היום לפני שנה חשבתי שאני יודעת כמעט הכל על סרטן השד. שמתי את עצמי בקטגוריית "מודעת" ואפילו "מודעת מאוד". קראתי כתבות, מחקרים וסיפורים, ידעתי מתי צריך להיבדק והרגשתי "שליטה בחומר". אבל האמת שהיום אני יכולה להגיד שלא ידעתי כלום. מה שהכרתי אז היה שגוי בחלקו, התבססתי על מידע לא מעודכן ועכשיו אני פשוט רוצה להעביר את הדברים שלמדתי הלאה. 

הכל התחיל כשנסעתי לביקור במדינה מתפתחת. מנהל של מרכז רפואי גדול שם אמר לי כששוחחנו על מחלות ואופן הטיפול בהן בבתי החולים ובמרכזים רפואיים, שאין להם את היכולת לתת מענה לחולי סרטן בשלבים מוקדמים. שמושגים כמו "מניעה" או "זיהוי מוקדם" כלל אינם מוכרים. "במידה ולחולה יש יכולת כלכלית לממן את הטיפולים אנחנו מטפלים בו ונוכל לנסות להציל את חייו בשלבים מתקדמים של המחלה, אבל זה לא משהו שאנחנו מתעסקים איתו בשגרה", אמר. 

זה הפתיע אותי כי חשבתי שדווקא בגלל שמדובר במדינה עם מיעוט אמצעים, יהיה להם חשוב לדעת מי עתידים להיות חולים ולטפל בהם בשלבים מוקדמים כדי לחסוך עלויות טיפול, וכמובן להציל עוד חיים. עם המחשבה הזו יצאתי מהביקור, כשהיה לי ברור שסרטן השד יהיה הראשון "לפיצוח". שאני רוצה לשנות את המציאות בה מטפלים בשלב מאוחר בחולי סרטן ושלא מנצלים את היכולות הטכנולוגיות המפותחות לגילוי מוקדם. הרגשתי שסרטן השד הוא התחום שאני רוצה לקדם בעיקר בגלל ההיקפים העצומים של הנשים החולות בעולם, הממשיכים לעלות באופן עקבי. הרגשתי שחייב להימצא פתרון, ושיש לי אחריות למצוא אותו. 

בכל 19 שניות מאובחנת אישה כחולה בסרטן שד. הנתון הזה מטורף. אם תקראו את שלוש הפסקאות הפותחת את הכתבה פעם נוספת, עוד אישה תהיה מאובחנת. ועוד אחת. מצטרפת חדשה לסטטיסטיקה האכזרית שהולכת ומצטמצמת ככל שהזמן עובר. עוד חיים שהולכים להשתנות מקצה לקצה, ולא רק שלה אלא גם של משפחתה, חבריה והקרובים לה. סרטן השד הוא גורם התמותה השני הפוגע בנשים ברחבי העולם ואחת משמונה נשים תחלה במהלך חיה. נתון יבש. אפשר לחשוב ש"אולי" זה יקרה לי, או לא יקרה לי, ואם אתן אופטימיות תעדיפו להתייחס לסטטיסטיקה כאל סטטיסטיקה כשתמיד יש "חריגות". אבל החיים שלנו חייבים לכלול ניהול סיכונים שקול יותר. אם אנחנו מתייחסות לנושאים אחרים ברצינות ומתמודדות איתם עוד לפני שקרו, למה שלא נחשוב כך על סרטן השד? 

עדי זמיר. צילום: אבשלום ששוני

"יש לי אחריות למצוא פתרון". עדי זמיר. צילום: אבשלום ששוני

באופן אישי, אני יודעת שאני בסיכון גבוה לסרטן העור. המאפיינים של אוכלוסיית הסיכון די ברורים ובעיקר ויזואליים. קל לזהות בשלב מוקדם, קל לבדוק. בכל ירידה במעלית המראה מתזכרת אותי. בדומה לסרטן העור, גם סרטן השד "יודע" לתת סימנים ויזואליים, אבל בשלב מתקדם. ומהו שלב מתקדם? שלב מאוחר. ולכן, אני רוצה לדעת מה הסיכון שלי, ובעיקר מה הסיכוי שלי. אבל הכי אני רוצה לדעת איך לפעול ואיך להוריד את הסיכון.

 

"כשאני מרגיש גוש זה כבר מאוחר מידי"

15 אחוז מהנשים המאובחנות עם סרטן שד הינן בעלות רקע גנטי או משפחתי. 85 האחוזים הנותרים, שהן הרוב, אינן בעלות ידיעה מוקדמת אודות הסיכון שלהן. הנתונים האלה עומדים בניגוד לדעה הרווחת שמרבית החולות בעלות רקע גנטי או משפחתי. זוכרות שאמרתי לכן בהתחלה שחשבתי שאני יודעת הכל? אז זה היה אחד הנתונים שהיממו אותי. חשבתי שהרכיב הגנטי מאוד משמעותי, בין השאר בעקבות השיתוף הבינלאומי של אנג'לינה ג'ולי על כוונתה לבצע פעולת כריתה מניעתית. באייטמים שפורסמו נאמר שמטרתה בשיתוף הייתה העלאת המודעות ואכן המודעות עלתה, אבל הזרקור היה על הרכיב הגנטי או המשפחתי שהיה אצלה. כל מי שלמיטב ידיעתה חסרת הרכיב, נשמה לרווחה. סטטיסטיקה אמרנו.

מחקרים רבים שנעשים ברחבי העולם, מוצאים קשרים במידות חוזק משתנות בין גורמי סיכון לבין התפתחות סרטן השד. חלק מגורמי הסיכון מוסכמים וחלקם שנויים במחלוקת, דוגמת שימוש בהורמונים. בנוסף, גילוי הסרטן נעשה באמצעות בדיקות הדימות כמו ממוגרפיה ואולטרסאונד, בדיקת רופא ובדיקת עצמית. מדובר במענים העיקריים שניתנים היום למניעה וזיהוי מוקדם. באחת הבדיקות השנתיות שלי אמר לי הרופא "כשאני מרגיש גוש, זה כבר מאוחר מדי". בהמשך אמר שהעובדה שיש עומס נבדקות אינו מעיד על המצב האמיתי. בישראל כ-60 אחוז מהנשים אינן נבדקות, ובהן גם נשים שהסיכון שלהן לחלות גבוה עד גבוה מאוד.

ואז בשנת 2017 עשיתי את זה. הקמתי את Pink Of View (פינק אוף וויו), חברה שמגיעה ללקוחות שלה דרך אפליקציה, שמטרתה מתן תמונת מצב עדכנית על מצבה הבריאותי של אישה שתסייע לה לדעת איפה היא עומדת ביחס לסרטן. פיתחנו מנגנון סטטיסטי חכם, שיודע לשקלל את ערכי גורמי הסיכון השונים ולתת הערכת מצב של הסיכון לחלות. הערכת המצב כוללת אחוז מספרי, זיהוי גורמי הסיכון המובילים הייחודיים לכל אישה ואישה, המלצות מתאימות לשינוי הערכים ובכך להביא להקטנת הסיכון לחלות. כיום הפתרון שלנו נמצא בשלבי מחקר ופיתוח מתקדמים ואני עמלה על הגדלת מספר הנשים הלוקחות חלק במאגר שהקמנו. המאגר מסייע לנו להבנת התמונה הגדולה. 

האפליקציה. צילום: באדיבות עדי זמיר

"שאלה של חיים". תצוגת האפליקציה. צילום: באדיבות עדי זמיר

גורמי הסיכון לחלות בסרטן השד כוללים גיל נוכחי, גיל מוקדם של קבלת מחזור, צריכת הורמונים לצורך הגברת פריון, מניעת הריון, גיל המעבר, טראומה נפשית, מספר ילדים, גיל הולדת הילד ראשון, מספר הפלות, צריכת אלכוהול גבוהה, פעילות גופנית נמוכה, BMI גבוה, מספר שעות שינה מועט, תזונה ועוד ועוד. גורמי הסיכון מואצים במשך כשני עשורים, בדומה לדגירה של חיידק בגוף עד להתפרצות המחלה. בתקופה זו ניתן למדוד את מידת הסיכון של כל גורם ולהשפיע עליו במידת האפשר. באופן זה הערכת הסיכון הכוללת תשתנה, כשהמטרה כמובן היא בעיקר להורדת הסיכון. לדוגמה, אם אני בוחרת באמצעי מניעה שכולל הורמונים, יתכן וזהו גורם סיכון מרכזי עבורי וכדאי שאבדוק חלופות שמתאימות לי, כך שהן יורידו את הסיכון שלי לחלות.

מתוך אירוע "שלמות. לא מושלמות" שנערך בחודש שעבר להעלאת המודעות למאבק בסרטן השד. צילום: בני גם זו לטובה

מתוך אירוע "שלמות. לא מושלמות" שנערך בחודש שעבר להעלאת המודעות למאבק בסרטן השד. צילום: בני גם זו לטובה

הנחת היסוד שלנו היא שיש גורם סיכון מוביל, אבל יחד איתו נלקחים בחשבון גורמי סיכון נוספים. ולא, לא ניתן לשבת עם מחשבון ולחשב. נדרש כאן מנגנון חכם שלומד עוד ועוד מכל נתון שנוסף למערכת. בעידן הרפואה המותאמת, חשוב שנדע לאילו סיכונים בריאותיים אנחנו חשופות יותר, בין אם על רקע גנטי או אחר. נשמח לקבל המלצות שהן מותאמות לנו באופן אישי ונבחר ליישם אותן, מתוך מטרה להשפיע על איכות החיים שלנו היום ובעתיד. היום הפתרון של Pink Of View נמצא בשלבי מחקר ופיתוח. נשמח לשיתוף פעולה במילוי שאלון אנונימי קצר באתר שלנו Pinkofview.com, שיסייע לנו להתקדם עוד צעד במסע להצלת חיים.