"כשקמנו כל בוקר בשש כדי לפתוח מיקרופון בשעה שמונה, לא חשבנו על שינוי. לפחות בהתחלה לא חשבנו על שינוי. חשבנו על בידור וחשבנו על שידור, חשבנו בלי סוף אבל על שינוי דווקא לא חשבנו. בשלב מסוים זה השתנה. נהיה לנו ברור שלנו יש מיקרופון וליותר מדי אוכלוסיות אין איפה להשמיע קול. זה לא קרה בשנייה, לא היה לנו בוקר אחד שבו הסתכלנו אחת על השנייה במבט מלא משמעות ואמרנו מ-ה-יום! מתישהו זה פשוט קרה. התחלנו לחלוק את המיקרופון שלנו, בעיקר עם נשים."

לוסטיג עלתה לבמה לקבל את הפרס, והעבירה מסר ברור בנוגע לחשיבות השמעת קולן של נשים במרחב הציבורי. "אני פטפטנית. עשיתי מזה קריירה. פטפטתי ברדיו ובטלוויזיה המון שנים על המון נושאים, אבל אני חושבת שרק לאחרונה למדתי להפסיק לפטפט ולהתחיל לדבר. לדבר על הקשיים וגם על הסיפוק שיש בלהיות אשה, ואמא, וקרייריסטית, וכמובן, לדבר בקול רם על ההטרדות.

דפנה לוסטיג. צילום: בני גם זו לטובה

"את לא היחידה ואת לא לבד". דפנה לוסטיג. צילום: בני גם זו לטובה

הדבר הגדול שקרה לי בעקבות הטקסט שכתבתי השנה על ההטרדות שעברתי הוא שהבנתי שאני יכולה להפסיק לחשוש לספר על עצמי, כי אני לא באמת הנושא. כולן הנושא. כל אשה שיושבת כאן או שצועדת מולי ברחוב או עושה לנו חשבון בסופר, כל אחת שכותבת ומשתפת סיפור של הטרדה או תקיפה שעברה, כל אחת שחולקת סיפור של השפלה בעבודה, או שבאה למחות על מצב הטיפול באלימות נגד נשים, כל אחת ואחת היא הנושא. לכל אחת יש משהו לספר, ומשם בדיוק מגיע הכוח: מהיכולת להכיל סיפור של אישה אחרת, לתמוך, אפילו בלייק, ולתת את התחושה שאת לא היחידה ושאת לא לבד. וזה אדיר, כי אם נתת כוח אפילו לאשה אחת נוספת זה כאילו נתת כוח לעולם ומלואו של נשים שלא מוכנות לאכול יותר חרא מהסביבה שלהן.  

לא עשינו את תכנית הרדיו שלנו כדי לקבל פרסים, בחיי שלא. אני מאד מאד מתרגשת לעמוד פה ולקבל הוקרה כזאת. אז בשמי ובשם מיה, שהיא אחת הנשים הכי מדויקות ואמיצות שאני מכירה, מלא מלא מלא תודה שכללתן אותנו ברשימה של הזוכות. לכבוד הוא לנו. אנחנו מבטיחות לחזור לשדר בקרוב, ואנחנו חושות מתמיד לעשות שמח ולעשות שינוי, לאו דווקא בסדר הזה."

את הדברים המרגשים האלה אמרה דפנה לוסטיג בעת שקיבלה את פרס 'און לייף עושות שינוי' בשמה ובשם מיה דגן (שהייתה בחו"ל ולא יכלה להגיע), בוועידת 'נשים ועסקים' של עיריית ירושלים ואון לייף, המתקיימת בירושלים זו השנה השישית. ואלו נימוקי הפרס: "פרס און לייף עושות שינוי מוענק לדפנה לוסטיג ומיה דגן, מגישות תכנית הבוקר בתל אביב, על העלאתן לשיח הציבורי נושאים לשוויון חברתי ומגדרי בישראל, תמיכתן במאבקים פמיניסטיים והתגייסות למיגור אלימות נגד נשים במחיר חשיפה אישית", אמרה גולדשטיין. "הן שיתפו באומץ את נושא התקיפות המיניות והיו קול שפוי, חכם ורהוט של מיליוני נשים בישראל במשך שלוש שנים."

בהמשך התקיים פאנל בהנחיית העיתונאית לינוי בר-גפן, בו השתתפו שלוש הזוכות דפנה לוסטיג, קרן פלס ועלמה זק. הוועידה, בסימן נשים ועסקים, עסקה לא מעט במערכת היחסים של נשים עם כסף, וביחס החיובי או השלילי שיש לנו כלפיו. כמו כן הן דיברו על היחסים בתוך המשפחה והביקורות שמגיעות בהתאם להחלטה לפתח קריירה, לעיתים על חשבון הזמן המשפחתי. בר-גפן שאלה את הנוכחות האם הן מרגישות שהן נתונות לביקורת בלתי פוסקת על הקריירה. "אני לא חשה שמצקצקים", אמרה לוסטיג. "אני לא עובדת קשה, אני עובדת. אני עם הילדים, מאזנת. יש תקופות שאני מרגישה שהאמירה כלפיי אחרי שאני אומרת ש"קשה לקום לתוכנית בוקר כל בוקר", זה - אבל את לא לוקחת את הילדה לגן, לא מכינה סנדוויץ', איפה היית ביום הראשון של כיתה א'". לא אומרים ישירות, אבל אומרים."

לוסטיג חשפה שבענייני כספים היא הרבה פחות לוחמנית מחברותיה לפאנל ובשל כך יש לה סוכנת לוחמנית. "אני כל הזמן אומרת לה - זה מה שאת מבקשת? נראה לך שיסכימו? אני רוצה לעשות את העבודה". והיא אומרת: תסתמי, תני לי לעבוד. אני יכולה לספר שאני צריכה להתנהל בעולמות כלכליים בשביל המשפחה שלי, אלה עולמות גבריים לגמרי. יועצי השקעות וכאלה... עשו את זה מסובך. אני עושה פאסון של מטומטמת, אבל מגלה שזה הרבה פחות מורכב ממה שהציגו לנו. אנשים שלמדו ועשו MBA בחו"ל, בסדר, אחלה, זה לא בלתי אפשרי, זה הרבה פחות הר לטפס עליו ממה שסיפרו כשהיינו קטנות. זה אפשרי."

דפנה לוסטיג. צילום: בני גם זו לטובה

פחות לוחמנית בענייני כספים. דפנה לוסטיג. צילום: בני גם זו לטובה

בהמשך שאלה בר-גפן על פרשת רותם סלע ותגובת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדבריה, והסערה התקשורתית שנוצרה. "רותם העלתה עצמה למקום הכי שנוי במחלוקת. אנו מביעים ומביעות המון דעות, המון על נושאים נוחים", אמרה לוסטיג. "למשל, בעד העצמת נשים. לא יגידו "אני לא מאמין שיש להעצים נשים". אז כאילו, היא הלכה למקום מאוד-מאוד עם קונפליקט. ראיתי את זה כמה דקות אחרי שהעלתה ואמרתי "אללה יסטור, בהצלחה", עכשיו שבוע מלחמת רותם סלע. הייתה לי תחושה שהיא לא קולטת כמה כוח יש לה ובאיזה נושא רגיש היא נוגעת. גבר היה חוטף פחות."

ואם בהבנת עוצמות עסקינן, לאחר מכן שאלה בר-גפן את לוסטיג על חשיפתה את התקיפה המינית שעברה. 

בר-גפן: במקרה של דפנה, חשפת איזה אירוע של הטרדה, שכמעט כל אחת עברה. דיברת על דמות שמסתובבת בעולמות שאת מסתובבת, זה שיחרר משהו שאת רואה אותו גם בא לידי ביטוי בהמשך הדברים שעשית. נפרץ מחסום?

לוסטיג: חד וחלק כן. לא הייתי יכולה לעשות זאת דקה לפני רגע שבו כתבתי ופרסמתי. לחלוטין לא הבנתי בכלל את העוצמה וההד, וזה היה כמה שבועות לא פשוטים, סביב הפוסט. קצת התחבאתי. אבל בדיעבד אני חושבת שזה דבר הכי חשוב שעשיתי לעצמי בעשור הזה של חיי.

בר-גפן: איפה ראית את השחרור בא לידי ביטוי?

לוסטיג: זה נתן לי הזדמנות להבין שלמילים שלי יש כוח, שלאנשים אכפת, ושמפה לשם צברתי בעבודה את היכולת להשפיע, גם אם באופן קטן, אבל להשפיע, ואז החלנו לתת יותר גז בנושאים על נושאים של אלימות נגד נשים. מיה (דגן) פעילה אצל קשישים, ניצולות שואה, גם נושאים אלה הבאנו. זה נתן לי אפשרות להאמין בעצמי, להאמין בעצמי כי חוויה כזאת שאת עוברת, גם אם את לא יודעת, וממשיכה בחייך, 14 שנה אחרי כן את אומרת: אולי זה פגע בי באופנים שלא העזתי לחשוב עליהם? אז שפכתי את זה והרגשתי שאני מתחילה להחלים. ממש תהליך תרפויטי. לא הייתי אומרת את זה שבועיים אחרי, עכשיו אני אומרת שכן, היה חשוב ואני שמחה שעשיתי את זה.

דפנה לוסטיג. צילום: בני גם זו לטובה

מימין לשמאל: אורלי בן אהרון, קרן פלס, עלמה זק, הדס גולדשטיין, דפנה לוסטיג, לינוי בר-גפן ואפרת אדמון. צילום: בני גם זו לטובה

לסיכום, שיתפה לוסטיג בחלומות ובשאיפות שלה להמשך. "אני בת 40 עוד חצי שנה, באוקטובר. אני רוצה שתהיה לי עוד מודעות, לא ללכת אחורה ולא להיסחף אחרי רצונות של אנשים אחרים. להשפיע בדברים חשובים."

טקס הענקת פרס און לייף לנשים עושות שינוי והדיון המרתק בעקבותיו עם קרן פלס, עלמה זק, ודפנה לוסטיג. 

>> הפאנל המרכזי בוועידת "נשים ועסקים"

> עליזה בלוך, ראשת עיריית בית-שמש, על המעמד החדש 

קרן פלס: אם גברים היו אומרים מה שרותם ומירי אמרו, הם היו חוטפים פחות