"תראי את פשוט לא מעניינת. את משעממת אותנו. אנחנו רוצים לדון בדברים שמעניינים אותנו". את המילים האלה לא כתב טוקבקיסט מתלהם, אלא הן נאמרו הבוקר על-ידי ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, לאורנה פרץ, תושבת קריית שמונה. נתניהו אמר זאת בתגובה לקריאות ביניים של פרץ, שהפריעה לנאומו בעת חניכת חדר מיון חדש בעיר.

"אבל היא הפריעה!", תגידו, "ועוד כשדיבר על וינרוט ז"ל!" ואני אגיד – נכון. אז מה? אז היא הפריעה. צריך לשמוח שיש במדינה אזרחים ואזרחיות מעורבים שאכפת להם כל כך ומוכנים לשים את עצמם בקו האש. הרי היה ברור שהתקרית הזו לא תעבור מתחת לרדאר ופרץ יכלה לשער שתקבל תגובות שרבות מהן יהיו שליליות, ועוד מהמחנה שלה, הימין. אבל היא באומץ רב החליטה שלא לשתוק.

ולגבי וינרוט? מי שמבזה את זכרו הוא נתניהו בעצמו. ראשית, ביבי מכיר את התקשורת ויכול היה לשער שהתגובה שלו כלפי פרץ לא תעבור על סדר היום. אבל כשבחר שלא להתעלם והפך נאום שעסק בחלקו בוינרוט לקרקס תקשורתי, הוא פגע בכבודו לא פחות. שנית, לשכת נתניהו ממשיכה להשתמש בפגיעה לכאורה בוינרוט המנוח, כדבר המצדיק התנהגות אלימה ומשפילה. הניסיון הזה ללחוץ לנו על בלוטות הרגש באזכור אדם מת, פשוט לא עובד. זה שקוף וזה בזוי. אני באמת מצטערת שזכרו של וינרוט יקושר לאירוע האומלל הזה, ולא בגלל פרץ.

אבל עזבו את זה. יותר מהכל אני לא מסוגלת לראות את השניות של אחרי. זה פשוט כואב לי בבטן. חוסר צדק משווע וניצול לרעה של כוח. אני רואה את נפנופי הידיים והחיוך הזחוח הזה, שמכיל כל כך הרבה התנשאות ויהירות. שניות של בריונות טהורה של האדם הכי חזק במדינה שמדבר ככה לאזרחית שהוא אחראי עליה ואמור לספק גם לה תשובות. אין דרך יפה לומר את זה - ראש הממשלה של כולנו – לא משנה אם בחרנו בו או לא, השפיל וביזה בפומבי אישה.

אורנה פרץ מגיבה להתקפה של נתניהו במהדורה ראשונה, החדשות 

יחסי הכוחות הלא שוויוניים היו ברורים. ראש ממשלה, גבר, לבן, עומד על במה, ומשפיל אישה, מהפריפריה, מזרחית, תושבת מודאגת שעומדת בקצה השני של החדר. פרץ, שטוענת שבמשך שנים לא סופרים אותה, זועקת את זעקת הפריפריה המוזנחת והנשכחת. והוא, במקום לומר "אני אקשיב, רק מבקש לסיים", או "אני מבין, אני כאן בשבילכם ורוצה לעזור" –בחר להשתיק אותה. הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הנוכחות של פרץ והשתמש באלימות. העיף אותה מעליו כמו זבוב טורדני. תשתקי עכשיו, ולא רק אני אגיד לך, אלא כולם כאן. תשתקי. כמה חלש אתה צריך להיות כדי להגיב כך?

וגם אתם צריכים להתבייש, הקהל שנכח באירוע ומחא כפיים לביבי שהשתיק את אורנה פרץ. מסתובבים אליה עם מבטים חמורי סבר ולא מבינים שאתם לא פחות בריונים מראש הממשלה. על מה למחוא כפיים? על השתקה והשפלה של אישה? על ביוש פומבי?

ואולי זה דווקא טוב שזה קרה, כי קיבלנו הצצה לאמת שנוח להסתיר. לאמת על האופן בו ראש הממשלה רואה נשים. רואה אזרחיות מודאגות. אזרחים מודאגים? אני לא יודעת אם היה מעז לדבר כך לגבר שהיה מביע מחאה. לאישה זה הרבה יותר קל, למי אכפת בכלל.  כבר הספקנו לשכוח שכל שנה נרצחות כאן עשרות נשים רק כי הן נשים, מותרות. למי אכפת.

הזלזול הזה מספר לנו איך גברים בעלי כוח תופסים נשים שעומדות מולם. כגורם מפריע שצריך להשתיק. ואולי אני סתם מופתעת. אולי הוא למד את זה מחבר טוב שלו, טראמפ. שאותו דרך אגב אני מעריכה על הטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בגזרה המגדרית כושל לחלוטין. יכול להיות שהזלזול של טראמפ בנשים מחלחל גם לביבי. "את לא מעניינת אותנו". לא מעניינת אותנו בכל כך הרבה רמות.

ועכשיו אורנה פרץ, אני רוצה רגע לכתוב אלייך. לא מעניין אותי אם ההתפרצות שלך הייתה מתוכננת או לא. או מה אמרת ומתי בדיוק. התגובה של ראש הממשלה כלפייך הייתה בלתי ראויה בעליל. אני רוצה לומר לך תודה על האומץ שלך. לצערי חשפת בפניי את פרצופו של אדם שונא נשים, חסר רגישות, מעליב, פוגעני ומשפיל. ולך בנימין נתניהו, אני רוצה להזכיר שאתה גם ראש הממשלה שלי. אני פגועה מהתקרית הזו כאזרחית וכאישה. המעשה הראוי כעת, הוא להתנצל בפני אורנה פרץ, אבל לא רק בפניה – אלא בפני כולנו.