אין ספק שמבחוץ דברים מתחילים להראות אחרת -  נחקק חוק לאיסור צריכת זנות שכולל תכנית שיקום נרחבת, ומרבית הרחובות (בתל אביב לפחות) נקיים מכרטיסי פרסום לזנות שפעם היו מרצפים את המדרכות - אבל מבפנים לא הרבה משתנה באמת. אולי נחקק חוק, ואולי הסביבה נהייתה קצת יותר אסתטית ואפילו את ה״פוסיקט״ הופכים עכשיו למתחם מנצנץ, אבל אנחנו ב״המכללה״ נלחמות על כל תלמידה בשיניים וממשיכות לשמוע מפי התלמידות שלנו על קושי, חרדות, חוסר ומצוקה. אנחנו צריכות לדאוג לאיה שאין עבורה מקום פנוי במסגרת שיכולה לעזור לה כל כך. לדאוג למוצרי חשמל חדשים ומתפקדים עבור עלית, כדי שהחגים הקשים גם כך יעברו עליה בתחושה מסוימת של נורמליות, ולענות לקריאות המצוקה של אליה ששכבה לבד בבית חולים.

טל גרנות

״המכללה״ היא בית ספר חברתי שמעניק הכשרה בשלל תחומים עבור נשים שורדות זנות שחוזרות למעגל העבודה. אמנם בית הספר לא מוגדר כמוסד שמיועד לנשים שיוצאות מזנות, אבל מרבית הנשים הלומדות בו הן שורדות זנות שעושות צעדים ראשונים או מתקדמים לצאת מהמעגל הזה חזרה לעולם העבודה. שותפתי איריס שטרן לוי ואני, הקמנו את המכללה על בסיס ההבנה שההבדלים בינינו, בין החברות שלנו, לבין התלמידות שמגיעות אלינו הוא דק ומעומעם. כולנו נשים שמבינות על בשרן שהעולם הזה צריך לעבור עבודות התאמה רציניות כדי שהוא יהיה הוגן ואפשרי עבור נשים כי כולנו נפגענו בדרך זו או אחרת. לכולנו יש חלומות, שאיפות ואהבות. כולנו אוהבות מוזיקה, אוכל טוב, להתפנק וליהנות, וכולנו רוצות גם רגעים של שלווה, לגדל את הילדות והילדים שלנו בנחת ושיהיה להם כל מה שצריך. כל אישה שפגשתי בחיי רצתה שהחיים שלה יהיו מלאים, מעניינים וגדושים בעשייה שהיא תוצאה של הרצון שלה, ולא בגלל אילוצים או בחירה בין ברירות גרועות. ההבדל הגדול הוא שלחלקינו פשוט היה יותר מזל מלאחרות. המחשבה שאולי יום אחד יהיה לי פחות מזל, וילדותיי ואני נהיה במצב של אופציות דלות היא מפחידה ומקוממת.

העבודה שבחרתי לי, שהיא עבודת החלומות מבחינתי, היא בהגדרה עבודה בלהיאבק: עבור התלמידות והבוגרות שלנו, עבור ״המכללה״ עצמה ועבור נשים באשר הן, כאן ובכל נקודה בעולם בה נשים סובלות כי הן נולדו נשים, כי באמת כמה אפשר? זה לא תמיד קל, אבל כשמאחוריי היסטוריה של נשים מופלאות וחכמות שידעו לנסח ולשיים את האופן המעוות בו העולם פועל, זה הופך את זה ליותר קל.

נעמי וולף למשל, שכתבה לפני הרבה שנים את ״אש באש״, מיקדה את המבט על הכוח שיש בכל אחת מאיתנו לקחת את הכאב ולהפוך אותו להשפעה וליופי. כאמור כולנו עברנו קשיים וכולנו יודעות שלא כיף לקבל רחמים. חמלה והבנה כן. רחמים לא. וגם אנחנו למדנו שהרבה יותר כיף לחגוג.

 

אנחנו אוהבות לחגוג ומנצלות כל הזדמנות לעשות את זה כמו שצריך. לדוגמה לאחר שזכינו במענק, כשהשקנו קמפיין פרי יצירתן של תלמידות ״המכללה״ או כשסיימנו משימה מעייפת אחרת. בכל צעד ושעל שאנחנו עושות ברור לנו שכאשר נשים תומכות בנשים קורים דברים מופלאים. אנחנו מדפיסות את זה על חולצות שוות, אומרות את זה בכל הזדמנות, מיישמות את זה בכל אופן ומשתדלות לנצל כל הזדמנות כדי שזה יהיה אפוף בסטייל ובשמחה מתפרצת. זה מה שנעמי וולף אמרה שכדאי שנעשה ואנחנו רואות שזה עובד.

נטע ברזילי

כמידי שנה אנחנו עורכות אירוע התרמה לבית הספר. אנחנו מעדיפות לחגוג את המאבק שלנו בגלאם ולחלוק את זה עם כל אחת ואחד שתומכים במסר, ורוצות להיווכח כמה כוח יש בכל אחת ואחד מאתנו, וכמה כוח נוצר כשאנחנו יחד. וולף הזכירה את זמרות הבלוז השחורות שעשו מהפכה בכך ששרו, ובמיוחד כששרו את שירת החיים שלהן. אנחנו זכינו לחיות בעידן בו נטע ברזילי שרה בפני כל העולם על כך שהיא לא צעצוע של אף אחד, מסר שמרגיש שנכתב עבורנו. זכינו גם שנטע ברזילי עצמה, יחד עם אמניות ואמני דראג תבוא ותשיר את המסר הזה בתרומה ובהתנדבות באירוע ההתרמה שלנו.

אנחנו מזמינות גם אותך לחגוג אתנו את המאבק, הקשיים ובעיקר את ההצלחות והתקווה להצלחות גדולות ונוספות שיגיעו. הכרטיס שלך הוא השתתפות בחגיגת הסולידריות שלנו ובעיקר תרומה עבור עוד ועוד אופציות עבור עוד ועוד נשים. 

לינק לרכישת כרטיסים: eventbuzz.co.il/nqcuh