בחודש שעבר כתבתי על הסדרה "טרנסקידס". למרות ששמחתי על ההזדמנות לכתוב על טרנסיות בהקשר חיובי, ללא הקשר של מקרה אלימות כלפי הקהילה ומבלי שטרנסית תתאבד, הזהרתי שלא מדובר בתמונה מייצגת של הקהילה הטרנסית ככלל ובטח לא של הנוער הטרנסי. לצערי צדקתי.

אני בטוחה שלפחות לחלקכן יצא לקרוא את הסיפור של אושר ואולי אפילו לראות את הסרטון קורע הלב שהיא העלתה לרשת, ולכן אקצר- אושר בנד כבר חצי שנה אינה הולכת לבית הספר מכיוון שהיא סובלת מהתעללות מתמשכת מהסגל החינוכי ומהתלמידים בבית סיפרה. מעבר לקללות, עלבונות ופניה אליה בלשון זכר מצד הסגל, היא קיבלה איומים על חייה ואיומים בדקירה ואף אושפזה בבית חולים לאחר שהותקפה בצורה מזעזעת על ידי תלמידה.

מתיכון אורט הנרי רונסון נמסר שאושר התנהגה "בצורה פרובוקטיבית ומתריסה" ואני שואלת- האם יש נערה בת 15 שלא מתנהגת בצורה פרובוקטיבית ומתריסה? גם אם יש כזו נערה, אני עדיין בטוחה שאושר היא לא היחידה שמתנהגת ככה, ואין לי ספק שכשהתיכון שלה אומר "התנהגות פרובוקטיבית ומתריסה" מתכוונים בעצם ל"היא מעזה להיות מי שהיא", כי הרי במערכת החינוך במדינת ישראל, שאוהבת כל כך חיילים ומתגאה ברחבי העולם ביחסה ללהט"בים על מנת לכבס את שאר העוולות שהיא גורמת, חריגות מכל סוג היא פשע הראוי להתעללות פיזית, מילולית ונפשית ברמה המערכתית, וזה לא ייגמר עד שזה יסתיים באסון.

כשהייתי בתיכון, ביקשו מאיתנו לכתוב על הגיבור/ה האישי/ת שלנו. עברו מספיק שנים כדי שלא אזכור על מי כתבתי (כנראה שעל איזה קומוניסט מת, הייתי בת 16 ואופטימית), אבל מין הראוי שבני כיתתה של אושר באשקלון יבחרו בה כגיבורה שלהם. כל מי שראתה את הסרטון של אושר ראתה דבר מדהים: נערה שחווה זוועות שלא יתוארו ושומרת על ראש מורם וגאה ומבט חודר ולא מתפשר. רק על הגבורה הדרושה כדי להמשיך להיות מי שהיא, ועוד בכזה חן, מגיע לאושר להיות הגיבורה של "חבריה". אתם יודעים מה? אושר היא הגיבורה האישית שלי ואני מוכנה באופן אישי לעשות כל דבר שיעזור לה לעבור את המשבר הזה.

בביקורת שלי על " טרנסקידס" כתבתי גם על החשיבות של ההשכלה לנוער הטרנסי. בתור טרנסית מהדור הקודם לאלו שנחשבים היום לנוער טרנסי, אני חושבת שהעתיד של הקהילה שלנו בנוי על כך שנערות אינטליגנטיות ומוכשרות כמו אושר יסיימו את לימודיהן בתיכון ויירכשו השכלה אקדמית. רק ככה נצליח להוציא את הקהילה הטרנסית מהמצב העגום שהיא נמצאת בה היום.

הפשע של בית הספר שבו אושר לומדת גרוע לא רק בגלל העלמת העיניים מההתעללות שהיא עוברת, אלא בגלל שהוא מייצג תהליך שכל כך הרבה נערות טרנסיות עוברות (ואני מאוד מקווה בשביל אושר שהיא תצליח לא לסיים את התהליך הזה) של חוסר קבלה חברתי וחוסר קבלה ממסדי, שמוביל לדחיקה למעגל הזנות והסמים. רק על ידי חינוך להשכלה גבוהה של דור העתיד של הקהילה נצליח לשבור את המעגל המרושע הזה שנראה שאנחנו תקועות בו כמו לימבו, וכרגע אושר תצטרך המון כוחות נפשיים ותמיכה משפחתית כדי להגיע לחצי מהגבהים שבני גילה הסיסג'נדרים יגיעו.

מעבר לכך, מה שקורה לאושר הוא תמונה מייצגת לתהליכים של הקצנה ושמרנות שהחברה הישראלית עוברת. תחת מעטה של חברה ליברלית ופתוחה, שמייצרת את אחד ממצעדי הגאווה המנצנצים ביותר בעולם, נערות טרנסיות עומדות בקריית המלאכה, מוכרות את גופן ומשתמשות בסמי רחוב במקום להתעסק בהערצת מוזיקאים חתיכים או קריאת ספרים. הדיסוננס שקיים בין הנערות הטרנסיות האלה לבנות גילן הסיסג'נדריות הוא בלתי נתפס, הן הוזנחו על ידי הממסד הפטריארכלי שרואה בהן בוגדות במערכת המגדרית, ועל ידי הפמיניזם "המיינסטרימי" שפשוט לא סופר אותן כשהוא מדבר על חוויות החיים של נערות- וככה נערות טרנסיות תקועות באמצע, לא יכולות להיעזר בממסד שמפקיר ולא מקבלות סולידריות נשית כשהן הכי צריכות אותה.

אנחנו, כקהילה להט"בית וכבנות אדם, לא יכולות לשתוק אל מול עוולות כאלה, זו אחריות שלנו כמבוגרות לדבר עבור הנערות שאף אחד לא מקשיב להן, כי אם לא נעשה את זה אין לדעת לאן מסלול החיים יוביל אותן בהמשך, ולנערה מדהימה כמו אושר מגיע לגעת בשמיים ואז לפרוץ גם את הגבול הזה, לא להישאר כבולה למה שהחברה רוצה שהיא תהיה.