הסדרה "טרנסקידס", שלה חמישה פרקים, עוסקת בתהליך ההתאמה המגדרית של שלושה נערים טרנסים ונערה טרנסית אחת, ומביאה את הקשיים הבירוקרטים, החברתיים והמשפחתיים שהשינוי מביא איתו, יחד עם התסכולים הרגילים של גיל ההתבגרות. בכל אלה הסדרה עושה פלאים ויותר מזה. בעיני היא פריצת דרך בייצוג מכבד של אנשים טרנסג'נדרים במדיה הישראלית - ללא פורנוגרפיה, מציצנות מיותרת ועם המון רגישות, שמצליחה לגעת בנקודות רגישות בעדינות כמעט כירורגית שאני, כיוצרת בעצמי, מעריכה.

אין ספק שזו סדרה שיש לה פוטנציאל לגעת בנישה של אנשים טרנסג'נדרים ומשפחותיהם, ובו זמנית יש לה גם פוטנציאל ענק לפרוץ החוצה כמסמך דוקומנטרי אנושי ולא בוטה מדי, שיכול להסתדר בצורה מושלמת עם המיינסטרים.

אבל לא הכל מושלם בממלכת "טרנסקידס" והליהוק לסדרה חושף את חוסר השלמות בצורה בוטה שקשה להתעלם ממנה.
לסדרה לוהקו שלושה נערים טרנסים יפים, נעימי הליכות בסך הכל, עם משפחות שלמרות קשיים מסוימים, מקבלים אותם. בנוסף ישנה, כאמור, נערה טרנסית אחת, רומי אברג'יל, עם סיפור משפחתי מורכב למדי, אבל כן כזו שזכתה להכרה ממסדית וציבורית ולדחיפה ענקית מצד אם שרוצה את הטוב ביותר עבורה.

בתור התחלה, הבחירה ללהק נערים על פני נערות חושפת את התרבות המיזוגנית שבה אנחנו חיות, או יותר נכון תרבות טרנסמיזוגנית - כזו שמעדיפה את הגברי היפה על פני הנשי המוחלש. אני לא מאמינה שעמדה אג'נדה כזו מאחורי יצירת הסדרה, וייתכן שגם היה קשה יותר למצוא נערות טרנסיות שחיות בצורה שניתנת להזדהות על ידי הישראלי הממוצע, ועדיין - תת הייצוג הנשי זועק מן המסך. וכמו שלמדנו ממקרים של אלימות כלפי להט"בים - אנחנו מגיעים לכותרות ולסיקור אמפתי בעיקר כשאנחנו יפים ונכונים, ובעיקר כשהמגדר שלנו והנראות המגדרית שלנו בינארים. המיינסטרים הישראלי לא רוצה לראות נערים שחורגים מהמסגרות המגדריות שהוקצבו להם, כאלו שתהליך ההתאמה המגדרית שלהם לא כולל הורמונים וניתוחים או כאלה שפסגת שאיפותיהם אינה הורמונים וניתוחים. הציבור רוצה נוער טרנסי יפה ומדוגם, וזה בדיוק מה שהוא מקבל ב"טרנסקידס". עבור הסטרייט הממוצע קל יותר להתעלם מנערות טרנסיות שחוות התקפות אלימות, אונס ודחיקה מתמשכת לסמי רחוב.

החיים של חלק גדול מהנוער הטרנסי מורכבים מחיי רחוב, שימוש בסמים, ניכור משפחתי, אלימות בלתי פוסקת, דחייה חברתית ואפליה קשה בכל תחומי החיים. אומנם לא מדובר בכל הקהילה ולהכליל יהיה מעשה לא הוגן, אך גם לקול של אותם נערים ונערות מגיע להשמע, למרות שהם לא עוברים מסך כמו הנערים הבאמת מקסימים שמככבים בסדרה.

לקראת יום הנראות הטרנסי, המגיע בסוף החודש, עלינו לזכור כקהילה שהנוער שלנו הוא החלק המשמעותי ביותר במאבק ושאל לנו לשכוח אותם. נוער טרנסי הוא העתיד של הקהילה הלהט"בית כולה - מדובר בנוער שלא מתבייש ולא מפחד לפתוח את הפה, לא מתפשר ולא מוכן להיכנע לתכתיבים הטרונורמטיביים וסיסג'נדרים. הנוער שלנו ב-2019 ראוי להערצה ולהערכה אין סופית.

הדבר העיקרי שהייתי רוצה להעביר לנוער דרך הפלטפורמה הזו, הוא מסר מאוד פשוט: תהיו עצמכם ותהיו טובים יותר מכולם. החיים של נער/ה טרנס/ית וגם של אדם טרנס בוגר אינם פשוטים, וכדי לשבור את תקרת הזכוכית המאוד ברורה שהחברה נתנה לנו, אתן, הנערות הטרנסיות, חייבות ללמוד, להשכיל ולהתפתח, כי יהיו המון מהמורות בדרך ויצופה מכן תמיד להוכיח את עצמכן יותר משיצופה מסיסג'נדרית בת גילכם. כשאתן מגיעות להישגים, לא רק שאתן גורמות לכולנו לגאווה ענקית, אתן משפרות את המצב של עצמכן ושל הקהילה כולה.

ואל תשכחו את הדורות שנלחמו, מתו ונמחקו על ידי החברה הסטרייטית והקהילה הגאה, רק כדי שאתן תוכלו לקבל נקודת פתיחה טובה יותר. לכו עם ראש מורם כשבמחשבות שלכן תמיד נמצאת דמותה של גילה גולדשטיין, לכו עם ראש מורם כי מגיע לכן להרגיש טוב עם עצמכן, כי אתן אמיצות בצורה בלתי ניתנת לתיאור וכי אתן אלו שיוצרות את המחר של עצמכן.

למרות ביקורת זו, הסדרה "טרנסקידס" מראה לנו את הכוח העצום שטמון בנוער הטרנסי והיא מצטיינת בכך. היא אומנם שוכחת חלקים נרחבים מהקהילה על מזבח הנורמליות והנראות, אבל היא נשארת סדרה שחובה לצפות בה ולא רק עבור להט"בקיות. הדמויות שמוצגות בה הן דוגמה ומופת להתמודדות עם קשיי החיים ומול מערכת אטומה, ובכך היא הופכת לסדרה שיכולה להשפיע על כל מהפכה ועל כל אדם שמרגיש שהוא נמחץ תחת דיכוי חברתי וממסדי.