בחגיגות 70 שנות קיום ישנו רצון אנושי, לגיטימי ומתקבל על הדעת להניח ולו לרגע לעוולות, הבעיות, השסעים והקשיים שמדינת ישראל נאלצת להתמודד עמם מדי יום, לשים בצד ליום אחד את הביקורת העצמית ואת השליליות והפסימיות ולהתמקד בדברים הטובים שהמדינה הזו הצליחה לייצר כאן והיא הצליחה.

דבר אחד טוב כזה הוא מפעל חייהן של תמר ומיכל ברק (בנותיו של השופט אהרון ברק) עמותה בשם 'שיעור אחר' שהוקמה לפני 16 שנה במטרה לעודד תלמידים המגיעים מאוכלוסיות מוחלשות לחלום, להרחיב אופקים ולדעת יותר מתוך עניין וסקרנות.

"לב הרעיון הוא להכניס את העולם של החוץ אל בתי הספר, לפתוח את התלמידים לתחומים, מתודות ואנשים חדשים שפשוט לא נמצאים בתוכן הלימוד שמועבר בבתי ספר", מסבירה מיכל. העמותה מכוונת במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות ומפגישה אותן עם דמויות מופת- שופטים/עיתונאים /אנשי עסקים וכו' כשהרעיון הוא לאפשר לילדים לפגוש פנים מול פנים מודלי חיקוי פוטנציאליים. בשנה הראשונה להקמה התנדבו בה 40 אנשים בסך הכל. כיום מניין המתנדבים עומד על למעלה מ-4500 נשים וגברים שמיישמים את החזון מדי יום בבתי הספר בכל הארץ.

"אנחנו רוצות לומר להם תודה ענקית. הם עומדים מול כיתות שלמות של ילדים. זה לא קל. זה אפילו מפחיד. כל מתנדב ומתנדבת משתפים מהידע שלהם ובעיקר מהאהבה שלהם למקצוע שבחרו בו. האהבה הזו היא שמאפשרת לילדים צעירים להתחיל לחלום שיום אחד גם הם יהיו עיתונאים, עורכי דין, נשות עסקים או ארכיטקטיות. ושיום אחד יוכלו להתנדב בבית ספר ולהחזיר לילדים אחרים שיעורים אחרים. זה מקסים".

"כשנה לאחר שהקמנו את "שיעור אחר" היה לנו המזל הגדול לפגוש את דפנה דור שלקחה על עצמה את ניהול העמותה. דפנה ניהלה את העמותה במשך 15 שנים והיא שהובילה אותה להיות ארגון מוביל בישראל בתחום ההתנדבות והחינוך. בזכות דפנה העמותה צמחה, התבססה בקרב מתנדבים ומקומות עבודה, הפכה מוכרת במערכת החינוך, והתמקצעה. בזכות המקצועיות של דפנה, שיעור אחר היא היום הגוף המוסמך והמקצועי ביותר בהובלת תהליכי שילוב מתנדבים במערכת החינוך. "

שיעור אחר: כשמתנדבים מגיעים לכיתה ונותנים לילדים השראה לחיים

שיעור אחר: כשמתנדבים מגיעים לכיתה ונותנים לילדים השראה לחיים

"הלוואי שמערכת החינוך הייתה באמת מחנכת ולא רק מכינה לבגרות"

השיחה בין מיכל ותמר ברק מתקיימת ברובה בשפה ובקודים פנימיים שלהן שמבהירה יותר מכל עד כמה השתיים לא רק אחיות אלא גם חברות טובות. מעבר לעמותה, השתיים אוחזות בקריירה משגשגת, כל אחת בתחומה. מיכל למדה משפטים, בלשנות ומדיניות ציבורית ועסקה כל חייה בחינוך לאזרחות ולדמוקרטיה. היא עבדה מספר שנים במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), במרכז גילה לחינוך אזרחי, בפורום דב לאוטמן למדיניות חינוך ובאוניברסיטה הפתוחה. היא כתבה חומרי לימוד, בנתה תכניות לימודים בתחומי זכויות אדם והכשירה מורים, כך שיש לה מושג או שניים על מערכת החינוך, יתרונותיה ותחלואיה. בשלוש השנים האחרונות היא מנהלת את המרכז לחקר הרב תרבותיות והמגוון באוניברסיטה העברית, פעילה בארגונים חברתיים ופוליטיים.

תמר ברק למדה משפטים וגישור והיא עוסקת בגישור בעיקר בתחומים עסקיים ובענייני משפחה. היא מעבירה קורסי גישור לציבור הרחב, לקהלים ספציפיים ובאקדמיה. הייתה אחת ממייסדי עמותת מגשרי ישראל וממייסדות "גומא – המרכז הישראלי לגישור" וניהלה אותו 5 שנים.  כיום היא מדריכה את פרויקט מהו"ת ומגשריו.

הקמת העמותה הגיעה כביקורת על מערכת החינוך?

תמר: "היא הגיעה מתוך ההבנה שבתי ספר לא יכולים, נכון להיום, לתת לילדים ערך מוסף, כמו זה שאנחנו רצינו להביא. המורים הם אלה שמלמדים את מקצועות הליבה ונושאים אחרים לא קשורים לסדר היום של ביה"ס נחשבים ל'העשרה' וזה בדיוק מה שרצינו לעשות- לייבא את החוץ אל תוך המוסדות הללו. במקביל, העמותה מגייסת אנשים מתחומים רבים - עורכי דין, רופאים, אנשי כלכלה ועוד – להתנדבות ומעודדת אותם לתת מעצמם לחברה".

יכול להיות שמערכת החינוך מדשדשת כי היא סומכת על פעילותן של עמותות בדיוק כמו שלכן?

תמר :"כן, יכול להיות. יש הרבה מאוד בעיות במערכת החינוך וכן זה בעייתי שהן איפשהו מסתמכות על העמותות השונות אבל מצד שני אנחנו רוצות להציע לאנשים לתרום לחברה. אני חושבת שמתקיים אי שוויון בולט בחברה שלנו".

מיכל: "אני ותמר חלמנו שהתכנית שלנו תגיע גם לבתי הספר של הילדים שלנו שהם לא בתי ספר שמיועדים לאוכלוסיות מוחלשות שהכל מנווט אליהם. יש פער עצום בין בתי הספר שקשה מאוד לסגור וכן, לפעמים פעילות של עמותות היא בעייתית. יחד עם זאת, הלוואי שמערכת החינוך הייתה באמת מחנכת ולא רק מכינה לבגרות".

עם רצון כזה גדול לשנות למה לא לשנות במפנים ולהיות חלק ממשרד החינוך או פשוט לרוץ לפוליטיקה?

מיכל:" עבדתי הרבה זמן במשרד החינוך. הצלחתי לשנות בדברים קטנים בלבד. קשה לשנות מתוך המערכת ולפוליטיקה אין לי כל רצון ללכת".

"גדלנו בבית מאוד פתוח ומאוד פטריוטי"

מיכל ותמר הן בנותיו של השופט פרופסור אהרון ברק, חתן פרס ישראל למדעי המשפט ואחד מאבני היסוד של המשפט והדמוקרטיה הישראלית. בעברו כיהן כנשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום הוא  מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

לא, הן לא התייעצו עם אביהן אבל לדבריהן, הוא תמך ותומך בעמותה שלהן. הוא אמנם לא מגיע להרצות כמרצה אורח, אבל בפעילות בתי הספר של בנותיו הוא פעיל. מי שהשתתפה וסייעה לכל אורך הדרך הייתה דווקא אימן של השתיים, השופטת בדימוס אלישבע ברק. 

מיכל ותמר ברק

מיכל ותמר ברק

באיזה בית גדלתן?

תמר: "גדלנו בבית פתוח ומאוד מאוד פטריוטי. להוריי היה מאוד חשוב שלא נגור מחוץ לארץ. זה היה בית מאוד מעניין יש לציין. אבא שלי נהג להביא מקרים הביתה, הוא לא התייעץ באופן ספציפי אלא העלה את הנושא הכללי לדיון בסלון. אנחנו תמיד אמרנו את דעתנו והוא החליט מה שהחליט. יש לנו הרבה כבוד לאבא אבל לא יראת כבוד. הוא אבא במשרה מלאה. זה אומר שיחות נפש, לשתף, לספר... הוא תמיד היה מעורב במה שאנחנו סיפרנו כילדים. היה מבשל לנו ומדבר איתנו כמו כל אבא אחר".

מיכל: "חינכו אותנו לאחריות, לאכפתיות ולהתחשבות. אצלנו בבית בליל הסדר התארחו אנשים מכל המינים -מעולים חדשים דרך דרוזים וכלה בחיילים בודדים. זה מנהג שהתחיל עוד אצל סבא וסבתא שלנו. דלת הבית תמיד הייתה פתוחה לכל סוגי האוכלוסיות. שתינו נושקות היום ל-50, והיה לנו המזל, העניין והעונג לגדול בבית  שגדלנו בו. אחד הדברים הראשונים והעיקריים שלמדנו בבית הוא שהפריבילגיות שנולדנו לתוכן מגיעות יחד עם מחויבות לחברה. וכשאני אומרת פריבילגיות אני לא מתכוונת לכסף, אלא לחינוך לחום ולערכים. המזל שנפל בחלקנו מגיע עם אחריות כלפי המדינה והחברה שאנו חיות בה וזה תופס מקום בכל מהלך ומהלך שעשינו בחיינו".

אפרופו רגש וצורך בהתנדבות, איך אתן מסבירות את ההתעוררות בחיפוש עבודה עם משמעות והמעבר של אנשי היי טק להיות מורים?

תמר: "זה ברור לכולם שאם יש סיכוי להביא שינוי לחברה שלנו אז הוא רק דרך החינוך. מעבר לזה אני חושבת שזה נובע מהרבה רצון להשפיע".

מיכל: "רוב האנשים הם טובים ומחפשים הזדמנות להוכיח זאת . זה עניין של מנהיגות טובה שמוציאה מאנשים טוב. אנחנו מאמינות ביצר לב האדם טוב מנעוריו. על זה התחנכנו".