אם יש לכם ילדים בגן, סביר שגם אתם קיבלתם או שאולי תקבלו בימים הקרובים תמונות של הילדים מנקים לכבוד פסח. אין ספק שהתמונה של הפעוטות עם מברשות קטנטנות ויאים צבעונים משובבת נפש. אולי הם אפילו יספרו לכם בהתרגשות איך היום בגן הם ניקו לכבוד חג הפסח, ואולי אפילו יבקשו להמשיך עם משחק הניקיון גם בבית – ואתם תתמוגגו על העוזרים הקטנים של משה רבנו שאתם מגדלים בבית. וכך, בסופו של דבר, המסר יעבור היטב: מעבר לחירות, מעבר לתינוק בתיבה, מצות ותירוש, חג הפסח הוא חג האובססיות. ילדים, עזבו אתכם מערך המשפחתיות, או מהזדמנות ללמוד על חירות האדם. מה שבאמת חשוב בפסח זה לדעת לנקות.

נדמה שבשנים האחרונות, מכת הניקיונות רק הולכת ומחריפה – אולי בחסות הרשתות החברתיות שיוצרות תחרותיות מיותרת, אולי בחסות החברות המסחריות, שכבר מט"ו בשבט מכריזות על מבצעים על חומרי ניקיון, כדי שחלילה לא נצליח להתחמק מהמטרה העיקרית שלנו. ההפליה המגדרית זוקפת את ראשה יותר מכל טיימינג אחר בשנה – את אישה, משמע את בהיסטריה לפסח. בחברות מסוימות התחרות על הסגפנות גובה מחיר, כשממש בדומה לאנורקסיה, נשים מרגישות צורך להיות כמה שיותר נקיות וטהורות על חשבון בריאותן הפיזית והנפשית. הקשר למשמעות החג ולהלכות עצמן כבר מזמן הלך לאיבוד בין ערימות השקיות "למסירה" לבין ערימות השקיות "לאחסון".

וכך גם אלפי נשים, וכן גם גברים, מגיעים אל ליל הסדר, שיכורים מארבע ליטרים של אקונומיקה שאותה הם שאפו בשבועות האחרונים, ועם ידיים מלאות חתכים וקילופים. "עבדים היינו", הם ממלמלים בהזדהות, וממש כמו בני ישראל המשועבדים, גם הם חושבים על רעיון יציאת מצרים וזה מעורר בהם בעיקר פיהוק. למי יש את האנרגיה הדרושה לזה מרוב העבודה קשה? עדיף לטמון את הראש בחול, או במרק עם הקניידלך.

אבל פסח אמור להיות בדיוק ההפך. זה חג שמסמל התחדשות, יציאה, פריצה. זה חג שמסמל את הפיכתנו לעם, את התחלת קבלת התורה – אותה תורה שמדברת על הזכויות של העבד, על האיסור להשתעבד לשקר, על עשרת הדיברות. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על זכויות הפרט, על שוויון, על צדק – אותו הצדק שמשה רבנו רדף, על שלום בין אנשים – אותו שלום שאהרון היה דורש.

את כל אותן שעות שמוקדשות לניקיון אבק (בניגוד לניקיון חמץ), אפשר להקדיש ללימוד ביתי משותף, או סתם לחשבון נפש עמוק וייסודי שיבחן איפה אנחנו נמצאים לעומת איפה היינו רוצים להימצא. ניקיון נפשי – גם של רגשות ומטענים שליליים שהגיע הזמן למיין אותם לשקיות ה"למסירה", לשקיות ה"לאחסון" או לשקיות ה"צאו מפה ואל תראו את הפרצוף שלכן שוב". ועבור המאמינים שבינינו, זה גם זמן לעשות בדק בית איזה מסר אנחנו מעבירים החוצה, איזה מין קידוש השם אנחנו עושים: האם אנחנו מציגים את השם כמי שמחפש איתנו אבק בפינות חשוכות, או כמי שהעניק לנו את החירות כמסר עולמי?

האיסורים לגבי חמץ בפסח הם מאוד מוחלטים ומחמירים, עם זאת הם גם מאוד ישימים. כך, למשל, כל מה שנמצא מעל גובה מסוים לא דורש ניקוי כי אין ממש סיכוי שנדחוף חתיכת ביסקוויט לתוכו, וכל מה שנמוך מגובה מסוים גם כן פטור מניקיון מאותה הסיבה, אלא אם יש חשש שילדים קטנים ידחפו לשם ביסלי. כל מה שאינו ראוי לאכילת כלב לא נחשב חמץ, כך שכמעט אין שום דבר ששפריצר לא יכול לפתור, וכל פירור שקטן מזית – גם הוא לא נחשב. יש דברים שקשה לנקות? חכמנו הגו את הפתרון הגאוני של מכירה לגוי. החלקים הבעייתיים טמונים במטבח, על שלל סיריו, תנוריו, מקרריו וכיוריו – אבל גם לכל אלו יש פתרונות די פשוטים, שאפשר לעקוב אחריהם שלב אחרי שלב, כך שהם לא ייקחו יותר מכמה שעות (והנה מדריך שפוי לניקיון של הרב שלמה אבינר, באופן מפתיע, כמו גם המדריך המצוין של הרב יוני ביא). הילדים נוהגים לאכול תוך כדי משחקים? אז ארזו את הכל, שימו באזור המכירה לגוי ופנקו אותם עם שניים-שלושה צעצועים חדשים לחג. בינינו, הם לא צריכים יותר גם ביום חול. כפי שאתם רואים, כמו התורה כולה – גם ההכנות לפסח לא בשמיים הם.

הניקיונות לפסח לא באמת מצדיקים דורשים שיעבוד נוסח מצריים, הוצאת כספים מיותרת על מנקות ומנקים וגם לא לילות לבנים וריבים משפחתיים. אפשר לעשות את הפסח אחרת. אפשר באמת לחגוג אותו כבני חורין.