התיירת הבריטית שוחררה: האם הצעירים הישראלים ייחקרו על הפצת הסרטונים?

את הקיץ הזה יהיה קשה לשכוח, בעיקר בזכות פרשייה אחת שהסעירה מדינה שלמה למשך ימים ארוכים: האונס שהיה או לא היה בקפריסין. בצעד שעבר מתחת לרדאר התקשורתי, לפני כשלושה שבועות, קבוצת אקטיביסטים ואקטיביסטיות ישראליות הגיעו יחדיו לתחנת המשטרה בתל-אביב, והגישו תלונה קבוצתית כנגד העבירה שביצעו לכאורה הישראלים שהיו חלק מהאונס שהיה או לא היה, בקפריסין. העילה: הפצת הסרטונים. ההחלטה להגיש תלונה הגיעה אחרי שהיה ברור לכל כי בסיפור הזה יש עבירה אחת שאין עליה עוררין, והיא הפצת סרטונים בעלי אופי מיני בניגוד לחוק. כעת, לאחר שאתמול פורסם כי הצעירה הבריטית שעמדה במרכזה של הפרשייה בקפריסין שוחררה ממעצר בערבות ואחרי שמשטרת קפריסין פתחה בחקירה בדבר הפצת הסרטונים, הנשים שהובילו את המהלך מבקשות מכולנו ללכת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה, כדי שגם משטרת ישראל תטפל בנושא. עכשיו.

"קצת אחרי שהגשתי את התלונה", מספרת אחת ממובילות המחאה, "קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה. הגבר שצלצל אליי אמר שהוא שוטר והחל לשאול אותי שאלות כמו האם צפיתי בסרטונים, ואיך יש לי הוכחה שהם הופצו. הוא ניסה להבין אם יש לי הוכחות לכך, כשהטענה שלו הייתה שבכלל אין סרטון. עניתי לו שכל המדינה מדברת על זה, ואחרי ש'שכנעתי' אותו שיש סרטון, הוא שאל אם אני המתלוננת, כלומר האם אני זו המצולמת בסרטון. עניתי לו שלא, ושאני מתלוננת על המחדל, ואני מרגישה שזה לא היה שוטר. התייעצתי עם עורך דין והוא אמר לי שלא נהוג לחקור בטלפון אלא להזמין לתחנה. הוא נתן לי עצות להבא, ועכשיו אני יודעת מה לעשות בדיוק כשיהיה עוד טלפון כזה מספק שוטר ספק מקורב לנערים".

מובילות המחאה, שביקשו להישאר באנונימיות לאחר אותה שיחת טלפון, מסבירות את הרקע למהלך הגשת התלונה הקבוצתית, ולמה כל כך חשוב שנלך גם אנחנו להגיש תלונה. "במהלך השבועות האחרונים התקשינו מאוד לחזות בסיקור של פרשת האונס בקפריסין. לא יכולנו לשמוע את הצעירים מדברים, לא יכולנו לקרוא את הטרמינולוגיה המבזה כלפי הצעירה, לא יכולנו לצפות בסיקור התקשורתי המוטה, ובעיקר לא יכולנו לקרוא את הטוקבקים האלימים, המאשימים והמשפילים", הן אומרות. "הרגשנו שהפגיעה בה היא פגיעה בנו. ובנו, זה בכל אחת ואחת מאיתנו".

מה הרגשתן?

"כל אחת מאיתנו הרגישה חשופה, פגיעה ואף במצוקה, מלשמוע ולראות את ההאדרה של התוקפים, תוך רמיסת הזכויות של הקורבן. רבבות נשים התבטאו ברשת בצורה חריפה, כואבת וזועמת, ולא בכדי. כאבנו, פיזית ומנטלית את הימים הללו. הרגשנו בלי מוגנות בעליל. הפרשה ירדה בינתיים מהכותרות, הנערים חזרו לביתם, השגרה מביאה לפתחנו עוד ועוד סיפורים קשים, אך מבחינתנו הצדק רחוק מלהיעשות, ואנחנו לא שותקות".

לכן החלטתן לצאת לפעולה.

"נכון, עבורנו זוהי זעקה כללית של נשות ישראל מול הקלות של הפגיעה. זוהי זעקה מדם ליבנו על הביטחון של כולנו. מאז שיצא חוק הסרטונים, אלפי סרטונים ותמונות אינטימיות של נשים שלא בחרו בכך מופצות ברשתות החברתיות הגלויות והסמויות, ואין מי שנותנים על כך את הדין. לכן החלטנו לעשות מעשה, ולהגיש ביחד תלונה במשטרה, כי המקרה הזה חריף מידי, כואב מידי ומלא בחוסר צדק מסוכן".

עשו דבר כזה לפניכן?

"למיטב ידיעתנו לא קרה דבר כזה בישראל מעולם. איננו יודעות אם מאמצינו יישאו פרי, אך אנו מנסות. מצד אחד יש לזה היתכנות, אך אחרי הכל מדובר בתקדים. וגם אם תלונותינו ייסגרו, יש לפעולתנו ערך. אנחנו מציפות את הבעיה ואנחנו גורמות למשטרה לעבוד. אפילו אם העבודה היא לסגור את התיק".

מה היה צריך לקרות במדינה מתוקנת?

"ציפינו שבמקביל לחשיפה התקשורתית, תצא קריאה ברורה מהמשטרה להפסיק את הפצת הסרטונים לאלתר וליצור הרתעה בקרבה הציבור כי מדובר בשותפות לדבר עבירה, אך לא שמענו את הקול הזה כלל. אף גורם, כולל אנשי תקשורת שדיווחו בלהט על הפרשה, לא הדגישו את העבירה המתמשכת שנעשית כלפי הצעירה, וכן סיפרו בגלוי על צפייתם בסרטונים. בכך הפכו את המעשה הפלילי למקובל. איננו מבינות מדוע אנשי תקשורת צריכים לצפות בסרטונים ולדווח. היחידים שיכול להתקבל על הדעת שיצפו אלו החוקרים והחוקרות. לא מעבר. וגם, בדלתיים סגורות. מדובר בפגיעה שנעשתה על ידי המערכת, במודע ובצורה מתוקשרת – שפוגעת באמון שלנו הן בכלי התקשורת והן ברשויות".

בחודשים האחרונים נראה שהמדינה מוצפת בידיעות על מקרי אונס, תקיפות מיניות והפצת סרטונים אינטימיים. בסוף יולי התפרסמה ידיעה על שוטרים שנתפסו מפיצים תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני. על האונס של הילדה בת ה-11 כולנו שמענו, וכן על מצבה הנפשי הקשה, והמקרים רק הולכים ונערמים. אתן אופטימיות בנוגע לטיפול המשטרתי במקרה הזה?

"כידוע, גם במקרה של הילדה בת ה-11 הופצו סרטונים, אולי המילה היא לא אופטימיות, אלא מממשיכות לדרוש ולא מוותרות לרשויות, שאמורות להגן עלינו, לבצע את עבודתן נאמנה. הסרטונים הללו הם אלימות ואי אפשר להתייחס אליהם בקלות ראש. צריך לזכור שהסרטונים האלה הם כלי סחטנות לאלימות מינית. נערות מאוימות שיפיצו תמונות וסרטים שלהן והן הופכות לשפחות מין. גם אצל החילונים וגם בחברה החרדית, קורים מקרים שככה מענים בנות".

מה לגבי החוק? מה שאסור פה מותר שם?

"למיטב ידיעתנו הפצת סרטונים אסורה בקפריסין, וגם, אזרחי ישראל מחוייבים לציית לחוק הישראלי גם כאשר אינם בישראל. למשל, כשאחת מאיתנו הייתה בהודו, נאמר באופן עקרוני שמשטרת ישראל יכולה לעצור אותנו כשאנחנו חוזרות לארץ אם היינו עוברות שם על החוק. ואפשר להבין למה הכוונה. אז אם זה המצב, גם העבירה על חוק הסרטונים היא רלוונטית ולמשטרה יש מה לחקור. לא יכול להיות שמישהו נוסע לחו"ל, עושה עבירה, וחוזר כאילו כלום. מה גם שהעבירה היא עבירה מתמשכת, מעבר לזמן שהיו בחופשה, כל מי שמעביר שותף לעבירה הזו, וכמובן גם כל מי שממשיך להעביר. זה כל הזמן ממשיך. הם אפילו לא מנסים להעמיד פנים שהם מנסים לעצור את זה, שזה לא בסדר".

לסיכום, הקריאה שלכן להגיש תלונה מתחדשת עכשיו.

"נכון. אנחנו קוראות לנשים וגברים להגיש תלונה על הפצת הסרטונים. זה לוקח בדיוק חמש דקות כשהתלונה היא על הפצת הסרטונים המנוגדת לסעיף בחוק הטרדה מינית. זה איננו דיון מגדרי, אלא דיון אנושי. חברתי. דמוקרטי. אנחנו לא מדירות אף אחד ולא חושבות שזה מאבק נשי, אלא להיפך. לכולם יש אחריות לקבוע נורמות אנושיות של החברה בה אנו רוצות ורוצים לחיות. זה לא רק אנחנו הנשים תתרעמנה שקרה הדבר הזה. אנחנו קוראות לנשים וגברים לקום, להגיש תלונה במשטרה ולדרוש מהמשטרה לטפל במחדל הזה. חייבים להתייחס לזה שנעשה כאן דבר עבירה, וזה לא ייתכן שלא תהיה לזה התייחסות. אם המשטרה והפרקליטות לא מוצאות לנכון לעשות את התפקיד והעבודה שלכם אז אנחנו כציבור באים ודורשים את זה".

ממשטרת ישראל נמסר: "ככל שעולה חשד לביצוע עבירה פלילית, משטרת ישראל פותחת בחקירה בהתאם לאמור בהוראות החוק. המשטרה שבה וקוראת לציבור, הפצת סרטונים בעלי אופי מיני עלולים להוות עבירה פלילית שלצדה עד 5 שנות מאסר. משטרת ישראל קוראת לפעול בזהירות ובאחריות בכל הנוגע לתיעוד והחזקה של תכנים שהפצתם עלולה להוות פגיעה בפרטיותם בעידן שבו ניתן בלחיצת כפתור להפוך כל מידע לוויראלי."