כמעט נולדתי פמיניסטית. כפעוטה, אמא שלי הלבישה אותי ואת אחי באותם הבגדים ונתנה לנו לשחק באותם הצעצועים. כילדה, אבא שלי לקח אותי, את אחותי ואת שני האחים שלי לשחק כדורגל וכדורסל כל שבת. כנערה, אמא שלי העסיקה את כולנו בניקיונות ובבישולים. גדלתי בבית שמתייחס באופן שוויוני לבנות ולבנים.

אבל בחוץ העולם היה קצת אחר. הייתי הבת היחידה בקבוצת המצטיינים במתמטיקה. הייתי מהבנות הבודדות שרצו לשחק כדורגל עם הבנים בהפסקה. הבנתי שיש בעיה, והיא לא אצלי. זה לא שאני חריגה כי אני מתעניינת בדברים "של בנים". הבעיה היא שיש התייחסות חברתית שונה לבנים ולבנות, ובעיניי זה היה, ועדיין - מאוד לא מוצדק.

התובנה הזאת השפיעה עליי מאוד. הבנתי שאני לא רוצה שהציפיות השונות מבנים ובנות ישפיעו על הבחירות שלי. הבנתי שאני לא רוצה שיגידו לי מה כן או לא לעשות או ללמוד בגלל שאני בת. ההבנות האלו עשו אותי פמיניסטית כבר מילדות. הפמיניזם שלי זה להיות מי שבא לי ולעשות מה שבא לי - להתלבש, ללמוד ולעסוק במה שאני רוצה, בלי שישפטו אותי או ינסו להחליט עבורי.

בעולם הליברלי שבו אני חיה זו תפיסה די מקובלת, וגם מי שלא יסכימו איתה - יוכלו להבין אותה.

אבל בישראל קל מאוד להכיר עולמות פחות ליברליים. וכשפגשתי נשים מעולמות כאלו עלו שאלות שהפתיעו אותי.
ואם מה שבא לי זה ללכת עם כיסוי ראש? או לרקוד בהפרדה מגדרית, עם נשים בלבד?

השאלות האלו איתגרו אותי. לא (רק) בגלל שלא הסכמתי איתן. בעיקר בגלל שלא הבנתי אותן. לא הבנתי איך הרחבת האפשרויות שהפמיניזם שלי מציע מסתדרת עם סט של כללים דתיים.
קהילת 'רצות ומשפיעות' מספקת לי מפגש ושיח ישיר עם נשים חרדיות וחילוניות, דתיות ומסורתיות, רפורמיות ואורתודוקסיות, ערביות ויהודיות, ימניות ושמאלניות. ההיכרות והמפגש עזרו לי להבין שאפשר להרחיב אפשרויות בכל מצב, ושעבור נשים רבות דת היא מעבר ל"סט של כללים". הם לא גרמו לי להסכים עם תפיסות העולם האלו, להיפך - בזכותם חידדתי יותר את תפיסת העולם שלי.
המפגש וההיכרות גם עוזרים למצוא את המקומות שבהן אנחנו מסכימות ויכולות לפעול יחד.

ועכשיו אנחנו רוצות שעוד נשים ייפגשו ויכירו את תפיסות העולם השונות. שיבינו אותן. לא כדי להסכים. כדי להכיר. כי בכל זאת כולנו חיות כאן וכולנו חלק מהחברה בישראל.
מחר בערב, יום רביעי 03.06 ב-20:30, נקיים מפגש זום על הרגע שבו הפכתי לפמיניסטית (גם אם לא קראתי לזה ככה). נספר על הקהילה שלנו, רצות ומשפיעות, ועל החזון שהוביל להקמה שלה. נדבר על הפמיניזם שדורש את הזכות הכל כך בסיסית בדמוקרטיה - לבחור ולהיבחר. על הפמיניזם ששואף להשתתף בקבלת החלטות על הצביון הדתי של מקום המגורים. על הפמיניזם שקשור באופן הדוק לזהות לסבית. על הפמיניזם שנובע מהמסורת היהודית המשפחתית. על הפמיניזם של להיות מי שבא לי ולעשות מה שבא לי.
בפאנל ישתתפו חגית משה - סגנית ראש עיריית ירושלים, חן אריאלי - סגנית ראש עיריית תל-אביב-יפו ולשעבר יו"ר האגודה למען הלהט"ב, ליאת מלכה - חברת המועצה הדתית בזכרון יעקב שהיא החרדית הראשונה בתפקיד. תסכם ד"ר גלי סמבירא שתעזור לנו לחשוב איך אפשר לפעול יחד למרות (ואולי בזכות) ההבדלים בתפיסות העולם.


לרישום לאירוע היכנסי ללינק הבא 

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת