ערב יום שישי ואני עורכת את שולחן המשפחה, נרגעת מכל השבוע הלחוץ וריצות החיים. סוף השבוע מתחיל אצלי כבר בחמישי בערב אחרי העבודה בכניסה לסופר החביב עליי. אני תמיד מגיעה אליו מצוידת היטב עם רשימת קניות ובה תפריט ארוחת שישי פרוס על דף ורשימת מצרכים מפורטת לכל מנה, רשימה מאורגנת כיאה לאשה עובדת במשרה מלאה.

אני עורכת את השולחן כשהטלפון צמוד אליי כי הסופ"ש אני בתורנות בקו החירום שלנו, קו שמופעל ע"י מתנדבות 24 שעות 7 ימים בשבוע כולל שבתות וחגים. השבוע אני מחליפה מתנדבת שנסעה לחו"ל. לקראת התורנות אני מכינה את המחברת עם מספרי הטלפון הפנויים לעזרה, לה אנחנו קוראות "התנ"ך שלנו" כי היא כל כך חשובה, ומצטיידת בעט. גם המחשב פתוח, ונמצא בקרבת מקום.

כשהילדים מגיעים אני שוכחת את העולם שבחוץ ומתרכזת בהם. בחוץ יש סערה אמיתית ובפנים טוב ונעים וחמים לי. אני עסוקה בהגשת המנות ופתאום הטלפון מצלצל. אני נזכרת שאני בתורנות ומיד נדרכת, נכנסת לחדר הצדדי השקט, סוגרת את הדלת ועונה: "קו חירום שלום".

מהעבר השני אני שומעת בכי היסטרי של אישה. היא צועקת שהיא לבד בחוץ וצריכה עזרה ובהמשך היא מתחננת לעזרה ואומרת שבן הזוג שלה אמר שהוא יהרוג אותה ואין לה לאן לפנות. אני מנסה להרגיע אותה ואומרת לה שאני איתה ומבטיחה לא לעזוב אותה.

"תנשמי רגע, אני אעזור לך", אני מבקשת ועושה איתה יחד תרגילי נשימה כדי להרגיע אותה ולגרום לה לנשום עמוק. לאט לאט היא משתחררת והבכי נרגע. היא מודה לי כל כך ומבקשת בתחינה שלא אעזוב אותה כי אין לה אף אחד, ואין לה לאן ללכת.

אני שואלת אותה איפה היא והיא מספרת שהיא ברחוב. בחוץ סוער וגשום ואני מכוונת אותה למצוא פינה שקטה. היא אומרת שיש בקרבתה סניף סגור של קופת חולים והיא יכולה להיכנס אל חדר המדרגות. היא מגיעה אל הסניף הסגור ומתיישבת. העיקר שתהיה מוגנת מהגבר האלים שאולי רודף אותה ומהגשם. אני שומעת בקולה שמצבה קצת השתפר והיא מרגישה בטוחה יותר. אני ממשיכה להגיד לה שאנחנו יחד ושאני לא אעזוב אותה עד שנמצא פתרון. לאט לאט היא נפתחת אליי.

היא מספרת שקוראים לה דליה (שם בדוי). שהיא בת 55, אלמנת צה"ל, עם ילד בוגר שחי בחו"ל. היא נשואה כבר חמש שנים. בעלה הראשון נהרג בעת מילוי תפקידו בצבא, ואת הבעל הנוכחי היא הכירה לאחר שנים רבות שגידלה את הילד לבד והייתה בודדה. לקח לה הרבה זמן לשקם את עצמה אחרי מותו של בעלה, כך היא מספרת, אך בעזרת הצבא ומשרד הביטחון היא הצליחה להתאושש ולעמוד שוב על הרגליים. לפני שנים אחדות, כשאפשרה לעצמה להיפתח שוב, היא הכירה בחור שהיה נראה לה בהתחלה כובש לב ומקסים. הוא התאהב בה וחיזר אחריה והיא נשבתה בקסמיו. מהר מאוד הוא נכנס אל ביתה והציע לה להתחתן והיא נענתה לו. אמרה שחשבה שמגיעה לה סוף סוף זוגיות אחרי כל כך הרבה שנים של לבד.

קווי חירום. צילום: shutterstock

קווי חירום. צילום: shutterstock

 

השיחה מתמשכת והיא ממשיכה לתאר בכאב את מערכת היחסים: "בהתחלה הוא היה מאוד אוהב, עדין, עוזר ותומך, עד להתפרצות הראשונה. זה התחיל בהתקפי זעם, עבר להשלכת חפצים ותמיד הגיעה אחרי זה התנצלות". היא חשבה שזה יעבור אבל זה רק החריף. התחיל בסטירה ראשונה שהדליקה אצלה נורה אדומה, אבל לדבריה עם כל התנצלות שלו היא נרגעה והנורה כבתה. ואז החלו התקפי הזעם.

כבר תקופה ארוכה שהיא חיה בטרור מתמשך. הוא נוהג להכות אותה עד זוב דם ומשפיל אותה על בסיס יומיומי. אם משהו לא מוצא חן בעיניו כשהוא חוזר מהעבודה הוא זורק הכל ושובר את הבית, מכה אותה, מקלל ומשפיל. היא ממשיכה לספר בשטף כאילו בבת אחת נחלץ איזה פקק אשר גרם לה לשתוק כל כך הרבה שנים, פורסת בפניי מערכת של התעללות ואלימות נפשית ופיזית קשה ביותר. היא מספרת שהיא חיה בצל פחד תמידי, שגם בלילה היא לא ישנה ממש, והיא תמיד ערנית ודרוכה שמא יתעורר, יתפרץ ויטיח בה את מכותיו. היא מכנה אותו "חיית אדם", וממשיכה לתאר התפרצויות וטירוף ומסכת התעללויות קשה. לדבריה, כשחברות וקרובי משפחה התחילו להרגיש שמשהו לא בסדר איתו ושאלו לשלומה היא הסתירה ושיקרה. כדי לכסות את הסימנים הכחולים ואת הפנס שהיה משאיר לה סביב העין היא למדה להתאפר.

כשאני שואלת מה הוביל אותה להתקשר דווקא עכשיו היא משיבה שרגעים לפני שברחה מהבית הוא חנק אותה ואמר שיהרוג אותה וייפטר ממנה אחת ולתמיד. בנשימות אחרונות היא הצליחה להיחלץ מידיו ורצה החוצה בשארית כוחה. היא מספרת לי שהרבה זמן היא שומרת את מספר הטלפון של קו החירום שלנו "למקרה ש.." ועכשיו זה "המקרה ש..".

קשה לתאר את עומק המחויבות והמסירות שיש לנו המתנדבות כלפי אותן נשים שעושות את הצעד ומעיזות להתקשר, אומר רק שכמו בכל שיחה, גם באותו לילה ידעתי שאני שם עד הסוף, לא מרפה עד שהכל מסתדר. "הדבר הראשון שיש לעשות כרגע הוא לגשת למשטרה ולהגיש תלונה", הנחיתי את דליה בעדינות. היא פחדה ללכת לבד, חששה שפתאום הוא יגיע, ואני הבטחתי לה שוב שאני נשארת איתה על הקו, הסברתי כמה חשוב להגנתה שהמקרה יירשם ויהיה מתועד במשטרה.

היא מבינה ומיד מסכימה ונותנת לי כתובת מדויקת. אני מעלה תחנת מוניות על הקו, מציגה את עצמי, מבקשת את עזרתם במקרה דחוף, ומנחה אותם לאסוף את דליה מהכתובת שהיא מתחבאת ישר אל תחנת משטרה. הם מיד נעתרים לבקשה ויוצאים לכיוון. תוך כדי אני מחליטה לעלות עובדת סוציאלית תורנית של הרווחה בשיחת ועידה כדי למצוא לה פתרון מוגן, מקלט. אני משיגה עובדת סוציאלית תורנית, מציגה את עצמי ומספרת לה בקווים כללים על המקרה. היא איתי על הקו, דליה איתנו על הקו, וכולנו בדרך לתחנת המשטרה. בזמן הזה הדלת בחדר אצלי נפתחת, בני בא לראות מה קרה ולאן נעלמתי. הוא רואה אותי עם הטלפון, מבין שהיום אני תורנית ומיד יוצא וסוגר את הדלת אחריו. ואני כל כך מעריכה את ההבנה שלו.

 

בינתיים דליה מגיעה לתחנת המשטרה. נהג המונית האדיב יורד איתה עד לפתח התחנה. אני מבקשת להודות לו ודליה מעבירה לו את הטלפון "תבורך!", אני אומרת לו והוא מתרגש. דליה נכנסת לתחנה אני והעובדת הסוציאלית מנחות אותה שתעביר לנו את השוטר הראשון שהיא רואה לפניה. היא מוסרת את הטלפון לשוטר וביחד אנחנו מספרות לו את תמצית המקרה ומדגישות את החשש לחייה. השוטר מיד מבין ומאשר. העובדת הסוציאלית מודה לי ואומרת שהיא והמשטרה ממשיכים מכאן את הטיפול בדליה עד למציאת פתרון בטוח למגורים עבורה. אני נפרדת מדליה, היא מתרגשת ומודה לי ומנתקת את השיחה.

אני מבינה שהכל נרגע אבל לוקחת עוד דקה לנשום לבד. כשאני חוזרת לשולחן המשפחה כולם שם מדברים, צוחקים ואוכלים בהנאה. אני מסתכלת על כלתי וגאה בה על כך שהיא הבינה בלי מילים את המצב, ולקחה את הפיקוד על השולחן במקומי. מבינה כמה בורכתי, אני מחייכת לעצמי ואומרת ליקום תודה.

אחרי שכולם הולכים אני יושבת בכורסה החמימה, מרימה טלפון לדליה ושואלת לשלומה. היא מספרת שהיא במקום מבטחים. סידרו לה מקלט, היא התקבלה בו בחום על ידי אם בית וקיבלה חדר עם נשים אחרות. "טוב לי ואני מרגישה בטוחה", היא אומרת.

כמה נשים יש עוד כמו דליה - מושפלות, מוכות, מאבדות את צלם נשיותן ומסתירות את חייהן. נמצאות בפחד תמידי וזקוקות לעזרה בתקופה הכי נמוכה של חייהן. אנחנו המתנדבות מאירות להן מעט את הדרך. מראות להן איך להתחיל ולצאת ממעגל האלימות שכל כך סוגר עליהן.

**

מערכת און לייף תמשיך לכתוב ולסקר כל מקרה של פגיעה בנשים. אנחנו קוראות לכל אישה שזקוקה לכך לפנות לקווי החירום. 

פגעו בך? את מתלבטת אם את בזוגיות אלימה? חייגי 6724* 

קו חירום לא לאלימות נגד נשים פועל 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.