"רותם סלע, תהיי יפה ותשתקי": כשהמיזוגיניה מרימה את ראשה המכוער
"העולם הפך להיות אלים, מיני ותוקפני, וכמה מפחיד כנשים לחיות בו": שירה דן מוטרדת מהמתקפה החריפה על רותם סלע, אבל מזכירה לנו שיותר משזה עניין של ימין או שמאל, זה עניין של שנאת נשים
יפות ולא שותקות: משחר ההיסטוריה היופי הנשי היה ברכה וקללה. יופי נשי פותח דלתות, מביא שלום עולמי ומשרה אווירה נעימה. יחד עם זאת היופי מקבע, היופי מסמן אותך וסוגר בפנייך את האופציות להיות הוגת דעה. "תהיי יפה ותשתקי".
"אישה אינה נולדת אישה, היא הופעת לאחת", אמרה סימון דה בובאר ההוגה הפמיניסטית כבר מזמן. אנחנו לא נולדות נשים, אלא הופכות לכאלה. אנו מאמצות לעצמנו קישוטים והתנהגויות שסומנו על ידי גברים בחברה כ"נשיים", ומרגישות כאילו הם היו כאן תמיד.
הציפיות החברתיות מנשים לאורך השנים היו, ועדיין, שנהיה קישוט יפה, כי הרי מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, ועדיף שתהייה נאה ותעבור מסך. "טרופי ווייף". הציפיות החברתיות היו ועדיין, שנשים ישתדלו להיות צנועות ושקטות ויפות - במובנים הגבריים. ומה זה אומר? זה אומר שגברים קובעים את אידאל היופי הנשי, ועלינו לעמוד בו.
מאז מהפכת metoo אנחנו עוברים כחברה איזה תהליך "פמיניזציה" מואץ. התחלנו להבין שלפני שאנחנו נשים, אנחנו א.נשים ומגיע לנו שכר שווה, ויחס הוגן ואפשרויות פתוחות - אבל דווקא בתחום התקשורת והמדיה נשים ממשיכות לקחת את התפקיד המסורתי. תכניות ריאליטי מחפיצות נשים, לרוב האישה תנחה לצד גבר מבוגר יותר ומנוסה יותר, ותהיה פסיבית.
ואז הגיעה רותם סלע. רותם שמנחה לצד אסי, לא מאחוריו. רותם היפה והאמיצה, רותם המצחיקה והשנונה. רותם, שלפני יומיים העזה בקול רם וברור לכתוב את דעתה הפוליטית בצורה חכמה, מנומקת ורהוטה. שיט, רותם לא רק יפה, היא גם חכמה. היכולת האנושית לראות בנשים יפות, קרי דוגמניות, לא רק פנים יפות מצומצמת להפליא, כאילו המוח שלנו מכוון לחשוב שאם את יפה - את טיפשה. לא שזה מפתיע אותי, זה המסר שאנחנו מקבלות ומקבלים בתרבות. אם את יפה את מטומטמת, אם את מכוערת, את כנראה חכמה.
והגילוי הזה של רותם סלע כאישה אינטיליגנטית שמבינה עניין ויש לה מה להגיד על הפוליטיקה הישראלית, גרם לכם להשתולל ולהשתלח, לכעוס, לקלל ולצאת נגדה באלימות שלא ראינו כמותה כבר הרבה זמן.
זה לא היה סיפור של ימין ושמאל, כמו שזה היה סיפור של שנאת נשים. מיזוגיניה טהורה ואכזרית. תזכורת שלמרות המהפכה, יש שורשים רקובים שצריך לעקור. אתמול קמה לה הפטריארכיה, זאת ששולטת בעולם. הפטריארכיה המורכבת מהגנרלים יודעי הכל, הגברים היפים והנכונים, אלה שמושכים בחוטים. לכם מותר להביע דעה אבל לנו הנשים אסור. ובטח שלא לנשים יפות, זה כבר ממש מוגזם. הטוקבקיסטים עבדו אתמול שעות נוספות להזכיר לנו שלנשים אטרקטיביות אין זכות דיבור. "שתתרכז בהנחייה, בדוגמנות, בקסטרו - רק לא בלדבר". ושוב היד קלה על ההדק, שוב המילים החדות והפוגעות נזרקות לחלל הפייסבוק, האינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות. לא רק של רותם, אלא של כל מי שעמדו לצידה.
אבל נראה שדבר לא השתנה. העולם הפך להיות אלים, מיני ותוקפני, וכמה מפחיד כנשים לחיות בתוכו ולגדל את הילדים שלנו למציאות הזאת. וכמה חשוב שדווקא בתוך הרוע הזה נשמיע קול שפוי. קול שאומר שמותר ורצוי ויש מקום למגוון דעות, גם אם הן לא תואמות את רוח התקופה ואת האג'נדה שם בחוץ. כמה חשב שנשמיע את הקול הזה לבנות שלנו, שיעזו להשמיע את קולן בכיתה בבית-הספר ובעולם בכלל, כי הקולות שלנו כנשים ראויים ונחשבים, אבל אנחנו עלולות לחטוף בגללם. תמיד יהיו המצקצקים, ותמיד יהיו הגברים שם בחוץ, ותמיד יהיה לנו קול קטן בראש שאומר לנו מי את, למה שתגידי, למה שתעזי - זה לבנים. תהיי טובה במה שאת ואל תשאפי לשנות את העולם, כי יש שם ציד מכשפות תמידי. אישה שאומרת את דעתה בקול רם וברור, וכזה ששונה מהקול השולט, לנצח תיחשב כמכשפה, ביצ' או כלבה. אבל את רותם זה לא עניין, היא באה להראות לנו שאפשר גם אחרת.
רבותי וגבירותיי יש לנו מנצחת. רותם הביאה דוז פואה. רותם השכילה להבין שמותר לה וזכותה להביא עוד צד באישיות שלה. שזה זה מהות הפמיניזם. מותר לך לצאת כנגד התדמית שהתקשורת והמדיה בונות לך. מותר לך לבטא את עצמך. זה נקרא "להיות מי שאת", זה מה שכל הפרסומות מטיפות לנו, לא? רותם החליטה להראות לנו שמותר לה יותר, ואנחנו הזדעזענו. אז נכון, אז הגיעו "את דוגמנית, מי את שתחווי דעה", או "למי אכפת מה הכוסית חושבת?" ועוד שלל אמרות מקטינות שמחזירות את רותם להיות הדוגמנית הקטנה והמנחה שלצידו, ולא זאת שיש לה מה לומר. אבל אחרי הסערה המכוערת בא צונאמי ענק של קולות נשיים של נשים יפות, מוכשרות ואהובות שמגבות אותה - לא דווקא פוליטית, אלא חברתית. נשים יפיפיות ואינטליגנטיות שמאמינות שכשאנחנו מאוחדות אנחנו כוח. זה לא אומר שאנחנו חייבות להסכים עם רותם, אבל זה אומר שאנחנו חייבות לאפשר ולעודד נשים להשמיע את קולן, מבלי לקבל מסכת השפלות ואיומים.
רותם המשיכה באומץ לב לעמוד מאחורי מה שאמרה ולחדד את המסר. מסר שהוא לא פשוט אגב, לאישה ששנים נמצאת בקונצנזוס ומתפרנסת מאהבת הקהל. זה לא פשוט לומר פתאום משהו שונה וחריג בנוף, אבל נראה שעידן ה-metoo עושה את שלו, ונשים קיבלו אומץ חברתי לא רק להגיד שגם אנחנו חלק מהסטטיסטיקה, אלא להגיד שמותר לנו. שהקול הנשי הוא משמעותי וחשוב, ושאנחנו לא רק עזר כנגדכם. הגיע הזמן שניתן לנשים גם יפות את הריספקט שמגיע להן, בטח כאשר הן מתנסחות בצורה רהוטה, אמיצה ונכונה כל כך. הדוגמה שרותם נותנת לבנות ולנערות שם בחוץ היא "סופר גירלז פאוור" בהתגלמותו. פשוט תעזו. זה שווה את זה.