יסכה שולמית טוקר היא רק בת 30, אבל סיפור החיים שלה יכול להיות השראה לסרט הוליוודי. בין הגילאים 18-23 היא "הספיקה" לעבור בין שתי כתות, האחרונה שבהן היא כת הטאליבן המושמצת והידועה בקיצוניותה. בגיל 23 היא הצליחה בדרך לא דרך לעזוב את הכת, והפכה למעצבת אופנה, והיום היא אמא לשנים, שמנסה להגשים חלום ישן ולעשות הד סטארט לעסק לעיצוב בגדים שבבעלותה.

היא גדלה בצלו של אב אלכוהוליסט, וחוותה ילדות עשוקה וקשה. הדת הייתה תמיד נוכחת בחייה אך כשהייתה נערה התחילה להתקרב אל העולם הזה יותר ויותר בתקווה למצוא ישועה. במקום ישועה היא מצאה כרטיס יציאה מהבית: "התחלתי להתחזק יותר בגיל 16, ונכנסתי לאיזו מדרשה, בדיעבד אני מבינה שזו הייתה כת שעזרה לי לצאת מהבית", היא מספרת. "הבית שלי לא היה נורמטיבי. גדלתי עם אבא אלכוהוליסט וחיי כילדה לא היו דבש, בלשון המעטה. נכנסתי למדרשה שהיתה מאוד איכותית. הייתי עם בנות בחדר שסיפרו על רב שהפך להיות גורו צמוד שלהן. הן שכנעו אותי להגיע אליו, אמרו שהוא קוסם שעושה פלאים והתחלתי להיות איתו בקשר".

איך התפתח הקשר החולני ביניכם?

"נקשרתי אליו כמו עיוורת. אהבתי את דברי התורה שהוא אמר וראיתי שעם הזמן הבנות שואלות לדברו בכל החלטה החל בעם מי ללכת ועד לאן ללכת. הן שאלו לדעתו בכל דבר כל היום. שמתי לב שזה הנוהל אצלהן והתחלתי גם אני לשאול אותו שאלות. הרב הבין  שאני יותר עצמאית במחשבותיי והיה מקניט אותי או לא היה עונה לי כעונש. לא ראיתי בזה משהו שלילי כי חיפשתי רוחניות ומצאתי. זה היה נראה לי המקום הכי טוב שיש, הגעתי לגן העדן הרוחני שחיפשתי כל חיי והכנסתי את עצמי שהוא צדיק ואני צריכה לעשות כל מה שהוא אומר".

 

יסכה שולמית טוקר  צילום עצמי

יסכה שולמית טוקר צילום עצמי

 

מתי התחלת להבין שמשהו בהתנהלות שם לא תקין?

"הוא היה נשוי ומה שהוא עשה אסור לפי הדת ולא צנוע. בין השאר ראיתי איך הוא עושה אפליה בין הבנות, כמו לתת למקורבת אליו פרי שהיא אוהבת, ואוסר חברויות בין הבנות. הייתי מאוד מרדנית ולקחתי את הדברים ללב, בשקט. יום אחד הגיעה אמא של אחת הבנות הקטינות ורצתה לחלץ את בתה והוא החביא אותה באוטו ומנע כל מגע ביניהן. לי הוא הסכים להיות בקשר עם אימא שלי כי היא היתה דתייה, אבל על דודים שהם חילוניים הוא אמר שהם לא מאושרים מבחינת האל. בגלל שהייתי אומרת את דעתי הוא היה מתעלל בי. במשך שנתיים הוא נתן לי לישון בחוץ על הגג, קיץ וחורף. אם היה יורד גשם הייתי ישנה במרזבים על האדמה". 

 מה היה סדר היום שלכן?

"היו שם בנות מכל שכבות האוכלוסייה, ילדות של שוטר, בנות למשפחות עמידות. היינו קמות להתפלל, מחפשות פת שחרית, כי לא היה מבחר של אוכל חוץ מלחם או גבינה. היינו כל היום מפנטזות על אוכל אחר. כשאמא שלי הייתה באה, היא הייתה מביאה לי תיק עם מלא דברים טובים כמו בשרים וממתקים וזה היה כמו חג בשבילנו. במהלך היום היו לנו שיעורי הלכות. אחר כך היינו עושות כביסות. בימים שהיה לחץ במכונת כביסה היינו מכבסות ביד כביסות שלמות. היו כאלה שישנות צהריים, קמות קוראות ספר, לא חונכנו להתפתחות אישית כלכלית או אישית".

באיזו שלב החלטת שאת עוזבת?

"אחת מהמשימות שהוטלו עלינו הייתה ללכת ולגייס בנות נוספות. כאלו שחיות בפנימיות ומדרשות אחרות. אחת הבנות התחזקה בגללי אבל הרב רצה שהיא תקשיב לתלמידה המועדפת עליו ולא לי, וזה כאב לי. מה ששבר אותי זה השפלות שעברתי, ומגבלות שהוא שם רק עליי. אחת הבנות שהצליחה לעזוב דרבנה גם אותי, ובסופו של דבר אזרתי אומץ ועזבתי. יצאתי משם אחרי 5 שנים, מבלי לדעת לאן ומה יהיה איתי".

יסכה שהייתה שבורה ומבולבלת חזרה לתקופה קצרה לבית אמה, אך ללא ליווי פסיכולוגי מתאים, היא מצאה את עצמה נגררת לכת נוספת, רעילה לא פחות והפכה להיות חלק מ'נשות הטאליבן'. "כל מי ששייכת לכת צריכה ללכת עם מה שאתם קוראים לו רעלה, אנחנו קראנו לזה של", היא משתפת. "כל מורה הייתה צריכה  ללכת עם רעלה. היה צריך להסתיר כל סנטימטר בגוף, הכריחו אותנו להתקלח מתחת לוילון שהשם לא יראה את גופנו. היינו גוזרות גרביים ואת החלק החיצוני של הגרב שמות על פרק היד כדי שהחלק העליון של היד לא יהיה חשוף. אני לא פוסלת את זה אבל זו לא הדרך להתחזק".

 

יסכה שולמית טוקר  צילום ביתי

יסכה שולמית טוקר צילום ביתי

 

מה היה השבר שם?

"הדבר שהיה לי הכי קשה לי איתו היה מדיניות השידוכים שלהם. הייתי שם שנה בסך הכל. שנה ללא שינה בגלל סיוטים על הגיהינום. התחלתי לשים על עצמי עוד ועוד שכבות שיכסו את גופי כמה שיותר. כולי בפחדים מהרב והאל. רצו לשדך לי בחור משם, הכרנו שעה וכבר החליטו שנתחתן. החלטתי לבטל את החתונה. אמא שלי ואחותי עזרו לי להגיע להחלטה הזאת, הן שיכנעו  אותי שזה לא הגיוני, שאני לא יודעת מי הבחור ומתחתנת איתו. הבנתי שהחיים האלה הם לא בשבילי, שאני לא יכולה יותר. החלטתי לעזוב. התייעצתי עם רב אחר, שהוא נין של הבא סאלי והוא אמר לי 'אני רוצה בטובתך את לא יכולה להתלבש ככה ולא להתנהג ככה, את בחורה צעירה ואת צריכה לצאת משם ולהתרחק ולבנות את חייך מחדש'.  מיד יצאתי משם. היה לי קשה אבל נפרדתי בסוף מהרעלה, עמדתי בכל הטלפונים המפחידים מהם על מה יקרה לי אם לא אשוב לכת".

כשאת מסתכלת אחורה היום, על איזה צורך הכתות האלו ענו אצלך?

"האמת שלא חיפשתי, אלא יותר התגלגלתי לזה. חיפשתי את דרך האמת, חיפשתי את הטוהר לעבוד את הבורא בלי פשרות. כמובן שקרץ לי הנושא של המשפחה  וכמובן שזה היה גם חיפוש אחר דמות אב אבודה. כשעזבתי פחדתי כל הזמן שהשם יעניש אותי ושאצלה באש הגיהינום. מהר מאוד התחתנתי והתגרשתי כי הציפיות שלנו לא היו אותן ציפיות. הוא לא יכל להבין ולהכיל את כל מה שעברתי. בסופו של דבר התחתנתי שוב עם בחיר ליבי והבאתי שני ילדים, היום אני גרה בראשון לציון ואני עדיין דתייה".

 

יסכה שולמית טוקר  צילום ביתי

יסכה שולמית טוקר צילום ביתי

 

ואז התחלת קריירה בעיצוב אופנה.

"תמיד אהבתי לעצב בגדים, אחרי לידתו של בני השני כאמור התחלתי לצייר ציורים של דגמים שאין בארץ, והבנתי שזה היעוד שלי. בתור מי שהייתה מזניחה את הנשיות שלי והייתה לובשת בגדים רחבים, פחדתי למשוך תשומת לב. היום בת ישראל בעיניי היא בת של מלך והיא צריכה להיראות יפה מסודר ומתוקתק. גם אם את אופנתית את יכולה אפשר להיות צנועה ויפה, זה לא סותר".

הצלחת לעמוד על הרגליים?

"לקחתי הלוואה ופתחתי עסק כשהייתי נשואה, כשהתגרשתי העסק ירד לטימיון ונכנסתי לחובות. 4 חודשים אחרי הגירושים אמא שלי נפטרה. היא היתה החברה הכי טוב שלי והיא גם זו שעזרה לי כלכלית. לפני כחודשיים קיבלתי מעמידר. הם אמרו שאני צריכה לפנות את הבית שלי. ממש נבהלתי. עשיתי גיוס כספים, מאחר ואין לי הורים או בני משפחה שיכולים לעזור לי. התראיינתי בעבר בתוכנית הבוקר של רשת, וכשהם שמעו על הקשיים שנקלעתי אליהם, הזמינו אותי שוב לאולפן. בזכות הסיוע והליווי שלהם, עמידר נקט בעצירת תהליכים כדי שאוכל להגיש כתב הגנה. מרצף המקרים שקרו לי לא ידעתי איפה להניח את הראש שלי, אבל למזלי היום יש עורך דין שמלווה אותי ומסייע לי".

ואיך את מרגישה, כשאת חושבת על כל מה שעברת?

"החיים אחרי הכתות הם מתנה לא מובנית מאליה. היום אני מרגישה יותר חזקה. הייתי מאוד תמימה ועכשיו קשה מאוד לעבוד עליי. אני לא אוהבת לשבת ולבכות אלא לזרום הלאה ולחיות, זה מה שהציל אותי".