1. לא משנה באיזה שם יקראו לתוכנית של דונלד טראמפ, בסוף זו תוכנית שגובשה, נוסחה, נהגתה ותואמה בין טראמפ לנתניהו. ונתניהו בעת הזאת, לא מייצג את ישראל, הוא ראש ממשלת מעבר וזה לא רק עניין של תואר, זה משהו מהותי. ממשלת מעבר היא ממשלה שאין לה רוב בכנסת, והשרים שיושבים סביב שולחן הממשלה לא קיבלו את אמון הכנסת - והרי זו המשמעות של העובדה שאנחנו עומדים בפני בחירות. כי הרי מה עומד כאן לבחירה, אם לא הדרך והאנשים שיובילו את המדינה ויצטרכו לקבל את אמון הכנסת? ואנשי הימין, ששולטים עכשיו בממשלת המעבר ויודעים את זה, יוכלו לבחור לבצע רק את החלקים מהתוכנית שמתאימים להם - כמו סיפוח - ולקבוע עובדות בשטח, ולזרוק את החלקים שלא מתאימים להם לפח. אין שום מנגנון שמונע את זה. זו מטרת התכנית הזו. 
טראמפ, בעצם הצגת התוכנית דווקא עכשיו, מצפצף על הדמוקרטיה הישראלית, ועל מערכת הבחירות שנמצאת עכשיו בשיאה. מבחינתו נתניהו הוא האיש, ואיתו הוא עושה עסקים. כל השאר לא חשוב בעיניו, ונתניהו, כמובן, משתף פעולה עם המהלך שמייתר את הדמוקרטיה ואת החלטת הבוחר.

2. גנץ התגלה כטירון פוליטי ובוודאי כטירון מדיני. הטעות שלו התחילה כאשר הוא רץ והצהיר מעל כל גבעה שגם הוא יספח את הבקעה, וכך הפך את עצמו ללהקת המעודדות של נתניהו, ולא למנהיג שמוביל דרך. הוא לא הבין אז שנתניהו טומן לו מלכודת שלב אחרי שלב. הטעות השנייה הייתה שהוא לא דרש מהנשיא טראמפ לדחות את פרסום התוכנית עד לאחר הבחירות וכינון ממשלה יציבה בישראל, כפי שראוי וצריך היה לעשות. הטעות השלישית הייתה הנסיעה שלו לוושינגטון לפגישה עם טראמפ שבקושי קיבלה הזדמנות צילום. שום דבר טוב לא יצא מזה, בסופו של דבר זה המופע של טראמפ ונתניהו, וגנץ מציב את עצמו ואת כחול-לבן על שלל המנדטים שלה בעמדת המגיבים והנגררים ולא כאלטרנטיבה מובילה, כפי שהתיימרו. במצב שנוצר לא תוכל כחול-לבן לבדל את עצמה מהליכוד, כי גם הם יתמכו בתכנית ובכך בעצם ימחקו את הייחוד שלה. 
יכול להיות שבסיטואציה הזאת דווקא מפלגת העבודה-גשר-מרצ יצליחו לזנב בקולות השמאל של כחול-לבן, מכיוון שכרגע הם הקול הציוני היחיד שמתנגד לתוכנית.

3. הפלסטינים הם טרגדיה. מבחינתם, ומבחינת כל מי שמאמין בשוויון, בתוכנית שצריכה להיות מוסכמת על שני הצדדים, בכבוד הדדי ובזכות להגדרה עצמית. התוכנית הזאת היא תוכנית בריונית, כוחנית שלא רואה כלל את האינטרסים הפלסטינים. ישראל קיבלה כל מה שרצתה, בחלומות הוורודים ביותר, ואילו הפלסטינים לא רק שלא קיבלו דבר, הם עוד יצטרכו לשלם. וצינית במיוחד הייתה ההצעה לקנות את הוויתורים שלהם בדולרים. הרבה דולרים (50 מיליארד אם יעמדו בשלבי התכנית)

אבל הדאגה והבעתה האמיתיות הן מהפסיקה המתייחסת לאזרחי ישראל הערבים והרעיון לפיו ניתן יהיה להעביר את יישובי ואדי ערה לתחומי המדינה הפלסטינית כשתקום. כך, בהינף קולמוס, כמעט בהיחבא, הועמד מעמדם של אזרחים בישראל בסימן שאלה. ואנשי הימין כבר מאמצים את הגישה הזאת, באמירות לפיהן אם הם לא יתעשתו ויישרו קו עם מדינת ישראל - אזרחותם תישלל. זוהי גישה מסוכנת, שמטפחת את הגישות הגזעניות והמסיתות ביותר.

טראמפ וגנץ בבית הלבן. צילום: אלעד מלכה

טראמפ וגנץ בבית הלבן. צילום: אלעד מלכה

4. שובו של הסכם אוסלו. פרקים גדולים מתוכנית טראמפ הם קופי-פייסט של חלקים בתוכנית אוסלו. אחרי שנים של התקפות של הימין נגד אוסלו, אלא שתוכנית אוסלו הייתה תהליך ששני הצדדים הסכימו עליו, ואילו טרמאפ מעודד מהלכים חד-צדדיים וכוחניים. כך או כך, הימין, מבחינתו, מקבל את החלום הוורוד שלו, אבל באותה ארוחה בולע מדינה פלסטינית ומבחינתו גם ויתור על ״חלקי מולדת״.

5. לראשונה בישראל הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי נגד ראש ממשלה מכהן על שוחד, מרמה והפרת אמונים. זהו. אין יותר תרגילים, השהיות, עיכובים, ספינים המהלך יצא לדרך. עשרות עדים יופיעו בבית המשפט ויפרסו לעיני כל את התנהגותו של נתניהו לאורך שנים. אם לא תהיה תפנית של הרגע האחרון, ואם נתניהו לא יגיע לעיסקת טיעון, זו תהיה ההצגה המעניינת ביותר בעיר. השאלה אם נצליח לראות אותה מבעד לאינתיפאדה השלישית שהיום יש סיכוי גדול מבעבר שתפרוץ.