אז האם באמת יש מהפך או שהמצב עדיין לא מזהיר? נעה לנדאו, הכתבת המדינית ב-"הארץ",  מסויגת: "זה מפתיע אותי שתמיד מדברים איתי על כך שיש מהפך בתא הכתבים המדיניים ופתאום כביכול כולן נשים ואיכשהו כשאני נמצאת ברוב התדרוכים והאירועים אנחנו עדיין המיעוט. חשוב להזכיר שלמרות שיש איזשהו חידוש ויש יותר נוכחות, מושא הסיקור הוא עדיין רוב גברי. בסופו של דבר האנשים שאותם אנחנו מסקרים מהצד השני של המתרס הם גברים. אני לא יודעת אם זו מהפכה במובן המספרי אבל כן מתחיל לקרות משהו, אני חושבת שרובנו גם עושות את הפרשנות וגם את הניוז וזה שינוי חיובי".

טל שלו. צילום: בני גם זו לטובה

טל שלו. צילום: בני גם זו לטובה

מלבד היותן מיעוט, העיתונאיות המדיניות נאלצות להתמודד לעיתים עם יחס מזלזל מצד הפורום הגברי בתחום. טל שלו, כתבת מדינית ופוליטית ב-"וואלה", שיתפה בנושא: "יש דור ישן שעדיין מתייחס בזלזול. בנושאים האסטרטגים הכבדים, כמו למשל הגבול הביטחוני, רוסיה- ארה"ב ואיראן יש תמיד תחושה קלה של התנשאות. מצד שני  אני ועמיתותיי לומדות לנצל גם את היכולות הנשיות שלנו. הקשר שאני ואחרות מצליחות לייצר עם המקורות שלנו הוא שונה ומתבסס על רמה אחרת מהעמיתים שלנו, דווקא בשל האלמנט המגדרי, העובדה שמי שמדברת עם אותו מקור או בכיר זו אישה צעירה אינטליגנטית ולא גבר מתנשא ומלא בעצמו היא בעלת יתרונות".

ענת סרגוסטי, מנחת הפאנל. צילום: בני גם זו לטובה

ענת סרגוסטי, מנחת הפאנל. צילום: בני גם זו לטובה

שלו הביעה את דעתה לגבי המהפך המספרי והעלייה של הייצוג הנשי: "בעיניי המהפך עוד לא הושלם. בערוץ 2 יש נוכחות נשית אבל בערוץ 10 מלבד איילה חסון, קאדר הפרשנים והכתבים שמדווחים על היום יום לא כולל נשים. חלק מהעניין החינוכי הוא מה רואים על המסך ומי מדווח - ושם יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות".

טל שניידר, הכתבת המדינית ב-"גלובס", סיפרה על היחס המזלזל והמשפיל שקיבלו היא ועמיתותיה בעת ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בארץ: "כשהלכתי לסקר מטעם גלובס את הביקור של מייק פנס בכותל, השגרירות ורב הכותל בנו רמפות לעיתונאים שאמורים לסקר את הביקור. הסידור שהם בנו מאוד התחשב בגברים, להם העמידו רמפות ברמות שונות, ואת הנשים העמידו מאחורה, מאחורי הגברים שתמיד יותר גבוהים וגם דוחפים ומאוד אגרסיביים במצבים כאלה. התשובה שניתנה בשטח מהשגרירות ומרב הכותל הייתה - 'מה הבעיה? תסקרו את קארן אשתו' אבל אנחנו עשינו רעש כי הגענו לסקר את נבחר הציבור ולא את אשתו. הם הביאו לנו כיסאות והדברים כאילו הסתדרו. בעקבות המקרה, העורכת הראשית של גלובס נעמה סיקולר כתבה מכתב תוכחה לרב הכותל ולשגרירות ישראל ואיימה בתביעה. רב הכותל הרים טלפון לעורכת הראשית והתנצל בפניה ובנוסף הוציא מכתב התנצלות והבטיח לה שלהבא יתחשב.  נעמה יזמה, הייתה תקיפה ולא ויתרה, אני רוצה להאמין שגם עורך גבר ייתן לכותבת שלו גיבוי כזה".

טל שניידר. צילום: בני גם זו לטובה

טל שניידר. צילום: בני גם זו לטובה

משתתפות הפאנל שיתפו שיש ניסיונות מצד גברים בתחום לדחוק ולהנמיך אותן רק מעצם היותן נשים, אך למרות שלעיתים הן נתקלות ביחס מזלזל הן לא נותנות לכך להכשיל אותן. ז'נאן בסול, עיתונאית ועמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית, סיכמה את הנושא בצורה הטובה ביותר: "גם כשנעלבים או מתעצבנים, אם אנחנו ממשיכות הלאה ומסתכלות על מה שאפשר להשיג בצורה עניינית ובלי לתת לזה להשתלט עלינו יותר מידי זה כן מנצח. נתקלתי בזה דווקא עם מקורות ועם דוברים כשהייתי כתבת לענייני עבודה, כי מה לעשות - זה תחום מאוד גברי. בחודשים הראשונים זה היה מעצבן מאוד לשמוע כל הזמן את ה- 'מותק' ו-'חמודה את לא מבינה', 'מותק את חדשה' אבל עם הזמן את לומדת את המקצוע ומתקדמת הלאה וזה הופך לשולי, כמו שחם בחוץ. האפס הזה מעיר לך הערה שהיא לא במקום, ובזה זה נגמר".

ז'נאן בסול. צילום: בני גם זו לטובה

ז'נאן בסול. צילום: בני גם זו לטובה

טל שניידר שיתפה במקרה שהכעיס אותה במיוחד: "בהריון השלישי שלי ב-2008 תכננתי לנסוע לוועידות של מפגת הרפובליקנים והדמוקרטים בקולורדו ובמינסוטה. הוועידות התקיימו כשהתינוק שלי עמית היה בן 10 שבועות וכתב בכיר מאוד, שקיווה לנסוע במקומי, אמר לי- 'איך את מתיימרת להיות גם אמא טובה וגם לנסוע לסקר שבועיים שתי ועידות, בזמננו זה לא היה אפשרי'. זאת היתה פשוט חוצפה בעיניי אבל אמרתי לעצמי בלב 'תכף אני אלמד אותך איך עושים את זה'.. דאגתי מראש שכרטיס הכניסה לוועידה יהיה רשום על שמי ואז כשבדסק התקשרו ושאלו איך הוא ייסע אמרתי להם 'תראו, גם אם אתם רוצים שהוא ייכנס לוועידה, הם נותנים את הכרטיסים שמית, רק לי, כך שאני חייבת להיות שם ביום הראשון ולכן אני טסה לקולורדו לשחרר את הכרטיס. עכשיו תחליטו מי נוסע', בזה נגמר הסיפור. זה מאוד הרגיז  אותי אבל לא העמדתי אותו במקום ואני מרגישה שזו הייתה טעות. יכולתי להגיד לו 'אפשר וזה שאשתך ואתה לא עשיתם את זה זו לא בעיה שלי'. היום הייתי עונה בצורה בוטה יותר. אף פעם לא עניתי באופן בוטה יותר מידי לאנשים ואני מתחרטת על זה קצת".

פאנל העיתונאיות. צילום: בני גם זו לטובה

פאנל העיתונאיות. צילום: בני גם זו לטובה

"בכל כך הרבה תפקידים הייתי האישה הראשונה אבל זה נורא מדכא להתבוסס במכות בבטן", אמרה נעה לנדאו, "דבר אחד שאולי למדתי באופן כללי – בכל מקום שבו ספגתי תגובות לא ענייניות ומכות לבטן, הענייניות שלי וההליכה המקצועית שלי קדימה הוכיחה את עצמה, וזו גישה שתמיד ניצחה ותמיד הזכירה לי שאני יכולה. נכון שתמיד יש חרטה קטנה שלא אמרתי לו כלום, אבל הענייניות מנצחת וכשאני רואה נשים אחרות שאני שואבת מהן השראה זו הדוגמא הכי טובה בעיניי. ובאמת הגעתי למקומות שלא חשבתי שאני אהיה בהם. לא חשבתי שיכולה להיות ראש מחלקת חדשות אישה. הרבה פעמים הסתכלתי קדימה ולא ראיתי אף אחת  וזה לימד אותי שכן אפשר".

בהמשך ביקשה לנדאו להגן על התחום המדיני ששלו הגדירה כאפרורי ומשעמם, בזמן שתהליך המו"מ לשלום בקיפאון: "אני חייבת להגן על התחום המדיני המושמץ, אני אישית חושבת שהתחום המדיני לא מתקיים רק כשיש תהליך של משא ומתן. גם כשאין משא ומתן זה מדיני: המשמעות של מה שקורה כשאין משא ומתן - זה מדיני, כשאנחנו מדברות על מה שקורה בעזה, וגם כשאנחנו מדברות על גבול הצפון - זה מדיני. כל אלו הם גם חלק מהמשוואה המדינית, כל מה שחווינו בשבוע האחרון הוא לחלוטין מדיני וגם היחסים המדיניים הם תחת המטריה הזאת. לדעתי זה תחום שוקק ומרתק".

נעה לנדאו. צילום: בני גם זו לטובה

נעה לנדאו. צילום: בני גם זו לטובה

סרגוסטי שאלה את נשות הפאנל האם לדעתן העובדה שהן נשים משנה את השיח המדיני-בטחוני, והאם הן מרגישות שמוטלת עליהן אחריות כנשים שמסקרות תחום גברי במהותו. טל שלו השיבה: "בעצם העשייה שלי אני יודעת שאני עושה משהו שהוא בעל חשיבות לנשים, כי מדובר בתפקיד שבאופן מסורתי נעשה ע"י גברים, ברגע שאישה עושה אותו יש לה איזושהי אחריות. אני לא נושאת את הדגל הפמיניסטי בחיי היום יום שלי, אבל אני כן משתדלת שלעובדת היותי אישה שממלאת את התפקיד הזה תהיה איזושהי השפעה. אני שואלת שאלות שמראיין גבר לא היה שואל. כשראיינתי את ראש הממשלה לפני כשנתיים שאלתי אותו למה אין נשים בסביבתו. התשובה היא ברורה, אבל עצם שאילת השאלה היא חשובה. מראיין גבר לא היה שואל את השאלה הזו.  בנוסף שאלתי את ראש הממשלה אם הוא מחשיב את עצמו פמיניסט, התשובה שלו הייתה – 'אני די פמיניסט'. זו שאלה שגבר לא היה שואל וזה לא היה עולה לדיון אחרת". עוד הוסיפה בעניין: "אני חושבת שאנחנו כותבות נשי, אנחנו מסתכלות על מערכת שהיא מאוד גברית בעיניים נשיות, עיניים אמפתיות, מאנישות ומורכבות יותר".