לפחות אחת לשבוע אני פוגשת כותרת כזאת שמספרת על הילה שהתגייסה לצה"ל למרות העיוורון, על הודיה שהפכה להיות רופאה למרות שיתוק המוחין, על אורן שהשתתף באליפות ישראל באייקידו למרות החירשות ועוד ועוד "למרותים". קוראת ותוהה האם לעורכים ולעורכות שם בערוצי התקשורת עוד לא נפל האסימון.

אנשים עם מוגבלות לא מצליחים בחייהם למרות המוגבלות. לא המוגבלות היא שעוצרת מבעדם ללמוד כמו כולם, להתגייס, להיות ספורטאים, לרקוד, למצוא עבודה, לסיים דוקטורט, לאהוב, להתחתן או להוליד ילדים - לאו דווקא בסדר הזה. ברוב המקרים זו החברה ששמה בפניהם חסמים אינסופיים, שמפלה אותם ומפרידה אותם, שמציבה בפניהם ספי כניסה לא הגיוניים - וקחו כדוגמה את הפרופיל הרפואי בגיוס לצה"ל שבגללו הם יכולים רק להתנדב ולא להתגייס כשווים. החברה, שאוחזת בדעות קדומות וסטיגמות כלפי כל מי שלא מתאים לנורמה ולממוצע, כאשר את התוצאות אנו רואות בסקר של חברת המתנ"סים שמעיד על חוסר סובלנות בחברה, ובמעשי האלימות כלפי בתים בקהילה לאנשים עם מוגבלות. אני שומעת את התוצאות בשיחות יומיומיות, כמו זו שהייתה לי פעם עם מעסיק ששאל ברצינות גמורה אם כדאי לו להעסיק חירשים למרות שהוא שמע שהם יותר עצלנים.

לא, לא הייתי בהלם. שמחתי שהוא שאל כי הייתה לי הזדמנות לשנות.

כתבות מהתקופה האחרונה. צילומי מסך מאתרים שונים באדיבות נצן אלמוג

כתבות מהתקופה האחרונה. צילומי מסך מאתרים שונים באדיבות נצן אלמוג

והמסר הזה שמוצג במדיה, שוב ושוב ושוב, המסר שב"למרות המוגבלות" הוא בעייתי בגלל שתי סיבות; ראשית, הוא חלק מהאמירה שמוטחת בפני אנשים עם מוגבלות שתצליחו להיות "כמו כולם" רק אם תצליחו להתגבר על המוגבלות, למרות שאתם חריגים, למרות שהגוף שלכם לא מתפקד כמו גוף רגיל. שנית, הוא מפקפק ביכולתם של אנשים עם מוגבלות להצליח בדברים בסיסיים - כי הרי הם מצליחים למרות, למרות, למרות. והוא חודר גם לנפשם של אנשים עם מוגבלות, וגם לאלו שבינתיים לא.

באחד הראיונות היותר משמעותיים למחקר שערכתי לפני כמה שנים אמרה לי המרואיינת, אישה עם מוגבלות חדשה בחייה, שהיא שונאת את המוגבלות שלה, שהיא מרגישה שהיא חייבת להלחם בה, שהיא לא רוצה להיות חברה שלה ולא רוצה להיות חלק מהקבוצה הזו שנקראת "אנשים עם מוגבלות". שהיא חייבת להצליח בכל מה שתעשה למרות המוגבלות.

כמה חודשים לאחר מכן, כשנפגשנו שוב, היא סיפרה שעברה תהליך עם עצמה בעקבותיו הבינה שהמוגבלות לא תלך לשום מקום, שהיא פה להישאר. עובדת חיים פשוטה. היא אמרה שרק כשהבינה שאין לה ברירה אלא להיות חברה של המוגבלות שלה ולצעוד יחד איתה, בגאון, היא הצליחה לחזור לחיות חיים מלאים, תוך השלמה עם מה שיש ועם מה שאין. ובעיקר שהיא הצליחה להבין שכל דרך שהיא תעשה מעכשיו והלאה תהיה עם המוגבלות, לא למרות המוגבלות - אלא יחד איתה.

אז עורכות ועורכים יקרים, אנא מכם, אבל לא רק אתם אלא כולם - השנה היא 2019. הגיע הזמן לנסח כותרות קצת יותר מעודכנות. אנשים עם מוגבלות מצליחים ומגיעים להישגים לא למרות המוגבלות, אלא יחד איתה, ובדרך כלל הם מצליחים למרות החסמים שהחברה מציבה בפניהם.

הגיע הזמן ל #שיח_מוגבלות_חדש

לפוסט המקורי של נצן אלמוג היכנסי לכאן

צילום תמונה ראשית: אפרת אשל