בגיל 23, כחודשיים לאחר שילדתי לראשונה, הייתי עסוקה מאוד. כמו כל אמא צעירה החיים שלי סבבו סביב הנקות, החתלות, התרגשות מהתינוק הקטן שלי, העלאת תמונות לפייסבוק והתלהבות מהסטטוס החדש שלי, כאמא לתינוק וכאישה נשואה. אבל בנוסף לטירוף החיובי הזה, היה דבר נוסף שהעסיק אותי: הניסיון לשרוד בתוך מערכת זוגית אלימה שאיש לא ידע עליה חוץ ממני. לו רק משפחתי או חברותיי היו יודעים מה התרחש מאחורי עדשת המצלמה ומאחורי החיוכים הפוטוגניים והמסכות.

כאשר שומעים על אלימות בין בני זוג מדמיינים את האישה חבולה ומדממת, אך מה שלא כולם יודעים זה שיש המון סוגי אלימות שפוצעים ומצלקים, לא פחות מאלימות פיזית גלויה. אלימות נפשית, מילולית, כלכלית, מינית ובידוד חברתי אלה רק חלק מהדברים שחוותי על בשרי - ולא ידעתי בכלל שכל אלו נופלים באותה הגדרה של אלימות. רק אחרי שהגעתי למקלט לנשים מוכות והתחלתי לעבד את מה שעבר עליי במשך שש שנים ארוכות וקשות, הבנתי שאכן חוויתי אלימות מבן זוגי דאז, והייתי במערכת יחסים מתעללת.

הלילה המכריע היה כשהוא ישב בסלון עם סכין, בהתקף פסיכוטי. איים שירצח אותי ואת התינוק ויפגע במשפחתי. אני ישבתי בחדר השינה עם תינוק בן מספר חודשים על ידיי. לא ישנתי כל הלילה מהפחד שאם אעצום את עיניי לא אזכה לפקוח אותן יותר לעולם.

זה היה הרגע בו הבנתי שעליי להציל את בני ולהציל את עצמי, הבנתי שאני חייבת לפרק את "המשפחה" שבניתי בשביל הסיכוי לחיים, לא בהכרח חיים נורמלים, אלא בעיקר הסיכוי שלי לשרוד. בגיל 24, עם תינוק בן שנה, עמדתי על מדרגות הרבנות ולראשונה בחיי הצלחתי לנשום. בלי לפחד יותר מהבאות, בלי לחשוש מהמכה הבאה, בלי להסתיר יותר את עצמי. החלטתי שהגיע הזמן שלי ללכת ברחוב עם ראש מורם.

חופשיה, הרגשתי את האזיקים משתחררים מידיי ומרגליי, ועם כל הפחד מהעתיד לבוא-ידעתי שאשרוד. במהלך השנים שעברו נולדתי מחדש וגיליתי כוחות שלא ידעתי שהיו קיימים בי בכלל. החל ממצוקה כלכלית מאוד קשה, דרך מקלט לנשים מוכות שם כמעט איבדתי את עצמי לדעת כמו אסירה בין סורגים שיושבת על לא עוול בכפה, ועד לחברות שניתקתי מחיי כי גרמו לי להרגיש כאילו אני אישה שבורה שלעולם לא תצליח להדביק שוב את כל השברים ותחזור להיות שלמה. הדרך הייתה מלאה בתלאות ובדמעות אבל לכל אורכה עמדה לנגד עיניי טובתו של בני הקטן. ידעתי שעליי מוטלת החובה לגדל אותו בצורה הכי טובה שיכולה להיות, גם אם זה אומר שאעשה זאת לבד.

החלטתי לחיות את חיי לבד, רק אני והתינוק שלי. לא רציתי לשמוע על המילה אהבה, לא האמנתי יותר בזוגיות, וגם בלילות הכי קרים התנחמתי בזיכרונות הכואבים שחיממו אותי. לא הסכמתי לחזור לעבר. כנגד כל הסיכויים, הכרתי את מי שהפך לבעלי ולאהבת חיי. גבר שהתייחס אליי מההתחלה כמו לאישה ראויה, נאהבת, נהדרת. הוא גרם לי להאמין שאני יכולה לעשות הכל. הוא עזר לי להחזיר את האמון שאבד לי באנשים, ואת הביטחון העצמי שלי.

יולי שר, היום. צילום מתוך פייסבוק

יולי שר, היום. צילום מתוך פייסבוק

כל חיי חיפשתי מישהו שיציל אותי, וכשהכרתי אותו הבנתי בעצם, שאני זאת שהצילה את עצמה, וכשעשיתי זאת, האהבה האמיתית בחרה להגיע אליי. היום אני מנהלת זוגיות מלאה בכבוד הדדי, תמיכה, הקשבה, חמלה והבנה. היום אני יודעת שבן/ בת זוג אמיתי/ת וראוי/ה לעולם לא יגרום לך להרגיש חסרת ערך ומושפלת. ההיפך הוא הנכון.

כיום אני סטודנטית למשפטים ואמא לשלושה ילדים קטנים. הגשמתי את החלום שלי ללמוד מקצוע שיעזור לי בהמשך הדרך להגיע לאותן נשים שמרגישות אבודות בתוך מערכות יחסים אלימות, ללא התקווה לצאת מהן. אני עוזרת ומתנדבת עם נשים כאלו, עוזרת להן לראות את האור, מספרת את הסיפור שלי ומראה לכל אחד ואחת שאלימות היא דבר שאסור שיתרחש בכל תחום חיים שהוא, במיוחד במבנה המשפחתי. לקח לי המון שנים להגיע למצב הזה, והיום אני כמעט שלמה. הצלקות שלי עדיין קיימות אך הן כבר לא מדממות. מדי פעם אני נזכרת מאיפה באתי, היכן אני היום ולאן עוד אגיע.

אם אני הצלחתי - גם את יכולה.

 

מערכת און לייף הרימה מבצע גיוס המונים לקו חם לפנייה של נשים בסיכון. נשים שאולי חוששות ואין להן לאן לפנות להכרה, תמיכה, ייעוץ ועזרה. נשים שחוששות שאולי הן "רק" קרבנות לאלימות מילולית או כלכלית. בואו לקחת חלק בפרויקט שיכול לחולל כאן שינוי אמיתי ולהפוך את ישראל למקום בטוח יותר לנשיםתמכו  כדי שנוכל להגיע לכל אישה ולעזור לה. רואות ורואים את המשפטים האלה ולא בפעם הראשונה? זה הזמן ללחוץ על הלינק ולהצטרף. אולי אתם תהיו אלה שתעשו את ההבדל בשביל נשים כמו יולי. 

לתגבור קווי החירום, והצלת נשים נוספות שנמצאות במערכות יחסים אלימות ולא יודעות לאן לפנות: https://bit.ly/2NV44R6