צעדים משמעותיים במאבק באלימות נגד נשים. עכשיו צריך לוודא שיקרו
הרחקת גברים מכים מחוץ לקהילה, החמרת ענישה, הקמת מועצת אנשי דת וקמפיין הסברה במסגדים אלו רק חלק מהצעדים שהתחייבה לקדם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, במסגרת תכנית למיגור האלימות נגד נשים בחברה הערבית. ונשאלת השאלה- למה לא בציבור הכללי?
ביום רביעי האחרון הציגה השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל (ליכוד) תכנית לאומית בהיקף של 295 מיליון ש"ח שתפעל בין השנים 2019-20120 לטיפול באלימות נגד נשים בחברה הערבית. התכנית, "אגרוף המחץ" שמה, הוגשה כשבועיים לאחר שהתכנסה לראשונה וועדת השרים למאבק באלימות במשפחה, במהלכה הטיל ראש הממשלה נתניהו על השרה גמליאל לגבש את התכנית הלאומית.
"שיעור הנרצחות בחברה הערבית גבוה לאין שיעור מחלקן באוכלוסייה וזו מציאות שאין להשלים איתה", מסרה השרה גמליאל. "זו משימה לאומית של ממש, הדורשת מעורבות של גורמים רבים בממשלה, בחברה ובקרב אנשי הדת והרוח. התכנית הרב מערכתית שהוצגה בוועדה, תוביל למאמץ המשותף הנדרש ולמיגור התופעה". לדברי גמליאל ברור שהתכנית תצטרך תקצוב מיוחד נפרד מזה של התכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים והעניין יועלה לדיון כבר בישיבת השרים הבאה.
בשדולת הנשים נמסר כי "אנחנו מברכות על היוזמה הנוכחית של השרה גמליאל, אך תמוה בעינינו שמדובר בתכנית שנותנת מענה חלקי ביותר ומיועדת רק לאוכלוסייה אחת מתוך כלל החברה. אם נמצאו המקורות התקציביים לתכנית חדשה, בגובה 295 מיליון ש"ח, יתכבדו השרים ויתקצבו את תכנית החירום הלאומית, שכבר אושרה לפני שנה וחצי, במלואה."
כאמור, המאבק מפנה זרקור לאלימות נגד נשים בחברה הערבית, וזאת לאור ריבוי מקרי האלימות נגד נשים בחברה זו, והתכנית כוללת שבעה סעיפים עיקריים. הראשון עוסק בהקמת מועצת אנשי דת ורוח, המורכבת מחציתה גברים ומחציתה נשים, אשר תעסוק בגיבוש ופרסום פתוות (פסקי הלכה) האוסרות על אלימות במשפחה. סעיף נוסף בתכנית מתמקד בהחמרת הענישה כנגד גברים מכים, כאשר מתוכננים שורה של צעדים ובהם חובת כליאה ואכיפה נוקשה של צווי ההרחקה.
עוד דובר על הרחקת גברים מכים מהקהילה למעונות שיקום ייעודיים, הכפלת מספר המעונות לנשים מוכות ונערות בסיכון ויצירת קמפיין הסברה, לרבות במסגדים שמטרתו הגברת הסובלנות המגדרית וחוסר הסובלנות כלפי אלימות במשפחה.
נקודה מעניינת מתוך עיקרי התכנית נוגעת לחינוך לשוויון מגדרי. מלשכתה של השרה נמסר כי מתוכנן גיבוש תכנית לימודית הנלמדת לבגרות אשר נבנית בצורה ייעודית לחברה הערבית כשהמטרה היא כאמור קידום שוויון מגדרי. יחד עם עדכון חומרי הלימוד יעברו המורים והיועצים הכשרות בתחום. הנקודה האחרונה נוגעת בטיפול המשטרתי, אשר יכלול שורה של צעדים בעבודת המשטרה, לרבות חיוב בדיקות DNA והכנסת התוצאות למאגר, גיוס חוקרות ושוטרות ערביות למשטרה, הפסקת מדיניות "ביטול תלונות" במקרי אלימות במשפחה והכשרות ייעודיות לשוטרים לטיפול בנושא. כשנשאלה השרה לגבי העובדה שגם במגזר הכללי אין חינוך לשוויון מגדרי, אמרה גמליאל שכשתהיה שרת החינוך היא תדאג לזה.
"אחרי תקיפה מינית לוקח זמן לנשום"
במקביל לתכנית המקיפה של השרה, עלה לדיון מחודש ובהמשך לעיסוק החברתי הנרחב במאבק באלימות נגד נשים, נושא ההתיישנות בעבירות מין.
"התיישנות עבירות מוסדרת בסעיף 9 לחוק סדר, אשר קובע כלל לפיו אורך תקופת ההתיישנות נקבע בהתאם לחומרת העבירה", מסבירה ד"ר לימור עציוני במאמרה "התיישנות על עבירות מין בישראל". "לכל עבירה יש פרק זמן שבו ניתן להעמיד אדם בגינה לדין פלילי ולאחר חלוף הזמן הקבוע בחוק לעבירה, היא נחשבת לעבירה שהתיישנה. הכלל הפרוצדורלי הוא שלא ניתן להעמיד בגינה לדין פלילי ללא קשר לנסיבות העניין."
"בישראל המצב הוא כזה", מוסיפה עו"ד מרים זלקינד משדולת הנשים, "בעבירות המין החמורות כמו אינוס, ההתיישנות היא 10 שנים, ההתיישנות על הטרדות מיניות נע בין 3-5 שנים ועל התנכלות 5 שנים. התיישנות על עבירות מין בקטינים וחסרי ישע עומד על 10 שנים מגיל 28, כלומר לאחר גיל 38 חלה ההתיישנות, וזה מי שהעבירה בו בוצעה על-ידי בן משפחה. מי שלא, ההתיישנות נספרת מגיל 18 בהתאם לסוג העבירה".
השרה גמליאל הדגישה כי גם היא חושבת שיש צורך בהארכת ההתיישנות למקרים קשים יותר של הטרדות מיניות. "מי שעבר תקיפה מינית יכול לעיתים להיכנס למצב של קיפאון. זה לוקח זמן לנשום. יש במקרים מסוימים הכחשה, וההתמודדות והבשלות מגיעים אחרי עשר שנים".
לדברי גמליאל היא הקימה את וועדת מדז'יבוז' בראשות אווה מדז'יבוז', ראשת הרשות לקידום מעמד האישה, שגיבשה תכנית לאומית למאבק בתופעת ההטרדות המיניות בחברה הישראלית והיא צפויה להגיש את מסקנותיה בסוף החודש. במשרד המשפטים הקימה השרה איילת שקד וועדה נפרדת שתבדוק את האספקטים המשפטיים להארכת ההתיישנות.
זלקינד עדיין מקווה שתוקם ועדת שרים אותו הצהירו שיקימו שתי השרות לבחינת החוק למניעת הטרדה מינית ובפרט לצמצום עבירות מין. זלקינד מספרת כי עד היום לא הוקמה הוועדה המדוברת, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות של השדולה אל לשכות שתי השרות.
"ככל שנחשפות יותר ויותר נשים ומספרות על ההטרדות שעברו, אנחנו מבינות שהכאב לא פוחת ונשים ממשיכות לחיות חיים שלמים איתו", אומרת זלקינד. "אין את הנושא הזה שהפגיעה פוחתת עם השנים, ואנחנו רואות בהרבה מקרים שהפגיעה נותרת כמו בהתחלה. יש פה פציעה מאוד חמורה של הנפש ועבירות מין חמורות מקבילות לרצח של הנפש."
118 - מוקד הסיוע החדש של משרד הרווחה והרשות לקידום מעמד האישה מטעם המשרד לשוויון חברתי, זמין לפונות ולפונים 24/7