התחלתי ללמוד ערבית. ואני ממש לא לבד. מדובר בטרנד ואופנה שתופס נפח. אצלי זה הגיע ממקום של בושה איך עד היום לא השכלתי ללמוד את השפה הערבית של שכנינו. הם דווקא כן מדברים עברית. איך אני חיה בבועה ולא ערה למציאות המשתנה. אני לומדת ונהנית מכל רגע. שפה עשירה ולא קשה ללמידה היות ומאד דומה לעברית. 

ולכן כל כך שמחתי שיצא לי לראות שני סרטים עם קשר לשפה ולתרבות הערבית, לשניהם מסר חברתי נוקב, באחד הטיפול בעזרת ההומור, ובשני בשילוב של עבר ועתיד, פנטזיה ומציאות. 

הסרט הראשון מתרחש ביפו, "המתים של יפו" סרטו של רם לוי  דובר  ברובו בשפה הערבית, ועוסק במצוקות החברתיות בארץ הן לאוכלוסיה הערבית בארץ, והן לפלסטינית בגדה המערבית. הסרט השני  "עושים שכונה" סרטו של הבמאי מוחמד חמידי ממוצא ערבי  מתרחש בפריז ובקומדיה חברתית על פריז ושכונותיה הסגורות, ועל פער המעמדות בצרפת. דובר צרפתית. לכאורה שונים אבל שניהם עוסקים במצוקות חברתיות בעולם של פליטים. גם בארץ גם בפריז. הפתגם "כרחוק מזרח ממערב" מתבטל בעולמנו הגלובלי ומתפוצץ לנו בפרצוף.

"המתים של יפו" הוא סרטו הראשון שם רם לוי אחרי 70 דרמות וסרטים שעשה לטלוויזיה. הסרט נבחר לתחרות פסטיבל ירושלים 2019 והוא ברובו דובר ערבית, מעט אנגלית, ועוד פחות עברית. 3 ילדים מוברחים מביתם בגדה המערבית לאחר שאמם מתה ואביהם הוכנס למאסר, והם מגיעים אל ריטה וג'ורג', קרובים רחוקים מאד הגרים ביפו. ג'ורג' מבוהל וחושש לעבור על החוק ולאבד את שגרת חייו, ואילו ריטה מחבקת אל חיקה את הילדים שמעולם לא היו לה. במקביל, במאי בריטי מצלם ברחובות יפו סרט על תקופת המנדט בפלסטין על פי סיפור חייהם של הוריו. האירועים בסרט הבריטי מצטלבים עם אירועי החיים כאן ועכשיו ביפו, ושני הסיפורים הופכים לאחד, למציאות של ימינו.

עלה לאקרנים ב-23.3 לצפייה בטריילר 

לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/BYgBhQGw-sk
 

"עושים שכונה" היא קומדיה חברתית שאני צחקתי בה הרבה ובקול רם, וזה לא קורה לי הרבה. לבעליו של משרד פרסום בפריז שנקלע לחובות מול רשויות המס ישנה ברירה אחת למחיקת החוב. להעביר את המשרד לרובע "לה קורנב"  בפריז הידוע לשמצה המאוכלס ברובו במוסלמים עם חוקים משלו, אלימות, וסמים. פרד ברטל הבעלים ואנשי המשרד עוברים לשכונה ומוסיפים לצוות גם את סמי המקומי שיעזור להם לנווט בחיים ובחוקים החדשים. המצבים מצחיקים, המציאות הרבה פחות. "נושאים רציניים המטופלים בהומור ובאופן קומי זה תמיד יעיל יותר ולא מטיף" אומר מוחמד חמידי הבמאי. הוא עצמו נולד בבונדי, שכונה ענייה בשולי פריז, מכיר היטב את החיים המנותקים, את החוקים שנוצרו במקום שחייבים לציית להם כדי לשרוד, ואת הפערים החברתיים מול עיר האורות. הוא מציג לנו קשת צבעונית של אנשים מהשכונות. כל הניצבים ובעלי התפקידים הקטנים בסרט הם אנשים הגרים בשכונות עצמן שמשחקים את עצמם. המסר של חמידי הוא לפתוח בפני הצופים הצצה אל מה שקורה מעבר בשולי עיר האורות, ולעורר בנו הצופים חשיבה שמדובר בבעיה גלובלית שיש לטפל בה לפני שתהפוך למפלצת. רצון ותקשורת טובה מגשרת על גבולות. עלה לאקרנים ב27.2. 

 

  

לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/JIOkymckvJo