"אני יודעת שקשה לך, את לבד כבר כמה ימים"

אני מכירה את התחושה המחורבנת הזו אנה, של ללכת לישון לבד. של לחזור מדייט שהיה מביך, מעייף, מעצבן או הכי גרוע – כזה שלא גרם לך להרגיש כלום, לשטוף את האיפור, להדליק טלוויזיה או לגלול את הפיד בפייס, לחפש משהו שיתפוס, שירגש, שינחם, ובסופו של דבר להתכרבל עם עצמך במיטה שכבר לא מאמינה שיום אחד מישהו ימלא בה את הצד שקרוב לקיר.

אבל את יודעת, גם אם הדייט היה נגמר בזה שהוא היה נרדם איתך, ומנשק לך את העורף כשאתם ישנים, ומונע מבעדך לדפוק את הברך בקיר הקפוא, הלב כבר כל כך פצוע שאולי הוא לא היה מכניס מישהו חדש. זה שוחק. גם אם זה היה מרגיש מדהים, ונכון ו"זה", הסיכוי שזה היה נהרס בגלל אגו או חוסר הבנה או חוסר השקעה או התמסמסות כי יש כל כך הרבה ברקע, הרבה יותר גדול מזה שהייתה יוצאת מזה חתונה.

חתונה. גם כן, כל-כך אוברייטד.

"חושבת מה לעזאזל קרה לך, רע לך"

ישבתי וצפיתי בך בכל דייט והיית נראית מסכנה וסובלת. מתאמצת. על פניו את מחייכת וצוחקת והעיניים שלך נדלקות מפעם לפעם, הנה אולי משהו עובד, יש כאן אמת, כנות, אמיתיות. יש כאן את מה שאנחנו צריכות. אבל רוב הזמן היית כבויה. זה היה מייאש והיה קל להזדהות. אני מכירה את זה כל כך טוב. אנחנו הרי יודעות מיד אם זה יצליח איתו או לא. לא צריך יותר מעשר שניות כדי לקבוע. זה קשור לריח, ולחיוך, ולחיתוך הדיבור ולמבט בעיניים. אם זה מבט שנוכל לראות מולנו ולא להשתעמם לעולם, או שאנחנו מתחמקות מקשר עין, לפעמים גם במחיר של נשיקה מזויפת. ואנחנו כאן, משחקות, ובמקרה שלך יש מצלמות ונמשיך את הדייט למרות שהוא לא מה שאנחנו רוצות. וניתן צ'אנס. מה, לא נעים. ואת מקשיבה ומהנהנת אבל את משקרת לעצמך. את יודעת שזה לא שלך. אין מצב שאת תיקחי אותו. את לא מתפשרת, וכמוך, עוד הרבה. אנחנו פשוט יודעות שאנחנו טובות ומגיע לנו יותר. 

את מודעת לעצמך, אנה. את שווה. מוכשרת, חריפה, אסרטיבית, עצמאית. שלא נדבר על המראה החיצוני שמכיל כל מה שלימדו אותנו שצריך שיהיה לנו. חתיכת בת מזל. ואת יודעת מה, לפעמים חשבתי שאת ממש עפה על עצמך, איך שאת הולכת עם כל הביטחון הזה, מורמת מעם. אבל כל צעד של "אני שווה" הוא גם צעד של קצת כאב ושל רצון להוכיח. אבל עזבי את זה, כי תכל'ס אנה? יש לך מה לעוף על עצמך. וזה מה שצריך היום. ללכת עם אף קצת למעלה כדי שאף אחד לא ידרוך עלינו, שלא ינצלו אותנו ויזלזלו בנו. אז את מתיישבת כמו מלכה ומצפה שהכל יוגש לך. את הפרס.

"אז בואי ניסע לתל אביב בלילה, נעשה כל מה שבא לך"

אבל גם לך בטח אמרו מיליון פעם שגברים מפחדים מנשים חזקות. מה לעשות שאת קצת רוצה להיות פרידה קאלו. אבל הפרידות קאלו כנראה נשארות לבד. אחרת איך אפשר להסביר שאנחנו באמת אחלה אבל עדיין דופקות את הברך בקיר?

ותוך כדי צפייה בך ניסיתי להבין אצל מי הבעיה. האם זה אנחנו או הם? היה נראה שלא מצאת מישהו שיאתגר את העומק שלך. אלוהים, כמה שהם משעממים לפעמים. כל כך מהר הם נהיים צפויים ובנאלים ומייגעים. הם פשוט שונים מאיתנו. האם מישהי באמת מסוגלת להכיל את זה? גם מי שנמצאות בזוגיות. האם השוני המהותי בין גברים לנשים הוא משהו שנוכל להתגבר עליו? אפשר לחיות איתו? כנראה שכן, אם כל כך הרבה אנשים בזוגיות.

ואולי גם הם משקרים לעצמם. הפנטזיה של גבר שיעצים אותך, שיגרום לך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, מאושרת ויוצרת, כמו שאמרת לבחור החמוד מהמגדל נראית כל כך מטופשת. אנחנו לא צריכות גבר בשביל זה. הגיע הזמן להיפרד מהמחשבה המעכבת הזו.

"הלילה תשכחי מהצרות"

ובשניות הראשונות כשראיתי אותך בוכה, ממש כשהכל התחיל, הרגשתי שכל דמעה שזולגת לך מכילה את כל הרגשות האלה שאנחנו מדחיקות, של להיות זאת שעוד לא הסתדרה. שעוד לא נשואה, שעוד אין לה ילדים. מה פאקינג אני עושה פה. מה את יושבת מול הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה, שבטוח כבר מסודר, ומספרת לו על ייאוש שהוא בחיים לא יצליח להבין.

אתה יכול לנסות אבל לא תבין את הייאוש הזה לעולם. ד"ר גבריאל בוקובזה. צילום מסך מתוך "לאהוב את אנה"

אתה יכול לנסות אבל לא תבין את הייאוש הזה לעולם. ד"ר גבריאל בוקובזה מתוך "לאהוב את אנה", קשת 12

הייאוש הזה למצוא אהבה, ואיך זה שרגש כל כך חיובי מביא איתו כל כך הרבה כאב. אז נתנו לסדרה המקסימה שלך שם, "לאהוב את אנה", ואני לא יודעת אנה, אם את אוהבת אותך בכלל. אם אנחנו מסוגלות לאהוב את עצמנו כשאנחנו הופכות לכישלון שדורש טיפול חברתי כשעברנו את גיל 30 ואנחנו עדיין רווקות. ובכית שם מולו, והוא ניסה להיות אמפתי ומבין, אבל האמת שהוא בכלל לא מעניין. את הרבה יותר חכמה ומדויקת ממנו, למרות שלפעמים את מוותרת לעצמך. את לא יודעת למה את עושה את זה בכלל, אחרי מה את רודפת, מה אנחנו כל כך רוצות שאין לנו ולמה אנחנו לא מפסיקות לנסות לתפוס אותו. אולי אנחנו זוכרות שכשהוא שם החיים נראים אחרת. טובים יותר. ואולי מעולם לא זכרנו.

עוד לא הבנתי מה את עושה כאן. אנה ארונוב מתוך "לאהוב את אנה"

עוד לא הבנתי מה את עושה כאן. אנה ארונוב מתוך "לאהוב את אנה", קשת 12

ליבי טייב תמשיך לעקוב בלב פתוח וקצת שבור אחרי הסדרה החדשה "לאהוב את אנה", שתשודר בכל יום חמישי בשעה 21:00 בערוץ קשת 12.