כשתוכניות הריאליטי פרצו אל חיינו, היו כאלו שמיהרו להתלונן על המהירות שבה אפשר להפוך לכוכב בימינו. היום, אפילו תוכניות שבהן נדרש כישרון יוצא דופן, חזרות והדחות כואבות נראות כמו מסלול ארוך ומייגע להצלחה. והדסה בניזרי היא הוכחה לכך.

בניזרי, למי שהיה מנותק לגמרי בימים האחרונים או שאולי היה בחושה בסיני, הפכה לתופעה בזכות ריאיון קצרצר לעופר חדד ב"מהדורה ראשונה" – תוכנית שככל הנראה רק בודדים ראו בזמן אמת, לאור חול המועד והשעה. למרות זאת, הריאיון עצמו הפך ויראלי, בין השאר בזכות משפטים כמו "אני בטוחה שיש פה יותר אנשים ממה שהיו פה ביציאת מצריים" ו"אני נראית כמו מצרייה יפה, אתה רואה? אז אני חושבת שהם יעופו עלי שמה", וכך הכתיר את הדסה לממתק (הכשר!) הרשמי של פסח 2019, וכבר ברור לכל ש-15 דקות התהילה שלה לא יתמצו בזה.

אלא שכצפוי, התגובות לגביה חלוקות. בודדים התייחסו באופן ענייני ומדויק להאדרה שעושים למי ששמה פס על האזהרות החמורות של משרד הביטחון. הרוב (או לכל הפחות חצי), העדיפו להעיר בזדוניות הערות בנוסח "עכשיו כשהיא שם אפשר להגיד שהטמטום עבר את הגבול", או "בואו נגיד שאם זה יגמר בעסקת שבויים אנחנו נצטרך לפצות". לצידם, היו את אלו שבחרו דווקא לפרגן, עם תגובות כמו "מדברת אנגלית יותר טוב מ-80 אחוז שהגיבו לה פה וירדו עליה...", ו- "היא כל כך חכמה שהפכה את הריאיון המצחיק שלה לביזנס ואנחנו עוד נשמע עליה בעוד שכל מי שיורד עליה כאן יישאר באותה משבצת עלובה של קינאה".

כמובן שהאחרונים צודקים. בראיון עם חדד, שאורכו דקות בודדות, הצליחה בניזרי להביע יותר שנינות, הומור ומודעות עצמית משבועות שלמים שבהם אנחנו עוקבים אחרי מתמודדי ריאליטי. או פוליטיקאים. אבל דווקא ריאיון ה"פולו-אפ" שהיא העניקה לחיים אתגר, הצליח למצב אותה בעיניי לא רק כבחורה מצחיקה וכריזמטית, אלא כאישיות שכל כך חסרה לנו כאן, בימים סוערים אלו של פוסט בחירות ושל חלוקת תיקים מדכאת במיוחד.

"אני בת 22, בחורה חרדית, מעצבת אופנה", הדסה הציגה את עצמה. "אני מעצבת בגדים למגזר החרדי ובמקביל גם סטודנטית ללימודי טוענת רבנית, אני מסיימת עוד מעט את הלימודים שלי. אסביר לך בקצרה מה זה טוענת רבנית: זה בעצם כמו עורך דין בבתי דין, רק שאני מייצגת על פי ההלכה".

 

כמובן שמיד קפצו הנשמות הטובות שהיו חייבות להעיר על העובדה שבחורה חרדית נכנסת לרכב של "שני בדואים חמודים" או הולכת למסיבות של בדואים – כפי שהיא תיארה לחדד. סביר שרבים מהם הם אותם אנשים שמזדעקים על הדתה ועל קיצוניים, בעוד שהם אלו שחיים בקונספציות ובסטראוטיפים, וכשמביאים להם למסך דמות שהיא כל כך עגולה, עד כדי כך שהיא מסוגלת לפחד שלא להגיע הביתה לחג ומצד שני נופשת בבריכה לצד בדואים, הם מיד מנסים לשטח אותה.

בראיון שנערך עמה לפני כשנה ב"כיכר השבת", סיפרה: "אבא שלי במקור ממרוקו, אך גדל והתחנך בבלגיה. סבא היה הרב של בריסל, וניהל 40 שנה את בית הספר היהודי שם. אמא מבלגיה וסבתא שלי משוויץ, ובין היתר היה לי עוד סבא מפרס". עוד סיפרה שם על עסק עיצוב האופנה שלה, אותו התחילה בגיל 18, ועל השילוב עם הלימודים: "אופנה זה לכיף, למימוש עצמי ולסיפוק מטורף. אבל יש את הנשמה שרוצה גם מהות - אני סטודנטית ללימודי טוענת רבנית. הגיע הזמן שלנשים במגזר החרדי יהיה ייצוג הולם עבור הזכויות שלהן. אני ארצה להמשיך בגישור. בין היתר אני אוהבת להקשיב, לתמוך בפאן הרגשי ותמיד הייתי כזו בשביל כל מי שהיה צריך. אני גם אמשיך להיות. אם הקב"ה נותן, צריך לדעת לחלק'". כך שכמו שאתם רואים, הדסה בניזרי היא לא בדיוק המטומטמת שמהרו לחשוב שהיא.

גם הערה שלה, על כך שהיא נראית "מצרייה יפה", היא יוצאת דופן. רובנו – כלומר, כל אותן מזרחיות אוכלות קטניות שבינינו (כולל אני) - לא נעז להגיד אותה, מתוך גזענות עמוקה ושורשית שטמונה בנו עמוק. נעדיף להתייחס אל עצמנו כאל האחיות האבודות של משפחת קרדשיאן, למרות שאם נלך ברחובות אל איי, אף אחד לא ידע לומר אם אנחנו באות ממצריים, ממרוקו, מעיראק או מישראל. אנחנו, נשים וגברים מזרחים, יכולים לצעוק עד מחר על הפלייה גזעית, כשבפועל אנחנו אלו שמתכחשים למקורות שלנו ובורחים מהם כמו מאש, כדי שחלילה לא יתייגו אותנו כ"ערבים" – לאום שמזמן הפך אצלנו לתיאור גנאי. הדסה לא מפחדת להגיד שיש מצריות יפיפיות שכולנו היינו חולמות להידמות להן, וחלקנו זכו להידמות להן, כמו שיש בדואים נחמדים שכולנו יכולים ללמוד מהם שיעור ב"ואהבת לרעך כמוך".    

אז אפשר לצחוק עד מחר על הדסה בניזרי, להגיד שהיא דמות מ"ארץ נהדרת"  ולהעלות אותה בקבוצה של "כשאמא ואבא בני דודים", אבל בפועל, עם קצת יותר הדסות כאלו ברחובות שלנו, וקצת פחות פוליטיקאים גזענים וחשוכים, אולי יתחיל להיות פה קצת יותר טוב, שבכלל לא נרגיש את הצורך לברוח לסיני.