ניצחון בצל מחלה: דנית ענבר בת 44 וחצי היום. מאז שחלתה בסרטן השד גרורתי, היא אומרת שכל חודש נספר ונחשב. הכל משמעותי. וככה זה כבר שבע שנים. ככה זה כשחיים עם סרטן. "אילולא הסרטן הייתי ממשיכה לג'נגל. אבל אז יש את המשהו האחד הזה שעוצר. בשנייה הכל נעצר. ואת שתמיד העמדת את כולם במרכז, מתבוננת פנימה ומבינה שאין לך ברירה. שאת חייבת לעצור, לבדוק, להיבדק, לשאוב אינפורמציה, לטפל בעצמי, בי. אני המרכז, אני החולה. לי יש סרטן. לי".

ענבר אמרה את הדברים האלה במסגרת אירוע "שלמות. לא מושלמות" שהתקיים במהלך חודש המודעות לסרטן השד. האירוע נערך בטוקהאוס שבתל אביב, בשיתוף מכבי שירותי בריאות, בוטיק יאנה פאשן וסטודיו 6B, ובהנחייתה של מרב מילר. במהלך האירוע נשים התמודדות עם המחלה סיפרו על המסע שלהן ולבסוף עלו על המסלול הוורוד לתצוגת אופנה מרגשת במיוחד. צפו בנאומה המרגש של דנית שלא הותיר אף עין יבשה:

"תמיד מדברים במונחים של תקווה שיש מה לעשות. הילדים שלי גדלו לתוך מציאות מורכבת. תקופות ארוכות הם ראו אמא חלשה, במיטה, סובלת. אבל הם גם ראו אמא נלחמת, מתגברת, מתמודדת, לא מוותרת. אמא שנופלת וקמה. אמא שבוחרת להתמקד בחצי המלא של הכוס. הם ראו משפחה מתלכדת ואבא שהוא מרכז הבית".

דנית ענבר ובתה גוני. צילום: בני גם זו לטובה

דנית ענבר ובתה גוני. צילום: בני גם זו לטובה

"ילדיי חיים בצילה של מחלת הסרטן. אנחנו מדברים על הכל בצורה גלויה, בהבנה שהם חלק בלתי נפרד מהמסע הזה אצעד פה הערב עם גוני ביתי, כי אנו מאמינות במטרה ובמסר. אנחנו מקשה אחת. אני אולי מתמודדת עם הסרטן פיזי אבל זו התמודדות של כל המשפחה".

הפוסט של דנית ענבר בסופרגילרז. צילום: פייסבוק

הפוסט של דנית ענבר בקבוצת סופרגילרז. צילום מסך מתוך פייסבוק