אם יש משהו שמשותף לרוב הנשים בעולם זו העובדה שהן לובשות חזייה, בין אם זה בגלל הנורמה החברתית, בין אם בגלל צניעות והרצון לטשטש את הצורה של החזה והפטמות ובין אם זה בגלל הפונקציונליות שלה – להרים/ להבליט את החזה וכו'. כך או כך כולנו יכולות להודות – ללבוש חזייה זה לא תמיד נוח ואפילו מעיק, ולפעמים, אחרי יום עבודה ארוך כל מה שבא לך זה להגיע הביתה, להוריד את החזייה ולשרוף אותה.

"החלום שלי הוא ללכת בלי חזייה", אומרת מיכל בת ה-29, בכל פעם שאני רואה בחורה עם ציצים יפים אני מקנאה. כואב לי להיות יום שלם עם חזייה. הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה הביתה זה להוריד אותה. פעם הייתי ממש מקפידה והולכת עם חזייה לכל מקום, ממש התביישתי שיראו את הצורה של השדיים שלי, בעיקר במקום העבודה שלי, היה חשוב לי להיות מוקפדת ואסתטית והרגשתי שהם לא יפים ושחזייה משפרת אותם. אפילו לא הייתי יורדת לזרוק זבל בלי חזייה. היום אני יותר שלמה עם עצמי ומרגישה שהחזה השתנה ונראה יותר טוב אבל אני עדיין לא מסוגלת להסתובב בלי חזייה".

"אני סיימתי עם חזיות", מספרת נטע בן שושן בת ה-30, "החלטתי להפסיק ללבוש חזיות לפני כמה חודשים, פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. הברזלים כואבים לי, הכתפיות מציקות. אני גם ככה מרגישה מטבעי מסורבלת ועם החזיות אני מרגישה עוד יותר מוגבלת. אני מידה D85, ולובשת חזיות מאז גיל 12 אבל החלטתי שאני מפסיקה עם התכתיבים של החברה ופשוט לובשת רק מה שנוח לי. התחלתי ללכת רק עם גוזיות או חזיות ספורט ואני מרגישה טוב עם עצמי. אני יודעת שיש כאלו שחושבים ששדיים בלי חזייה הם בולטים מידי ונראים קצת נפולים לעומת האלטרנטיבה, אבל בעיניי זה סקסי".

קיבלת הערות מהסביבה?

"בקיץ הלכתי לסבתא שלי עם גופיית קולר בלי חזייה והיא ישר העירה לי ואמרה "רואים לך, תשימי על עצמך משהו. עניתי לה שככה אני רוצה והמשכתי בשלי. נראה לי שזה הביך אותה לראות את הציצי שלי, גם בגילה המופלג היא עדיין מקפידה ללבוש חזיות. אחרים לא העירו לי אבל אני מרגישה שיש אנשים סביב שרוצים להגיד על זה משהו ועוצרים את עצמם, בעיקר במשרד. אני לא יודעת מה הבוס שלי חושב על זה אבל אם הוא יעיר לי זה ממש לא יהיה מקובל עליי. מדובר בחזה שלי, בהחלטה שלי, ומבחינתי דבר כזה יהיה הטרדה מינית. שדיים זה איבר מיני והתייחסות כזאת היא לא מקובלת עליי".  

כולנו מנהלות מערכת יחסים מורכבת עם החזייה שלנו וקצת מקוות להסתובב בלי. השאלה הנשאלת היא  - האם במידה ונחליט לוותר על העונג יש באמת אפשרות להימנע באופן מוחלט מחזיות, ומה עושים במקרה שהחלטת ללכת משוחררת והבוס מעיר לך. יצאנו לחקור.

לא לבשת חזייה? את מפוטרת!

אז מה באמת הזכויות של נשים במקרה הזה, והאם ניתן לפטר עובדת רק בגלל שהיא לא לובשת חזייה? לינוי גולדנר זהר, וליאת אקיקוס, שתיהן עורכות דין שמתמחות בדיני עבודה, התגייסו והתעמקו בנושא. התשובות מפתיעות.

"הנושא הזה צריך לעמוד במבחן הסבירות ונשאלת השאלה האם הדרישה היא קנטרנית או פוגענית", אומרת עו"ד לינוי גולדנר זהר, "עקרונית, מעסיק כן יכול לקבוע קוד לבוש אבל במקרה והוא עושה את זה, הוא צריך להודיע על כך בטרם הכניסה לתפקיד".

מה זה אומר – "קוד לבוש הולם"?

"אני מניחה שאם אישה או גבר יגיעו בביקיני הנושא הזה לא יתקבל – הכל בקריטריונים של הסבירות. אם מדובר במקום בו הלבוש הנהוג הוא קז'ואל, ועובדים נוהגים להגיע עם כפכפים, מכנסיים קצרים וסנדלים, והמעסיק לא אכף קוד לבוש בעבודה עד לאותו רגע בו עובדת החליטה שהיא לא מגיעה יותר עם חזייה, יכול להיות שזו עילה לתביעה כי הוא שינה את הקוד באופן בלתי סביר."

את מכירה מקרה של נשים שנשלחו הביתה או פוטרו בגלל קוד לבוש מסוים?

"היה מקרה בו בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל טענה של מעסיק שביקש למנוע מאחת העובדות לעטות חיג'אב. בית המשפט הכריע על קוד לבוש התואם את הערכים של המקום. היה מדובר בבית ספר למוסלמים ולנוצרים ועל אותה עובדת נאסר ללבוש חיג'אב כדי לא לפגוע ברגשות שני בני הדתות. השאלה שנשאלה במקרה הזה היא אם קוד הלבוש מפר זכות אידיאולוגית מהותית. כך או כך, בסופו של דבר כל מקרה נדון לגופו ."

"המבחן שנקבע במקרים כאלה הוא האם הפגיעה היא סבירה. יש לשקול שיקולים כגון מהות הפגיעה בעובד, טיבה והיקפה, מידת השרירות שיש בדרישה המפלה, אופי העסק ואת ההשלכות של דרישות הלבוש על המרקם העדין של יחסי העבודה".

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

ומה קורה במקרה של הערה לעובדת על אי-לבישת חזייה, האם היא לגיטימית או שמדובר בהטרדה מינית? לדברי עו"ד ליאת אקיקוס התשובה תלויה במידה רבה מאוד בנסיבות המקרה: "כדי לרדת לעומקם של דברים אני אתן דוגמה: פקידה הגישה תביעה נגד מקום עבודתה ונגד עובדת בכירה מטעמו, בטענה כי העובדת הטרידה אותה מינית בכך שהעירה לה על הלבוש. לא הייתה מחלוקת כי נאמר לתובעת בשיחה בארבע עיניים שלא להגיע לעבודה בחולצות בטן, במכנסים צמודים ובכפכפים. בהתאם לפסיקת בית הדין - בקשה של מעסיק מעובדת שלא להתייצב במקום העבודה בלבוש בלתי הולם, אינה בגדר הטרדה מינית. לעומת זאת, הערות שיתייחסו למיניותה של העובדת, לרבות מחמאות לא הולמות לעובדת על לבושה, עלולות להתפרש כהטרדה מינית".

אז האם ניתן לפטר עובדת בשל סירובה ללבוש חזייה?

"בפסיקה נקבע כי ככלל: "דרישה של מעסיק פרטי מעובדו להקפיד על הופעה חיצונית הולמת, ועל קוד לבוש כזה או אחר, איננה אסורה. מעסיק יכול לקבוע איך יתנהל העסק שלו ו וכן להימנע מפגיעה כלכלית שעה שיעסיק את מי שאינו עונה לקוד הלבוש המקובל".  אבל אז יבדקו את מידתיות הדרישה בכל מקרה לגופו – הפגיעה בעובד, שרירותיות הדרישה, תום הלב של המעסיק וכיו"ב אל מול מידת הפגיעה בקניינו של המעסיק, מהות העסק ומהות האינטרס של המעסיק שעלול להיפגע. לטעמי, בכפוף לכל מה שאמרתי, אפשר שדרישה כזו תוכר כלגיטימית".

האם יש בישראל חוקים או תקנות לגבי קוד לבוש וצניעות במקומות עבודה?

"בחוקי העבודה אין התייחסות מפורשת לסמכותו של מעסיק לקבוע קוד לבוש לעובדיו, אולם לעיתים הדבר מוסדר בהסדר משפטי ספיציפי החל על מעסיק מסוים או קבוצת עובדים, אומרת אקיקוס. "כך, לדוגמה, כללי לשכת עורכי הדין מגדירים כללי לבוש להופעה בבתי משפט, תקנות רישוי עסקים אשר חלות על בתי אוכל קובעות כי טבחים ועובדים אשר עוסקים בהכנת אוכל ילבשו בגדים שלמים ובהירים ויהיו מחויבים בכיסוי ראש, התקשי"ר, אשר מעגן את חובותיהם וזכויותיהם של עובדי מדינה, קובע אף הוא כי עובדי מדינה המקבלים קהל "יקפידו על לבוש הולם ונקי", חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה מחייב כבאים ללבוש מדים בעת שהם בתפקיד וכללי רשות שדות התעופה מחייבים לבוש הולם לנהגי מוניות המסיעים נוסעים מנתב"ג".

אז כמו ששתי המומחיות ציינו – כל מקרה נדון לגופו. התשובות הן לא חד משמעיות ומסתבר שלמרות שהתקדמנו, באיזשהו אופן עדיין אנחנו עדיין מוגבלות ודי מחויבות ללבוש פריט שגורם לנו להרגיש לא בנוח עם עצמנו. בכל מקרה, אם דעתכן לא נוחה אתן מוזמנות לנסות בעצמכן ולעדכן אותנו בהתפתחויות.