ה-22 ביוני 2019 הוא תאריך שלנצח ייזכר כיום שבו התהפכו חייהן של משפחות רבות. 18 משפחות, שעד אותו יום ניהלו חיים רגילים, גידלו ילדים באהבה, והתמודדו כמו כולם עם בעיות שגרתיות כמו משכנתא, עבודה, חופשת מחלה, אי נעימות מהבוס, דיאטות, ומריבות של בני זוג. ככה נראו החיים שלנו עד שהמפלצת הרימה את ראשה והמציאות נתגלתה לנו במלוא העוצמה. החל מאותו יום, מבחינתנו כלום לא חשוב, רק הילדים. מאז גם עוטפת אותנו תחושת אשמה, שאולי בגלל מרוץ החיים לא ראינו מה קרה להם, והיא קשה מנשוא ולא מרפה. למרות שאנחנו יודעים שלא הייתה לנו דרך לדעת, המשחק היה טוב מדי.

כל דקה ביום שלי, כל יום, אני חוזרת לאותו רגע במוצאי שבת בו גיליתי מה כרמל מעודה, הגננת של הילדים שלי, עשתה. זה היה בשעה 22:00, לירז תפארת נתן הסייעת בגן של כרמל (שבינתיים גם נגדה הוגש כתב אישום) עדכנה אותי כי כרמל נעצרה בחשד לאלימות. בום!

לא הבנתי את המשמעות של המילים הללו בכלל עד אותו רגע שהזמינו אותנו בתחנת המשטרה לצפות בסרטונים שצולמו בגן. ראינו חוקרות יוצאות עם עיניים נפוחות מדמעות ולא הבנו את גודל הזוועה. זה היה הרגע שהקרקע נשמטה רשמית מתחת לרגלינו והבנו שעכשיו אנחנו במלחמה. במלחמה על הילדים שלנו אל מול הרוע הגדול ביותר שהכרנו.

מתוך התיעוד של כרמל מעודה בפעוטון בייבי לאב. צילום מתוך יוטיוב

מתוך התיעוד של כרמל מעודה בפעוטון בייבי לאב. צילום מתוך יוטיוב

מאותו רגע החלטתי להגיע לכל הדיונים בעניינה של כרמל, היה חשוב לי תמיד להסתכל לרוע בעיניים. ובכל דיון אליו היא מגיעה היא נראית אנושית לחלוטין, למרות שבתוכה יש מפלצת. לפעמים היא מתכסה במעיל ולפעמים היא מכסה את עצמה בשיער הארוך שלה. לפני כל דיון הבטן שלי מתכווצת, אני כל כך רוצה לסיים את החיים האלה שנכפו עלינו ולחזור אל חיינו הקודמים אבל אני אומרת לעצמי כל פעם מחדש שזה הזמן שלי כעת לזעוק את הזעקה של הילדים שלנו.

ובכל דיון מתגלה אסטרטגיה חדשה שנועדה לתעתע בכולנו, "היא שפויה לחלוטין ואפשר לשחרר אותה למעצר בית", "היא לא בסדר, איזה אדם נורמטיבי היה עושה דבר כזה?", הגרסאות לא מפסיקות להתחלף. בין דיון לדיון יש גם הטרדות ואיומים, בפייסבוק נפתח עמוד תמיכה בשם "כרמל מעודה" שכל היום מעלה פוסטים מטרידים ומאיימים כלפינו ההורים. אני לא יכולה לצערי להפנות למי שעומד מאחורי העמוד הנ״ל, רק אומר שאם מישהו היה פותח על שמי עמוד פייסבוק שהיה מאיים או מטריד אנשים שגם ככה פגעתי בהם, הייתי פועלת לסגור אותו או לפחות יוצאת בגינוי פומבי של כל הכתוב בו. אבל ההטרדות האלה לא מרחיקות אותנו מהמטרה, סתימת הפיות באמצעות חסימת פרופילים בפייסבוק רק גורמת לנו לצעוק חזק יותר.

ניקול דניאל-חג'בי

ניקול דניאל-חג'בי

מה שבעיקר קשה לנו זה הדחיות. להכין את עצמנו נפשית שוב ושוב למפגש עם הגננת המתעללת, להתייצב במסדרונות בית המשפט, להגיע עם כאבי בטן ולחץ ולגלות שכלום לא קורה ושרק קובעים תאריך חדש זה כמו קשה בצורה שאי אפשר לתאר. רק אתמול היה אמור להתקיים דיון בעניינה של כרמל אבל שוב הייתה דחייה, למה? כי עורך הדין שלה התפטר יום לפני הקראת כתב האישום. השופט, מלא בחמלה, פנה אלינו ההורים והתנצל כי הוא נאלץ לקבל את הבקשה שלו שכן הוא לא יכול לחייב אותו לייצג אותה. עו״ד יפעת בן דוד עמית שמייצגת אותנו ההורים, קראה לזה עינוי דין, וככה בדיוק זה מרגיש. המערכת מקשה עלינו כאילו לא מספיקה ההתעללות שחווינו מצד מי שהייתה אמורה לעטוף את הילדים שלנו באהבה ולשמור עליהם בזמן שאנחנו בעבודה.

נשאר רק לקוות שהענישה הפעם לא תהיה מקלה כמו העונשים שאנחנו רואים שמקבלים על התעללות בחסרי ישע. גזר הדין של כרמל אמור לשקף פגיעה ב-11 חסרי ישע, תינוקות בטווח הגילאים 3 חודשים ועד 3 שנים. ילדים שעד היום לא חזרו להיות ילדים רגילים והם מלאים בפחדים. בית המשפט חייב להעביר מסר ברור ותקיף נגד גננות ומטפלות שפגעו בילדים.  

כרמל מעודה. צילום מסך מתוך כאן 11

כרמל מעודה. צילום מסך מתוך כאן 11

הילדים ששהו בגן "בייבי לאב", מתמודדים עם התקפי זעם יומיומיים, התפרצויות, חרדות, סיוטים, וקשיים חברתיים והתפתחותיים. אני מאחלת למשפחה שלי, ולמשפחות הנוספות שחוו את הזוועה הגדולה הזו שהצדק ייעשה כבר, שנחווה קצת שלווה ונחת ושאולי רק אולי, נוכל לשים את הסיוט הזה מאחורינו. הילדים שלנו צריכים עוד לעבור דרך ארוכה כדי לשכוח את כל מה שחוו במקום הנורא הזה. אני מאחלת לכולנו שנצליח לשקם את החיים שלהם ואת חיינו שלנו. אנחנו מסתובבים עם חור ענק בלב, בגידה צורבת ואמון מרוסק. אני יודעת שהדרך עוד ארוכה אבל אני מקווה שיום יבוא ונוכל להמשיך הלאה ונחזור לאנונימיות שלנו ולשקט שלנו.