תפיסת העולם הפמיניסטית היא אחת התנועות החשובות והמשפיעות ביותר של המאה העשרים. זה השירות הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדות ולילדים שלנו, כדי לבנות כאן חברה שוויונית המאפשרת לכל אישה למקסם את עצמה. החל מרוזה פארקס, דרך אמיליה ארהרט ועד לאלפי נשים אחרות שסירבו לקבל את תכתיבי החברה והחליטו לשנות את כללי המשחק עבור כולן, הפמיניזם כאן להישאר. השינוי האמיתי לא חייב להתחיל במעשים הירואיים, אלא גם בשיח היומיומי ובמסרים שאנו מעבירים לילדות ולילדים שלנו דרך הפעולות שלנו, הבחירות שלנו והצורה שבה אנחנו מתנסחים ומתנסחות. מערכת חינוך שדוגלת בשוויון בין המינים יוצרת נשים חזקות שיוצרות היסטוריה חזקה.

כיום בבתי הספר בישראל לומדים 2.2 מיליון תלמידות ותלמידים, כאשר ההתפלגות בין כמות הבנים לכמות הבנות היא בערך חצי חצי. ההיגיון הבריא אומר שצריכה להיות במערכת החינוך התייחסות לשני המינים, אך המציאות מוכיחה לנו אחרת. כל הבגרויות, המבחנים והרוב המוחלט של ספרי הלימוד המאושרים על-ידי משרד החינוך, מנוסחים בלשון זכר. השיח כולו מוטה בצורה מובהקת ולא נותן מקום שווה לכולם ופשוט נעשה עוול ליותר מ-1.1 מיליון התלמידות שלומדות בבתי הספר, כאשר הן לא נוכחות בתכנית הלימודים. אבל העוול הזה ניתן לתיקון. זה רק עניין של החלטה.

"מכיוון שה"זכר" הוא המין הבלתי מסומן ברור שהוא פונה לכולם, אבל ברגע שמשתמשים בלשון נקבה, פונים רק לנשים", מסבירה ד"ר תמר עילם גינדין, הנמצאת בימים אלו בקמפיין הדסטארט לספרה "המלכה", רומן היסטורי המבוסס על מגילת אסתר. בנוסף, היא גם בלשנית איראנית, מומחית לאיראן, מרצה במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי. "אבל יש פתרון", מסבירה ד"ר עילם גינדין, "לשון רבים במין הבלתי מסומן, נתפסת כפחות מגדרית. נראה לי שגם רוב הפמיניסטיות תסכמנה ש"נמקו" מתייחס גם אליהן, ולא תדרושנה לכתוב "נמקנה". דרך קצת יותר יצירתית היא להשתמש במתנות שנתנה לנו השפה: יש מספיק דרכים להימנע מהבעת מגדר. חלקן עובדות גם בדיבור: "יש לנמק את התשובה"; חלקן עובדות רק בכתב: "יש לנמק את תשובתך";  ויש צורות שבשבילן צריך לעבור על חוקי הכתיב חסר הניקוד. רוב הדוברים הילידיים לא יודעים ש"עליך לנמק" זה רק בזכר, ובנקבה יש לכתוב "עלייך לנמק". משרד החינוך יכול לעשות את המאמץ הקטן הזה ולכתוב את המבחנים בשפה נייטרלית מגדרית. זה ממש ממש קל, ואגלה לך סוד - בבגרויות בפרסית אנחנו כבר עושים את זה."

ד"ר תמר עילם גינדין. צילום: באדיבות המצולמת

"אפשר להימנע מהבעת מגדר". ד"ר תמר עילם גינדין. צילום: באדיבות המצולמת

למרות התעלמות משרד החינוך והאקדמיה מהפתרונות הקיימים לייצוג שני המינים, יש עדיין מקומות של אור. ד"ר דלית גפני, סגנית דיקאן בבית הספר לכלכלה של המסלול האקדמי המכללה למנהל, היא מרצה וחוקרת בתחום המגדר ומנסחת את חוברת התרגילים והמבחנים שלה בלשון נקבה. "האמת היא שאני לא זוכרת מתי בדיוק התחלתי את זה", מסבירה ד"ר גפני, "אבל אני זוכרת שהכל לפני כן היה מנוסח בלשון זכר והיה כתוב למטה "עמכן הסליחה". יום אחד החלטתי לכתוב הכל בלשון נקבה. לא עשיתי את זה כי הרגשתי בחיים שלי אפליה, ובכלל אני חשה שבאקדמיה יש פחות אפליה. עשיתי זאת כי רציתי להעלות את השיח הזה. כי למילים יש משמעות. אני לא מתריסה, למרות שהרבה גברים רואים זאת כהתרסה, אלא כאקט חינוכי. הצעד הזה מיתג אותי כפמיניסטית בקרב הסטודנטיות והסטודנטים ומידי פעם כותבים לי "היא שונאת גברים", ואני אמנם פמיניסטית, אבל לא שונאת גברים בכלל."

איך נשים מגיבות כשהן רואות לשון נקבה במבחן?

"מנשים תמיד קיבלתי תגובות חיוביות. זה עושה להן טוב. את רואה את הניצוץ בעיניים שלהן. הנה יש מישהי שמרימה קצת את הדגל. תראי, מבחינתן זו פעם ראשונה שמתייחסים אליהן. הן מרגישות שוות ואומרות לי: "הנה, פעם אחת יש מישהי שמדברת אלינו". זה נותן להן תחושה שאני בן אדם חזק ונחמד להרגיש שהן מרוצות מזה."

דלית גפני. צילום: באדיבות המצולמת

"אני פמיניסטית, לא שונאת גברים". ד"ר דלית גפני. צילום: באדיבות המצולמת

יש גברים שתומכים גם כן?

"בשנים הראשונות לגברים היה מאוד קשה. היו כל מיני תגובות כמו "אם כתוב חשבי אני לא צריך לחשב", "זו לא השפה העברית", "ככה לא מדברים", "את עושה בכוונה" וכדומה. אישה בחיים לא הייתה אומרת משפט כזה, גם בצחוק. למה? כי אנחנו כל-כך רגילות לכך שהשפה היא בלשון זכר. הרבה פעמים שאלו אותי למה אני לא כותבת ברבים, ואני עונה שגם ברבים זה זכר. לפני כמה שנים התלונן עליי סטודנט שטען שאני עושה שימוש לא תקין בשפה העברית מתוך פמיניזם ואפליה. השבתי לו כי השפה משקפת התפתחות תרבותית שנוצרה במהלך אלפי שנים, והעברית נמצאת בקיפאון בתחום המגדרי במשך אלפי שנים אלו. צריך להבין ששפה משנה מציאות. למילים שלנו יש כח."

את באמת חושבת כך?

"בהחלט. כשאנשים ונשים מרגישים ומרגישות כי הפניה אליהן ישירה ואישית הם קשובים וקשובות יותר. פתוחות לחשיבה עצמאית וחדשנית. אני רואה את חובתי לתמוך ולעודד את השיח הציבורי בנושא ואני חייבת להגיד שבשנתיים האחרונות אני מרגישה שינוי לטובה. יש ממש שוני בתגובות של הגברים כשאני שומעת פחות תלונות ויותר פרגון. זה לא קרוב לשיווין, אבל לדעתי יש ניצנים שלו. אני מרגישה שעשיתי את שלי בקטן".

ליאת ברטוב שדה, שוברת שורות: איך לכתוב טקסט נייטרלי מגדרית?

"רוחות של שינוי בתפיסות המגדריות"

"לא יתכן שבשנת 2018 הבעיות המילוליות במתמטיקה עדיין כוללות משפטים כמו "עקרת בית קנתה"", מוסיפה מרין ליברמן, פסיכולוגית קלינית ומומחית לטיפול בילדים ונוער מהמרכז ד"ר טל. "ההתמודדות עם נושא המגדר במערכת החינוך מורכבת, כאשר ישנו דיון מתמשך בשדה המחקרי בשאלה האם הבדלים בין המינים נרכש או מולדים."

למה הכוונה?

"בגלל תפיסות סטראוטיפיות, בני אדם נוטים לשייך לבני שני המינים תכונות ותפקידים המאפיינים את קבוצת הגברים לעומת אלה המאפיינים את קבוצת הנשים. מבלי להתכוון לכך, מערכת החינוך מהווה סוכן חברות המנציח סטראוטיפים כאלה. ההיסטוריה מלמדת כי אישיותנו מתעצבת, בין היתר, על סמך התכנים אליהם אנו נחשפות ונחשפים ועל סמך הסטראוטיפים עליהם אנחנו גדלות וגדלים."

מה למשל?

"למשל, מקצוע שנחשב נשי לעומת גברי, או תכונות אשר נחשבות לנשיות או גבריות. לאורך שנים רבות מערכת החינוך והתרבות בישראל ובעולם הדגישו ונתנו מקום מרכזי יותר לדמויות גבריות על פני דמויות נשיות, כשהדיכוטומיה בין התכונות והמאפיינים הייתה ברורה. הדבר הביא לכך שנוצרו סטראוטיפים נוקשים לגבי דמות האישה ותפקידיה, לעומת דמות הגבר ותפקידיו. תפיסות אלה השתרשו במערכת החינוך ובספרות, ובמשך שנים רבות לא ניכר שינוי מגמה כלשהו."

מרין ליברמן. צילום: באדיבות המצולמת

"מורים מתייחסים שונה לבנים ולבנות". מרין ליברמן. צילום: באדיבות המצולמת

ד"ר גפני אמרה שהיא רואה ניצנים של שוויון בתפיסה. האם את מסכימה?

"כן. למרות האיטיות, בעשורים האחרונים אנו עדים לרוחות של שינוי בכל הנוגע לתפיסה מגדרית. קשה מאוד לשנות תפיסות מושרשות, אך משרד החינוך מתייחס אל הנושא ברצינות. חינוך לשוויון הזדמנויות משמעו מחויבות לשיפור הדימוי העצמי של התלמידות והתלמידים וכן של העוסקים בחינוך, כאשר מטרתו לאפשר הזדמנויות שוות למימוש עצמי. תצפיות הראו כי מורים נוטים להפגין יחס שונה כלפי בנים וכלפי בנות בכיתה, אשר בא לידי ביטוי במספר מישורים. ראשית, בהקצאת זמן שונה לבנים ולבנות וניהול שונה של דיאלוג, שנית, בשימוש בביטויים רגישים וסלחניים יותר כלפי בנות ובשפה מעודדת ומדרבנת יותר כלפי בנים. אפשר לראות את זה גם במתן פידבק שונה ועוד רבות הדוגמאות."

מה ההשלכות של ההתנהגויות האלה?

"בארץ ובמדינות אחרות נמצא כי יותר בנים לומדים במגמות ראליות ויותר בנות לומדות במגמות הרוח והחברה. גם בספרי הלימוד נמצאו הטיות שונות כמו פערים בין שיעור ההופעה של דמויות גברים לבין שיעור ההופעה של דמויות נשים; ייצוגיות סטראוטיפית של נשים וגברים ועוד. בשנים האחרונות פועל משרד החינוך, באמצעות היחידה למגדר ולשוויון בין המינים, להטמעת עקרונות השוויון המגדרי בבתי הספר ובשאיפה לטפח בהם סביבה לימודית שוויונית, המשדרת מסרים שוויוניים, מטפחת ערכים הומניסטיים נטולי סטראוטיפים מגדריים במטרה לאפשר לכל תלמיד ותלמידה לממש את עצמו או עצמה, בהתאם ליכולות ולרצונות ולא בהתאם למה שקבעו עבורם ועבורן."