השנה האחרונה הייתה קשוחה עבור נשים. אלימות, רצח, חשיפה של תקיפות והטרדות. אולי יותר מכל השנים שקדמו לה. תנועת metoo#, שהוקמה ממש בסוף 2017, תפסה תאוצה השנה והפכה לכוח מעצים ומלכד עבור נשים בכל העולם שסירבו להמשיך לשתוק. גם למי ששמעו סיפורים כאלה ואחרים לאורך השנים, היוותה החשיפה הגלובלית המהדהדת עדות קשה למצב האמיתי. מכעיסה במיוחד התופעה של שימוש באלימות מינית על כל צורותיה כדרך לדיכוי נשים במקום העבודה. בעולם בו יש גברים בעמדות כוח המנצלים את מעמדם כדי לנצל מינית את העובדות תחתם, אין ספק שישנה עדיין תקרת זכוכית טעונת ניפוץ.
 
הקהילה שהקמתי, הסופרגירלז, מהווה כבר מעל לשלוש שנים מקום עבור נשים לחלוק את שעל ליבן, והסיפורים שנחשפים שם, על עוולות ודיכוי מגדרי, מצמררים בכמותם ובעוצמתם. מתוך ניסיון לקחת חלק בפריצת המחסומים והסרת המחיצות, ערכנו בחודש האחרון שינוי מבני מהותי בתוך הקהילה, ופיצלנו אותה לשלוש קבוצות-בת של אותה הקהילה. אחת הקבוצות מתמקדת אך ורק בעולם התעסוקה, בבניית הקריירה ובניהול כלכלת הבית, זאת במטרה לתת מקום לנושא החשוב של תעסוקה וכלכלה, כדי לאפשר לנשים להיות עצמאיות בהתנהלותן הכלכלית ולדאוג שלא תהיינה תלויות באף אדם מלבד עצמן. 
 
התהליך התרחש במקביל לפרויקט אחר שאנו מתכננות, שהתאפשר תודות למענק כספי בו זכינו מחברת פייסבוק. אנו עומדות לפתוח קהילות מקומיות קטנות במספר אזורים ברחבי הארץ, ולפתח בהם תכנית לימודים והכשרה שתיתן לנשים בקהילות הללו - נשים מקבוצות מוחלשות שמלכתחילה נקודת הפתיחה שלהן נמוכה יותר - את הכלים לנהל בעצמן את כלכלת הבית ולהתקדם בתחום התעסוקה ו/או היזמות העסקית. הניגוד הגדול בתכנית לעומת פעילותנו כיום, הוא שבעוד פעילויות הסופרגירלז התאפשרו בעיקר במרכז בשל עניינים טכניים והיעדר משאבים, כאן מאפשר לנו המענק והדלתות שהוא פותח לבחור מלכתחילה בערי פריפריה כמוקדי הכוח שלנו.
 
הייחוד בפרויקט שלנו הוא שלראשונה תתקיים תכנית שכזו המתייחסת לנשים במצב משפחתי או כלכלי דומה, לא רק כאל סטטיסטיקה אזורית סוציו-אקונומית או לא רק כאל קבוצת נשים - אלא כאל קהילה של ממש. זו קהילת נשים שיוכלו לשתף זו את זו בקשיים ובאתגרים, לתמוך זו בזו ולשאוב השראה מכל הסיפורים שיעלו בקבוצת הפייסבוק הייחודית שלהן. מקור נוסף לגאווה הוא שמי שיעבירו את התוכן בקבוצות הללו תהיינה נשים מקהילת הסופרגירלז, וכך נוכל להיעזר בנשים מן הקהילה שלנו לשם קידום נשים אחרות, תוך שאנחנו תומכות ומעצימות נשים מן הקהילה שלנו עצמה.
 
קהילת סופרגילרז. צילום: נועה מגר

קהילת סופרגילרז. צילום: נועה מגר

 
אני מאוד גאה בתכנית הזו ומחכה בקוצר רוח להפשיל שרוולים ולהתחיל להקים את הקהילות המקומיות. אבל אם תשאלו אותי מה הייתי רוצה שיקרה ב-2019 ומה הייתי מאחלת לנו הנשים בשנה החדשה, זה ממש לא עוד קבוצת נשים או תכנית להעצמתן. מה שאני מאחלת לנו בשנה הקרובה ובשנים שלאחריה הוא שלא נזדקק לכל אלה. שפשוט נהיה. 
 
הרי המטרה בכל התנועות הללו מעולם לא הייתה לגרום לעליונות נשית. המטרה גם מעולם לא הייתה לטעון שכל הגברים עברייני מין במציאות או בפוטנציה ולפיכך צריכים לפנות מקומם. לא. המטרה היתה וצריכה להיות – הבאת הנשים לשולחן הישיבות. שנהיה שוות בין שווים מבחינת נוכחות וזכויות, שתהיה לנו אפשרות ובמה להציג את יכולותינו וגם את הייחוד שלנו, ושנוכל לתפוס את מקומנו הטבעי בעולם, מבלי להתנצל. שזה פשוט יהיה 'נון-אישו'.
 
האם סביר שזה יקרה כל כך מהר? כנראה שלא. האם כדאי שזה יקרה מהר? כן, בהחלט. תחשבו כמה אנרגיות אנחנו משקיעות במאבק למטרה שאמורה להיות מובנת מאליה. אל תבינו אותי לא נכון – המאבק חשוב מאין כמוהו. אבל כל כך מתחשק לי להיות כבר אחרי. תדמיינו רגע כמה נוכל לעשות בעולם כשעצם היותנו נשים כבר לא יעניין אף אחד או אחת. איך נוכל להצטרף לקבלת החלטות מדיניות, כלכליות, דתיות. איך כאן, בפינה הקטנה שלנו על הגלובוס, נוכל להשפיע יותר על הממשל, על הביטחון, על הכלכלה והחינוך.
 
אז זה מה שאני מאחלת לנו לשנת 2019; שנצליח לממש את יעדי המהפכה הנשית ולא נזדקק עוד לנפץ תקרות זכוכית כי השמיים יהיו פתוחים בפנינו, ואפילו הם לא יהוו גבול. שנתפוס את מקומנו ונממש ונמצה את כל חלומותינו ויכולותינו. שנהיה פשוט אנחנו.
 
צילום תמונה חיצונית: פזית עוז