הבוקר התקיימה הלווייתו של אלכס מסמי ססקי, חייל בודד מחטיבת גולני, שנמצא ללא רוח חיים מוקדם יותר השבוע. בעקבות מותו הטרגי, והקריאה מהציבור להגיע להלוויה וללוות אותו בדרכו האחרונה, התמלאה הרשת בתגובות כואבות העוסקות בנושא המושתק. 

אורן כספי, מייסד מעגל 360, חברה לתועלת הציבור עבור ילדי רחוב וחיילים בודדים בסיכון, כתב: 

"שששש, לא מדברים על זה. עוד חייל נהרג. הצבא לא מדבר על חיילים מתאבדים זה סודי. הצבא לא מדבר על כמה מהם חיילים בודדים, זה גם סודי. אז בואו אגיד לכם: כמעט 50%.

הצבא לא מדבר גם על כמות המתאבדים מידי שנה - זה סודי. אז בוא אגיד לכם: זה אמנם לא רשמי, אבל מנתונים שאני מכיר, מתאבדים בצבא כ-15-25 חיילים מידי שנה.

אנחנו נמשיך להילחם בטמטום ששורר בפינות מסוימות. נמשיך להילחם שחיילים יוכלו לצאת לטיפולים שהצבא לא מעניק. נמשיך להילחם כדי שחבר'ה פוסט טראומטיים שיוכלו לצאת לטיפולי שיקום - בדיוק כפי שכרגע אני צריך להיאבק בגלל שעה ביציאה בגוף שלא מאשר יציאה לחיילת נפגעת תקיפה מינית שלא מקבלת טיפול צבאי הולם.

והצבא מודה שאין לו את האמצעים. הצבא מודה שאין לו את כל סוגי הטיפולים. הצבא אפילו לא עושה שיעורי בית מי נכנס בשעריו, לא לומד את ההיסטוריה של הפרט. אבל דובר צה"ל ימשיך להוציא הודעות רשמיות המצדיקות את דרכו.

אני אוהב את הצבא, יש בו אנשים טובים ורצון. אבל יש גם בצבא פינות חשוכות שצריך לרענן. יש בצבא ובמערכת מפקדים שצריכים לנער וצריכים לקחת אחראיות, חלקם אפילו צריכים ללכת. השלישות ומערך בריאות נפש צריכים להתקדם. ועד אז נמשיך להילחם על זכויות רטרואקטיביות של חיילים שפחדו להצהיר שהם בודדים והצבא משלם רק אחרי שמוציאים להם את המיץ. נמשיך להילחם להוציא אותם לטיפולים.

אנחנו לא מתכוונים לוותר על קמצוץ. אנחנו לא מתכוונים להפסיד בשום מלחמה פה. על כל "לא" מצידם יופעל יותר לחץ, עד שהמערכת תתפתל, תהיה תחת ביקורת. זה ידרוש עוד זמן, עוד תשובות משפטיות, עוד הארה, עוד גופים חיצוניים - עד שיגידו "כן".

יש לנו סבלנות, אנחנו לא מתכוונים להפסיד אף קרב פה - כל "לא" שאנחנו שומעים עכשיו, יגרום בסוף ל"כן" יותר גדול.

אתמול עוד חייל נהרג.
שששש לא מדברים על זה, זה סודי".

ארגון "אנשים טובים למען חיילים בודידים", בחר להביא לנו את הפוסט הבא, אותו כתב אחד מניצגיו: 

"בצער רב, מודיעים על פטירתו של אלכס מסמי ססקי ז״ל, שנמצא ללא רוח חיים בדירתו שלשום. הנסיבות במקרה הזה ספציפי עדיין לא מאה אחוז ברורות, אבל מה שבטוח - יש תופעה רחבה שחייבים לדבר עליה.

חיילים רבים באים מחוץ למסגרת מסודרת ומוכרים כחיילים בודדים. חלקם עזבו את הבית, כאן בארץ, לחלקם פשוט אין משפחה או משפחה שיכולה או מוכנה לתמוך בהם, וחלקם מתנדבים לשרת בצה"ל. הכרתי את אלכס אישית, אדם משכמו ומעלה. אהוב, מסור ומלא ברצון ומוטיבציה לתת לאחרים.

הייתי חייל בודד בעצמי לפני כמה שנים טובות וזכור לי היטב איך לפעמים חייל בודד יכול להרגיש שהוא לבד בתוך המערכת הגדולה והלא אכפתית שהיא הצבא. אפילו כשיש מלא תמיכה מחוץ לצבא, אם אינך מדבר את השפה המקומית, אם אינך מקבל יחס הולם, אתה עלול להשתגע. ממש ככה. הכל לא מובן, ואתה מרגיש שמענישים אותך כשאתה שואל שאלות, או מקשים עליך סתם. יש גם מקרים בהם ההיפך נכון - אתה יכול להסתדר ממש טוב בתוך המערכת, אבל כשאתה מחוצה לה, לא תמיד מישהו דואג לך, ואתה עלול למצוא את עצמך לבד. לעיתים, פשוט צריכים מישהו אחראי לתת קצת הדרכה ולהיות שם.

חיילים רבים באו כדי לעזור להגן על ישראל מאויביה, אך נהרגו כי לא מצאו מענה לצרכים האישיים. כמה חבל - אלכס הגיע במיוחד להתנדב לשרת כלוחם, אך בסוף מת בצורה שלא קשורה ללחימה בכלל. בין אם היה בכוונה או שלא, המקרה הזה מתקשר לסטטיסטיקה מרה במיוחד ששמעתי לאחרונה: שליש מכל מי שמתאבד בארץ הוא עולה מחוץ לארץ. אז בין אם המקרה הזה היה בכוונה או שלא - צריך להיות ברור שחיילים צריכים יותר תמיכה, במיוחד אלה שלבד וזקוקים להדרכה.

את זה ניתן לשנות. את זה חייבים לשנות! אולי זה לא עניין שנחשב חשוב מספיק לאתרי חדשות. אבל לנו זה חשוב. לעם ישראל זה חשוב. אז הגיע הזמן לדרוש יותר, לדרוש שתהיה מענה רצינית וקשובה לכל חייל, כולל לחיילים בודדים. יהיה זכרו ברוך".