אני לא יודעת עד כמה אתן עוקבות אחרי חידושי סדרות הטלוויזיה בשנה האחרונה, אבל אם כן, בוודאי ושמתן לב לתנופה ופריחה מחודשת של סדרות מצליחות משנות התשעים ששבות לעונות מחודשות עשרים שנה אחרי. זה קרה ל"רוזאן", ל"וויל וגרייס" ל"דוסון קריק" ול"סברינה המכשפה הצעירה". אבל איך כל זה קשור לאיחוד של הספייס גירלז אתן בוודאי שואלות? אפשר להיכנס לעידן טראמפ והשלכותיו הפסיכולוגיות על העולם כולו, השלכות שמשפיעות בין היתר על פוליטיקה, חברה, ותרבות. אפשר, בניתוח תרבותי בגרוש, לומר שנמצא כאן דור שמתגעגע לתור הזהב התמים של שנות התשעים ולא מוצא את עצמו בעידן האינסטנט, הריאליטי והמציאות הדיגיטלית המתעתעת. כך או כך, מסתמן שזהו הזמן המושלם לאחד מהקמבקים הכי מצופים בהיסטוריה.

אחרי תקופה ארוכה של שמועות, הספייס גירלז הוציאו סרטון שמודיע חגיגית: האיחוד יקרה. שש הופעות, שיתקיימו ברחבי אנגליה בין 1 ל-15 ביוני. מי שתיעדר היא פוש ספייס, הלוא היא ויקטוריה בקהאם (בשל חילוקי דעות בלשון המעטה). האיחוד יכניס לכל אחת מהן יותר מ-3 מיליון דולר, והסכום הזה עוד עשוי לעלות בהתאם להצלחה במכירות הכרטיסים. ואל תדאגו לוויקטוריה, גם היא צפויה להרוויח כמה מיליונים מהאיחוד, זאת מכיוון שיש לה אחזקה במותג. 

אתחיל ואומר שהלהקה הזו הייתה נקודת אור בחיי המשמימים דאז. בשאלוני "איזה ספייס את" תמיד יצאתי אמה, אבל בלב רציתי להיות מל סי או ג'רי. הלהקה המתוקה הזאת פרצה לחיינו מוקדם מידי, כשהגירל פאואר היה עוד ממש בתחילת דרכו ונלקח כמו שרק בשנות התשעים יכלו לקחת אותו, למחוזות אחרים של כח נשי - שונים ממה שקורה היום, למשל - "פמיניזם סקסי" אפשר לכנותו. אלא שעם כל הציניות והצקצוקים על מיניות מתפרצת וסקסיזם זול, אי אפשר לקחת מהן את המצאת הסלוגן "גירל פאואר", עוד לפני שידעו בכלל מה המשמעות העמוקה שלו. לקראת סוף שנות ה-90, הכתיר מגזין Time את הספייסיות כאחד מעמודי התווך של מגמת ה"גירל פאוור", מהלך שהביא איתו את הגל השלישי בפמיניזם, ולסדרות טלוויזיה כמו "באפי ציידת הערפדים" ו"זינה הנסיכה הלוחמת".

הן חדרו לתודעה בקיץ של 1996 ומילאו חלל בייצוג נשי מוזיקלי של אותה תקופה, אחרי שהיה נראה שמדונה כבר כמעט גמרה את הסוס ומריה קארי התחילה להימאס. קצת בדומה לנשות "סקס והעיר הגדולה", גם הספייס גירלז תפסו כל אחת נישה ספציפית כחלק משלם, מעין חמש בנות שכל אחת היא "חמישית" האישה המושלמת. בכולנו יש את סקארי, את בייבי, את ספורטי או פוש ולכולן יש מקום בעולם הזה ואפשרויות לעשות את כל מה שיעלה על הדעת. אגב, הן לא היו יפות מידי, או מוצלחות מידי, הן היו מספיק אנושיות כדי ליצור כר נרחב של הזדהות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Mel B, Emma and Victoria pictured with Prince Harry in South Africa in 1997! ? #spicegirls #spiceworld #MelB #EmmaBunton #VictoriaBeckham #PrinceHarry #royalwedding

A post shared by Spice Girls (@spicegirlsnet) on

מל בי, מל סי, ויקטוריה, אמה, וג'רי עשו זאת כשהן מלוטשות ומכוונות מטרה. בתקופה בה להקות בנים היו כוס התה של הדור שלנו בצעירותו, הן הגיעו ורעננו את הפירמה. לא עוד להזיל ריר על בחורים חתיכים שרוקדים על הבמה לצלילי מוזיקה קליטה ומילים שגורמות לנו להתבייש, אלא נתנו לנו להרגיש שאנחנו הבנות גם חלק ממשהו, עם טקסטים נוקבים (אוקי, לא כולם), מסרים אינטליגנטים ופופ לא מתקתק מידי או מתחנף, למרות שגם היו כאלה שחשבו שמדובר בטראש גרוע. במבט לאחור זה היה עידן תמים ומופלא, בו לעטיפות אלבומים היו משמעות, בו קליפים מושקעים רצו ב-MTV  ואנחנו חיכינו לא רק לשיר, אלא גם לקליפ וגם לאופנה שתגיע בעקבותיו.

כצפוי, ההתעסקות במראה המצודד של החמש הייתה העיקר, ולא רק הלבוש אלא גם המשקל, בייבי ספייס שמנה מידי? מל סי רזה מידי? ומה קורה עם גזרת האקורדיון של ג'רי האליוול? ומי בכלל שם לב אז לוויקטוריה לימים בקאהם, שידעו לצחוק עליה שהיא היפה שלא יודעת לשיר, עוד בטרם התעסקו לה בגובה נעלי העקב?

אבל לא רק בשואו עסקינן, אלא קודם כל במוזיקה. סינגל הבכורה שלהן, "Wannabe", נכנס למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי – הישג שלא נראה כמותו מעולם. אלבום הבכורה "Spice", הוא האלבום הנמכר ביותר של שנת 1997 בבריטניה ובארה"ב. ומחקר שנערך על "Wannabe" קבע כי הוא הלהיט הממכר ביותר מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת. השאלה שהכי מסקרנת אותי היא איך שירים כמו "Last Time Lover" או "Saturday Night Divas" שדיברו על מיניות באופן בוטה, היו עוברים היום. "זיגי זיג אה" גם היה עף מחוץ לתחום וכותבי השיר בוודאי היו נתלים על תורן בכיכר העיר. אחר כך הגיע "Mama", הגרובי, "Love Thing" הפרוע והחצוף,
ו-viva forever הקסום.  סינגל הבכורה "Spice Up Your Life" מתוך אלבומן השני "Spiceworld" נכנס לפסגת המצעד הבריטי לאחר כשבועיים בלבד, ומכר 7 מיליון עותקים. בשנת 1998 הן היו להקת הבנות הנמכרת ביותר, אחרי ש"Too Much" נכנס לראש המצעד הבריטי ושבר שיא נוסף: להקת הבנות היחידה עד היום שהצליחה להכניס שישה סינגלים לפסגת מצעד הלהיטים הבריטי. כמו כן הן זכו במיקום הכי גבוה לסינגל בינלאומי במצעד הבילבורד האמריקאי, עם "Say You'll Be There" אשר מוקם במקום החמישי. השיא עדיין לא נשבר עד עצם היום הזה. הן קרצו למרצ'נדייז וגם לקולנוע, הסרט "ספייסוורלד" שיצא בשיא ההצלחה ותיעד את ההכנות לקונצרט הלייב הראשון באלברט הול, זכה בפרס פטל הזהב על הסרט הגרוע ביותר, אבל המעריצים הצביעו ברגליים. יותר מ-100 מיליון דולר עשה הסרט בקופות ברחבי העולם.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Spice Girls performing ‘Say You’ll Be There’ on ‘Sacrée Nouvelle Vague’ in Paris in September, 1997! ??? #spicegirls #spiceworld #girlpower #Posh #Scary #Baby #Ginger #Sporty #90s

A post shared by Spice Girls (@spicegirlsnet) on

אפשר להביט על "ערכי הספייס גירלז" כפי שאוהבים לכנות זאת בבריטניה ולתהות האם באמת מדובר בכח נשי. האם החבורה שהודתה לא פעם שהן סובלות מהפרעות אכילה ומעומסי יתר כדי להמשיך ולהיות מכונת כסף משומנת של מנהליה אכן חופפות למונח כח נשי? האם ההתעסקות הבלתי פוסקת במראה משרתת את המסרים? לא בטוח שהחמש לא היו קרבנות בעצמן. מל סי סיפרה בראיון כי "כשהספייס גירלז היו בשיא גדולתן, לא יכולתי אפילו להסתכל על עצמי במראה. לא אהבתי את מה שראיתי". עוד הוסיפה "דיכאון, הפרעות אכילה, התעמלות אובססיבית - עברתי הכל". גם ג'רי שיתפה בהפרעות האכילה מהן סבלה בשנות ה-20 לחייה, ואף סיפרה כיצד נהגה לחטט בפחי האשפה של חברה הטוב ג'ורג' מייקל, בניסיון למצוא שאריות מזון.

אך בד בבד לצד הפרעות האכילה והלחץ להראות מושלמות, הספייס לא נשארו חייבות. בראיון לרדיו אמריקאי הן נשאלו "האם אתן הולכות לבר ואוספות גברים כדי לשלוט בהם?". מלאני בי הראתה בדיוק איך לסתום לו את הפה: "הקטע שלנו זה גירל פאוור, לא לאסוף בחורים. גירל פאוור זה להיות באנרגיה חיובית, לתת בראש עבור הנשים. אנחנו לא צריכות שגברים ישלטו לנו בחיים, אנחנו שולטות בחיים שלנו". וואו, איזו תשובה. באופן אירוני, מל בי הייתה בכותרות בשנים האחרונות בעיקר בגלל הגירושים מסטיבן בפלונטה, שלדבריה הכה אותה, כלא אותה, איים עליה בהפצת סרטוני סקס וכפה עליה לקיים יחסי מין בשלישיה עם נשים נוספות. הוכחה כואבת שזה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו. 

הגירל פאואר הוכיח את עצמו שוב, כשבשיא ההצלחה פיטרו הבנות את סיימון פולר מנהלן האישי והחליטו לקחת את הביזנס לידיים בעזרת ננסי פיליפס שעזרה להן בתחום העסקי ובכלל הן התגלו כנשות עסקים ממולחות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

#OnThisDay: Spice Girls performing at the @olympics in London 6 years ago today on August 12th, 2012! ???? #spicegirls #spiceworld #girlpower #Olympics #London #2012

A post shared by Spice Girls (@spicegirlsnet) on

בסופו של דבר, גם ההנהלה החדשה לא עצרה את הפיצול הבלתי נמנע: ג'רי האליוול הייתה הראשונה לעזוב את ההרכב בשנת 1998 ובנובמבר 2000 הוציאה הלהקה את אלבומן השלישי ללא האליוול, "Forever", שנחשב לכישלון לעומת שני האלבומים הקודמים של הלהקה. האלבום הצליח להגיע רק למקום השני במצעד המכירות הבריטי. הסוף כבר נראה קרוב, העידן החל להשתנות. בינתיים האליוול פרצה בקריירת סולו מוצלחת אך המשיכה לפרגן ושמרה אמונים לערכי הלהקה. כיום היא מעורבת בעיקר בעשייה ציבורית וממשיכה לאחוז בתדמית הספייס בעלת הפה הגדול. ויקטוריה בקאהם התחתנה עם סנסציית הכדורגל דיוויד בקהאם והפכה למותג אופנה ואשת עסקים מוצלחת. היתר שפרשו בזו אחר זו אחרי האלויוול, מדשדשות במוזיקה ובטלוויזיה, אבל לא הצליחו לשחזר את ההצלחה הפנומנאלית של הלהקה בקריירות הסולו שלהן. ב-2007 שוב חברו זו לזו חברות הספייס גירלז לסיבוב הופעות מוצלח, שכלל גם אוסף להיטים ומחזמר שלא זכה להצלחה. הפעם האחרונה שהבנות הופיעו יחד הייתה ב-2012, באולימפאדת לונדון 2012.

אז האם בכל זאת נשאר משהו מערכי הספייס? אפשר לומר שכן. אם נסתכל על טיילור סוויפט, על ניקי מינאז' ואפילו על ביונסה וריאהנה, שמשתדלות לשמר את "ערכי המותג" כמו שאומרים בשפה המקצועית, אפשר לומר שהגירל פאואר לקח צעד עצום קדימה הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ייצוג נשים בתעשייה. בנות הספייס גירלז ללא ספק נטעו את השורשים לכך.