"מתי וסת אחרונה?"
את יושבת מול אישה זרה, היא שואלת אותך שאלות אינטימיות. את יודעת שאין מה לעשות, אם את ובן הזוג שלך רוצים להתחתן בתאריך שנוח ומתאים לכם, את צריכה לשקר. את לא הראשונה ששיקרה, החברות שלך שיקרו, אפילו אמא שלך. אם תגידי את האמת, האישה הזאת תקבע לך את תאריך החתונה במקומכם. כולן הכינו אותך שאסור להגיד את האמת, כל מי שהיתה שם לפניך. כמו קוד התנהגות כזה, שכולם יודעים שהוא לא בסדר אבל ממשיכים לשתף אתו פעולה. את משכנעת את עצמך שזה בסדר, שטויות, בקטנה, מה זה לעומת האירוע והחיים המשותפים והאהבה שלכם. מה יש עכשיו להתעקש ולהתעסק עם זה יותר מידי?

ואת משקרת, משקרת בנוגע לאחד הימים הכי מאושרים ומשמעותיים בחיים שלך. זה מעוות, לא בסדר, זה לא צריך להיות ככה. אבל אין ברירה, הרבנית היא זאת שקובעת. ואז אומרים לך "הדרכת כלה" - שם הקוד להעמדת הפנים הגדולה ביותר של נשים חילוניות אל מול הממסד הדתי. מדריכת הכלה תדבר אתך על דיני נידה ועל "מקומה של האישה בתא המשפחתי", גם תקבלי הדרכה בנושא יחסי מין. רק שאת חיה עם בן זוגך כבר למעלה משנה ונגיעה לא שמרתם כבר מהדייט השני ואחרי החתונה את לא ממש מתכוונת להחליף את ריהוט חדר השינה למיטה יהודית.

אבל זה לא משנה, את תשבי מול אישה שיודעת שאת מעמידה פנים ואת יודעת שהיא יודעת ושתיכן תהיו שחקניות בסצנה, דמויות שמישהו כתב להן את הטקסט. בפנים תגחכי ותחשבי שהיהדות היא ממש צבועה ופרימיטיבית. כי זאת היהדות שהמדינה משווקת ומממנת. ואז מגיע הטקס. ואת מאוד רוצה את המילים שלך בטקס המשמעותי הזה, והוא רוצה את המילים שלו. אבל יש רק גרסה אחת ויש רק גוף אחד שמחליט מה יאמר ואיך. הרבנות תחליט בשבילכם מה ייאמר בטקס שלכם, לך ולו לא יהיה ביטוי.

בישראל של 2018 אפשר לקבל מעמד פורמאלי רק אם נציג של הממסד הרבני חיתן אותך. זה אומר שיהודים יכולים להתחתן רק עם יהודים, רק עם רב אורתודוקסי. כדי להתחתן כפי שאתם רוצים אתם צריכים לנסוע לחו"ל או לוותר על ההכרה של המדינה ולחיות כידועים בציבור. למה? כי הממסד הדתי הוא זה שקובע ויש לו את הלגיטימציה לכפות ולהחליט.

הרבה פעמים מגיעים אלי זוגות אחרי שכבר ביקרו ברבנות. אנשים שבתחילת המסע שלהם לא חיפשו אלטרנטיבה. ברגע שהם נתקלו בכפייה, בקיבעון ובמערכת הלא שוויונית משהו אצלם התערער. הם רצו טקס יהודי משמעותי ומסורתי, אבל לא היו מוכנים סתם לסמן וי על האירוע, או לעשות שקר בנפשם.

הם מצאו את עצמם בסיטואציה שבה אחד הימים החשובים בחייהם הופך להיות יום של מישהו אחר שלא מבין את הצרכים והרצונות שלהם, שדורש מהם לשקר. כשהם פוגשים אותי ואני אומר להם שאלה החיים והזוגיות שלהם ושיש להם זכות לקבוע איך למסד אותם, הם מתפלאים. הם כ"כ רגילים ליהדות ממסדית, כל חייהם עמדו תמיד בסימן היהדות הזאת. הם מתקשים להאמין שאם אתם רוצים להתחתן בהתאם למסורת היהודית ועדיין להפוך את האירוע לשלכם זה אפשרי. שיש יהדות שהיא לא אורתודוקסית, שיש רבנים שמאמינים בזוגיות ובטקסים שוויוניים.

על פי דו"ח של אגף הנישואים במשרד לשירותי דת שפורסם בשלישי, בשנים 2018-2016 חלה ירידה משמעותית במספר הנרשמים לנישואים ברבנות. זו הוכחה רשמית לכך שיש בישראל ציבור גדול שמאס בהתערבות הבלתי פוסקת של הממסד הדתי בחיי הפרט. ציבור שרוצה לציין את הרגעים שחשובים לו ברוח היהדות ובאופן מסורתי אבל עם טוויסט אישי, והכי חשוב עם הערכים שחשובים להם. הגיע הזמן שמדינת ישראל תיתן מענה גם לציבור הזה.

בעוד כשלושה חודשים יערכו בישראל בחירות. ידברו הרבה על ביטחון ויוקר המחיה וכלכלה אבל ידברו מעט, אם בכלל, על יחסי דת ומדינה. אבל הנושא הזה נוגע בכל אחד ואחת מאזרחי ישראל. ויש לו חשיבות עצומה דווקא בימים שבהם אנחנו שומעים יותר ויותר על הדרת נשים מהמרחב הציבורי, על אפליה בשם היהדות ועל ממסד דתי שהופך כוחני יותר ויותר פשוט כי כולם נכנעים לו.

רוב ברור בציבור הישראלי מעוניין בחופש בחירה בנישואין ובגירושין ועל המפלגות השונות לספק תשובות אמתיות גם בנושא הזה. אין סיבה שהן תתנהגנה אלינו כמו הממסד הרבני – עם קריצות, אמירות שאין מאחוריהן דבר, והבטחות ללא כיסוי. יותר מידי נשים כבר שיקרו לגבי תאריך הווסת האחרונה מול נציגי הרבנות והנהנו בראשן מול מדריכות הכלות כשבפנים הן התפוצצו מצחוק או חשו מושפלות. מנבחרי הציבור שלנו מותר לנו לצפות ליותר. הגיע הזמן שהם ישמרו על החופש שלנו וגם על הכבוד של המסורת היהודית. מי שלא מאמין בחופש הבחירה שלנו בנישואין ובגירושין – שלא יבקש מאתנו לבחור בו.