הבעל או המשפחה) רק הולך וגדל. ייחודה של המשלחת הזו היא להראות את הישגי מדינת ישראל ב-70 שנה האחרונות מפריזמה נשית-הנשים שעשו ותרמו לקידום המדינה בשלל תחומים מהצבאי ועד למשפטי.

"הנשים שמובילות את פרויקט METOO לדוגמא הן נשים שמרגישות מספיק בטוחות בעצמן ומרשות לעצמן להשמיע את קולן" אומרת כליפי אמיר, "עצם החשיפה להעצמה נשית בישראל ובצה"ל בכל התחומים - כולל חינוך ומשפט - נותנת להן גושפנקא חזרה לדרך חשיבתן וניהול חייהן והונן".

איך בעצם מנסים להוכיח לאותן נשים אמריקאיות שמדינת ישראל הרבה יותר פמיניסטית ממה שנדמה להן?

"גם ברגל אבל גם בפרונטליות. לדוגמא, מחר נפתח את הבוקר בהרצאה על אתגרים ואסטרטגיה אזורית כדי להבהיר את הקונספט הזה של צה"ל, כדי שיבינו מדוע השירות בצה"ל הוא שירות חובה ושגם גברים וגם נשים לוקחים חלק במאמץ הזה. לאחר מכן נערוך ביקור ביד ושם דרך הפריזמה של נשים בשואה".

את בעצם בוחרת מה להראות.

"ברור. לפי התפיסה שלי אם אני רוצה להראות הישגים של נשים לא אקח אותן לסדנת בישול או לתצוגת אופנה אלא אפגיש ביניהן לבין נשיאת בית המשפט העליון".

זה לא סוד שישראל כולה וצה"ל בפרט, ידועה בשוביניזם, בהדרת נשים ובקושי של נשים להשתלב בחברות שגברים נותנים בהן את הטון. איך מתמודדים עם זה בהסברה על העצמה נשית בישראל?

"בכללי, נשים לא מודרות היום בצבא. נקודה. יש את היוצאים מן הכלל, וביוצאים מן הכלל צריך לטפל נקודתית. אנחנו עדים לריבוי מקרים של כניסת נשים  להרבה מאוד תפקידים שכף רגלן לא דרכה בהם עד שנת 2000. אנחנו רואים יותר ויותר כיצד גדל שיעורן בתפקידים הללו בכל שנה. השינוי שעשינו הוא שינוי שאין להקל בו ראש והוא לא רק בסמנטיקה, ואני מתכוונת לשינוי בנושא של החלפת ההגדרה –מלקרוא לזה-השילוב הראוי, עברנו לקרוא לזה-שילוב משותף.

זה אומר שכל מה שחורג מזה הוא לא ראוי. וכמובן, כל מקרה תלוי בשאלה האם אתה חילוני או דתי. בזמן היותי יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים הוקמה ועדה שתפקידה היה לבדוק כל פקודה ופקודה ולתת לה קונספט מתאים. לדוגמא: חייל דתי שנכנס זה עתה לקורס משותף של גברים ונשים רשאי לומר שהוא לא מוכן להשתתף בקורס כי יש בו נשים אבל אם מדובר בחייל חילוני אז זה לא תקף. מה שקרה בשטח זה שמפקדים החמירו את לשון הפקודה כיון שהם ידעו שיש בעיה עם שירת נשים, אז מראש, הם לא עשו אירועים שנשים שרות בהן. בשורה התחתונה, ההנחיה הדתית השתלטה. הפרשנות של הפקודה בשטח מוטעית".

משלחת הנשים. צילום: שחר עזרן

משלחת הנשים. צילום: שחר עזרן

"כשאת אישה בסביבה גברית הכל נעשה קשה ומורכב יותר"

כליפי אמיר לא מסתירה את חוסר שביעות רצונה מקצב התקדמות השינוי בתפיסה של אישה בצבא. ארבע שנים חלפו עד שהתחילו ליישם את מסקנות הוועדה ההיא. היום, לטענתה, נמצאות פחות ופחות חריגות מהסוג הזה, ואם נמצאות חריגות שכאלה הן מדווחות ע"י הנשים ללא חשש. ואפילו היו מקרים לא מעטים של פנייה ותלונה מצד גברים על סילוף החוק. עוד ועוד קצינים "שסרחו" מצאו את עצמם ננזפים או מועברים מתפקידם בגלל עבירה כזאת, למרות שמקרה של קצין שהודח מצה"ל עוד לא נרשם.

"אף פעם לא חשבתי על להרים ידיים", היא מספרת על דרך החתחתים שעברה בדרך לאיזון מגדרי בצה"ל,  "פריצת הדרך קרתה תוך כדי תנועה. הרי מראש לא חתמתי קבע ל-30 שנה... פשוט המשכתי בתפקידים שהרגשתי שאני תורמת וחיונית בהם, והם אלו שעזרו לי להמשיך באותו המסלול. ברור שכשאת אישה בסביבה גברית הכל נעשה קשה ומורכב יותר".

תני לי דוגמא של קושי יומיומי של מצב שבו את אישה מול רוב גברי, שנתקלת בו בזמנו?

"בשנת 2000 הייתי האישה הראשונה בקורס מג"דים (הבאה אחרי התמנתה רק ב-2013),.כך שבפועל היו 150 חניכים גברים וגילה. בלילות כשכולם היו הולכים לישון, אני נשארתי ערה עם הפנס, חזרתי על החומר ושיננתי אותו כי לא רציתי להימצא בפער מקצועי מול קבוצת הגברים. אנחנו, הנשים, כשאנחנו נמצאות בסיטואציות כאלה, אנו מטילות על עצמנו פרפקציוניזם מוגזם. אנחנו לא מרשות לעצמנו ליפול".

זה טוב ויפה אבל מה עושים עם נושא השירותים/ מקלחות?

"בשטח הייתי תמיד צריכה למצוא את השיח הנכון אז זה מה שעשיתי. קרה שאחרי כמה ימים בתרגיל בשטח כבר לא היה לי נחמד, בלשון המעטה. מפקד הקורס הגיע עם הג'יפ, עצר לידי ואמר לי 'אני לוקח אותך להתקלח בבסיס הקרוב' אבל כשהבנתי שלא לוקחים את כולם להתקלח, סירבתי ללכת עמו. הייתה עליי הגנת יתר כי אני אישה אבל גם נשים יכולות להישאר בלי מקלחת יומיים".

גילה אמיר כליפי. צילום: שחר עזרן

גילה אמיר כליפי. צילום: שחר עזרן

האם הוטרדת מינית?

"לא הוטרדתי מינית כי שידרתי גבולות מאוד חד משמעיים. אף אחת לא רוצה להיות מוטרדת מינית אבל תלוי איך את מתמודדת עם זה. אין לי תרופת פלא. לכל אחת מאיתנו יש את החוזקות והחולשות שלה.

אז את בעצם אומרת אישה שמוטרדת מינית יש לה אחריות על ההטרדה עצמה?

"לא, אני אומרת שלא כל אחת מסוגלת להתמודד עם אירוע של הטרדה מינית בין אם היא מילולית או פיזית, ולכן אני לא יכולה לשפוט את מי  שזה כן קרה לה, כי צריך עוצמות גדולות לעמוד מול זה. אם מישהו היה יוצא כלפי באמירה מינית או כל אמירה אחרת שאינה במקומה לא הייתי מעבירה את זה על סדר היום הייתי מפסיקה את זה".

יש לך דוגמא מוחשית למשהו כזה?

"נגיד, למצוא את עצמך בהרצאה כשאחד המפקדים מדבר בצורה שמחלישה או מזלזלת בנשים  למשל 'אתן מקשקשות ונשמעות כמו לול של תרנגולות'. גם על אמירה כזו מצאתי את עצמי קמה ומעירה בפורום שהאמירה לא ראויה, ולא משנה מה דרגתו של המפקד כי למילים יש כוח. גם אם סיפרו בדיחה בעלת גוון מיני לא צחקתי. עצרתי את זה וטרחתי להעיר על כך".

ומהיכן את שאבת את הכוח לא לשתוק בתור אישה בשנים בהן הפמיניזם היה רחוק מלהיות בשיאו?

"יכול להיות שכמו כל דבר גם זה על רקע החינוך המשפחתי. אימא קרייריסטית שהייתה דמות מאוד דומיננטית בניהול המשפחה, וגם לא מעט מודלים של חיקוי בצבא של מפקדות שפגשתי".