מכירות את המשפט "אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם"?*. כולנו מסכימות שדמוקרטיה זה דבר חשוב, ואני חושבת שחינוך לדמוקרטיה חשוב אף יותר. אולי זה נראה מוזר לכתוב את זה, בכל זאת כבר 2018, אבל המציאות מוכיחה שצריך להגיד את זה לעצמנו וגם הלאה לילדים שלנו.

רבות מאיתנו מתייחסות לפוליטיקה כמשהו שצריך להתרחק ממנו, שלא צריך להתעסק איתו. אכן, יש בפוליטיקה צדדים מכוערים, אבל ב-30.10 יש לנו הזדמנות לקחת את גורלנו בידינו. "שלא יחליטו עלינו" כמו שאומרים הילדים. נראה מובן מאליו נכון? גם אני חשבתי. אבל אז הגיעה המציאות: ביממה האחרונה קרו שני אירועים שהמחישו לי שיש לנו תפקיד כהורים, כאימהות, דווקא במהלך הבחירות.

הראשון קרה בקבוצת וואטסאפ של כ-200 אמהות ביישוב הפסטורלי הקטן שבו אנחנו חיים. מישהי העלתה שאלה כללית בסגנון "מי יודע מה קורה בבחירות, איפה בוחרים, מי בוחר?". עניתי תשובה נייטרלית, מנומקת ואינפורמטיבית לגמרי, תוך גילוי נאות שבן זוגי מתמודד בבחירות לוועד המושב. לא היה המשך לדיון, לא הייתה התלהמות או דין ודברים משום סוג. לא עברה יממה והתבקשתי בפרטי על ידי מנהלות הקבוצה להפסיק להתבטא בה על הבחירות כי - ואני מצטטת - "זה נושא רגיש". ברור שזהו נושא רגיש, הוא הרי נוגע בכל נימי חיינו, בחינוך ילדינו, בתחבורה, בקהילה, במרקם החיים. ניסיון ההשתקה משרת את אלו שמפחדים מידע. כאילו המידע הוא האויב ולא להיפך, כאילו שאם אנשים לא יידעו שיש בחירות זה טוב. המלצתי לה בחום להוציא אותי מהקבוצה - כן, במקום שבו ילדיי הם דור רביעי להתיישבות ועשייה - כי אני לא אצא לבד. לא אתן יד להשתקה, להפחדה והחבאת מידע. אגב, למי שתוהה מה היה עליה לעשות כמנהלת קבוצה של 200 אמהות שנמצאת בעמדה לא כל כך נוחה אז התשובה שהיא הייתה צריכה להעניק היא חד משמעית: כל עוד אין הסתה או פגיעה באחר, חופש הביטוי מוענק לכל חברות הקבוצה בכל נושא. לא רק מתי יש סייל ב-next. לצערי זה לא מה שהיה, קל יותר להשתיק את מי שחושף ומיידע.

אל תתעלמו מהבחירות, יש לכם הזדמנות ללמד אותם משהו משמעותי מאוד. צילום: Shutterstock

אל תתעלמו מהבחירות, יש לכם הזדמנות ללמד את הילדים משהו משמעותי מאוד. צילום: Shutterstock

 

המקרה השני קרה ליד גני הילדים בסוף היום, כשבאתי לאסוף את בני. שמעתי כמה הורים מדברים ומה שבלט הוא ההתרברבות בבערות עם אמירות של "איזה שטויות זה בחירות". כאילו טיפשות היא ערך עליון. יש לנו אחריות לגדל ילדים תבוניים, ביקורתיים כלפי הנעשה סביבם, מודעים ודעתנים. אלו חלק מהחובות שלנו כהורים – להכין אותם לחיים. בדיוק כמו שמלמדים ילדים לאכול עם מזלג, לקנח את האף ולהרכיב משפט. ומה יותר חשוב מהעקרונות שעליהם מבוססים החיים של כולנו? אין מה להתרברב באדישות, זו לא מעלה אלא דווקא חולשה. ריבוי דעות הוא טוב, קצת שכחנו את זה לאורך הדרך. אם כולנו היינו אוחזים בדעה אחת בלבד היינו דומים יותר למשטרים אפלים כמו קוריאה הצפונית וזה לא מקום שהייתי רוצה לחיות בו או לגדל בו את ילדיי. גם אתן לא.

30 באוקטובר 2018 הוא יום שבתון, כדאי לנצל אותו לצאת להצביע ולהשפיע וללמד את הילדים שלנו שדיון גלוי – גם אם אין הסכמה ותמימות דעים – הוא חובה אזרחית ולא לוקסוס.

 *המשפט מיוחס להוגה הדעות הצרפתי וולטר, אך כנראה נאמר במקור על ידי אוולין ביאטריס הול. כך או כך הוא נכון יותר מתמיד, גם 300 שנה אחרי שנאמר.