בליל רביעי האחרון, בזמן שחזרה מערב ללימודי שפות, הותקפה איה מסארווה, נאנסה ונרצחה. זה קרה סמוך לתחנת רכבת המרוחקת כקילומטר מביתה בבנדורה שבאוסטרליה, שם התגוררה בזמן לימודיה באוניברסיטת לה טרוב הסמוכה. אתמול (שבת) הוגש כתב אישום בגין אונס ורצח נגד קודי הרמן בן ה-20, ראפר שמתגורר בבניינים נטושים.

מסארווה היתה סטודנטית ישראלית, אך הסיבה שבגללה הפיד של חבריי דוברי העברית כמעט ואינו מזכיר אותה, היא עיר הולדתה - באקה אלגרבייה. באוניברסיטת לה טרוב נערך ערב לזכרה, תושבי במלבורן קיימו עצרת מחוץ לבניין הפרלמנט של מדינת ויקטוריה בעיר, וקרון הרכבת שבה נסעה את נסיעתה האחרונה התמלא בזרי פרחים, לאות פרידה ממנה. "הלילה על מדרגות בניין הפרלמנט נתאסף לזכור את איה מסארווה כפי שהיתה, אדם חיובי, חביב, אדיב", כתב מושל מדינת ויקטוריה, דניאל אנדרוז, בחשבון הטוויטר שלו. "בחורה בת 21 שרק החלה את דרכה בעולם הזה, כשכל חייה לפניה. סטודנטית שהייתה בדרך הביתה ממופע קומי שאליו הלכה עם חבריה".

ועם זאת, בארץ כמעט ולא רואים התייחסויות למותה. אתמול אף נערכה הפגנה בה אחיותיה של הנרצחת קראו למשרד החוץ לעשות יותר מאמצים על מנת להשיב את גופתה לקבורה בארץ. אפילו זה מסתמן כמאבק.   

צילום: אנאהר מסראווה, יועצת לקידום מעמד האישה בערערה וסגנית יו"ר איגוד היועצות הישראלי

צילום: אנאהר מסראווה, יועצת לקידום מעמד האישה בערערה וסגנית יו"ר איגוד היועצות הישראלי

אישה היא אישה היא אישה. כשאישה נרצחת, כל אישה, לבי נקרע, ללא קשר לשמה, לצבע עורה ולא לדתה. אני עדיין מנסה להבין איך זה שהפיד של חבריי דוברי העברית כמעט ושאינו מזכיר את מסארווה. אז בואו אני אספר לכם, ובעיקר לכן, מי זאת איה אשר הפסדנו כולנו:

איה, אישה צעירה בת 20, מחוננת, אשת העולם הגדול, סטודנטית מעולה ודוברת ארבע שפות. בשנתיים האחרונות היא חיה בסין יחד עם אביה ואחותה, שם למדה באוניברסיטה שני תארים, בשפה האנגלית והסינית. בחודשים האחרונים היא נמצאת במשלחת סטודנטים באוסטרליה, ליתר דיוק במלבורן, העיר המוגדרת כ"הכי בטוחה בעולם". דווקא שם היא מצאה את מותה על ידי איש נתעב.

פגשתי את איה בפעם האחרונה בשנת 2014. המפגש מלא אותי בגאווה, בגלל החיוך המדהים, הגאונות והשליטה רבה בידע. הספקתי לומר לה שהיא כישרון מובטח ושנשים כמוה יכולות לשנות את העולם. אבל ביום רביעי העולם שינה את חייה.

ביום הרצח, איה חזרה למעונות הסטודנטים, לאחר מפגש תרגול שפה והופעה קומית עם חבריה. היא דברה עם אחותה ובמהלך השיחה היא הותקפה על ידי איש נתעב. הטלפון בדקה זו לא נכבה ואחותה הספיקה לשמוע רעשים וקולות. היא ניסתה להתקשר שוב ושוב מעבר לים ואף הודיעה למשטרה. אבל מאיה היא לא שמעה יותר. כעבור כמה שעות, אחות אחרת שמעה על רצח בחדשות ושתי האחיות עשו אחד ועוד אחד והבינו את הנורא מכל.

איה יכולה להיות כל אחת מאתנו, הבת של כל אחד ואחת מאתנו והשכנה של כל אחת ואחד מאתנו. אבל החדשות אודות הרצח לא פתחו את מהדורת החדשות, לא נדונו ארוכות בתכניות טלוויזיה ולא זכו בהאשטגים בדפי פייסבוק, למרות שמדובר ברצח של אישה על רקע היותה אישה – בדיוק כמו מקרי האלימות שרק לאחרונה יצאנו לרחובות בגללם. אפילו היחס לאביה בתקשורת היה ל"אב הנרצחת" ולא בשמו המלא- סעיד מסארווה. הממשלה, למיטב הבנתי, לא מנסה לזרז את תהליך החזרת גופתה. לעומתם, ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, הגיע למקום הרצח לחלוק כבוד אחרון.

לצד כל זה, לא הזכרתי ולא במעט את יחסם של חלק נכבד מכותבי התגובות לכתובות בדפי האינטרנט, שהמונח "תגובה גזענית" אינו הולם את התיאור.

כנראה שגם תנועת metoo# תקפה רק בתנאי שאנחנו מאותה משפחה.

אללה ירחמק איה. לבי עם משפחתה וכואב את כאבה.