אחרי שנים כמנהלת קריאטיב ב"נגה תקשורת", ואחרי שפיתחה עשרות סדרות לערוץ הילדים ולערוץ 8, ביליה קמה יום אחד והחליטה שמספיק. כמעט עשר שנים אחרי, היא הספיקה להפוך למעצמה עם שני ספרי בישול רבי מכר שזכו להצלחה מסחררת, בלוג שמספר את סיפורי המתכונים שהם כולם סיפורים מצחיקים ומרגשים, ותחזוק יומיומי של עמודי פייסבוק ואינסטגרם- כולם עם עשרות אלפי עוקבים.  

באנר

לא תכננתי להיות "לייזה פאנלים" 

"יש את המשבר הזה שקורה סביב גיל 39, לקראת גיל 40, לי זה קרה אחרי, אני late bloomer , שהראש מתחיל להתחבר והגוף להתפרק. בדיוק בשלב הזה את מתחילה לשאול 'אני רוצה להיות פה?', אני 17 שנים שכירה, זה מה שאני רוצה, את בסוג של משברון. אולי נעשה עוד ילד, אולי נעזוב את העבודה, אולי נעזוב את הבעל, אולי נעזוב את הכל? אולי נעשה את הכל? אני עשיתי את שלושתם. סתם, לא באמת  - הבאתי ילדה רביעית בגיל 42, ואמרתי שעם הרביעית שלי אני רוצה להיות בבית. לנסות, ולראות מה זה להיות בבית על אמת. ובאמת התמסרתי לבית אבל גיליתי שאני המובן מאליו וזה לא היה לי נחמד.  נהייתי עקרת בית, מניקה, כביסות, מוציאה, מחזירה, לוקחת לחוגים, מחוגים, הכל אני, בלי מטפלת. אחרי שנה-שנתיים הבנתי שאני צריכה את עצמי, אני צריכה את המלאות הזאת. 

חגית ביליה היא לייזה פאנלים. צילום יח"צ

חגית ביליה היא לייזה פאנלים. צילום יח"צ

אז מהקיטורים נולדה הדמות?

מהקיטורים הבנתי שאני צריכה אהבה, ואת לא מקבלת את זה בבית. אני צריכה אהבה אמיתית ואת זה מקבלים ברשת. ואז התחלתי לכתוב, את כל הדברים שלי, את כל היציאות הקטנות שלי, סצנות קטנות מחיי היום יום. אני זוכרת שכתבתי איזה פוסט שנורא מיהרתי לאיזה יום הורים ויצאתי כולי עם כתמים ורצתי למורה, וישבתי על הכיסא הקטן, זה היה כיתה א' או ב', והמורה אכלה עוגת 'מורות' ושתתה קפה ואני האצבע ניקיתי את הפירורים...והיא הסתכלה עליי ואני כולי כתמים ואז אמרתי לעצמי 'מישהו את הסיטואציה הזו צריך לכתוב'. והתחלתי. זה היה קצת בקטנה, קצת בהקצנה, ופתאום ראיתי שנשים מזדהות עם זה. 

ואיך המתכונים נכנסו כחלק מזה?

יש שני דברים שאני מאוד אוהבת וזה לבשל ומילים. מילים וסירים. ובאמת אני כל הזמן מבשלת. גם כשהייתי שכירה כל יום בישלתי. היה לי נורא חשוב לא יודעת, יש משהו כזה, שילדים נכנסים הביתה ויש ריח של סיר, זה עוטף את הבית וזה ביטחון- יש בזה משהו שורשי, אמיתי ושום דבר לא מחליף את זה. וגם כשהיה לי ילד אחד, ושניים ושלושה וארבעה- תמיד היו סירים. אולי בגלל שאני חיילת בודדה 30 שנה, כי ההורים שלי עזבו את הארץ, אז זה נתן לי תחושה של בית. 

הבית, בטח בתקופת הקורונה, הוא הבסיס. אני נכנסתי הביתה לפני עשר שנים אבל יש נשים שמוצאת את עצמן עכשיו בבית, ולא יודעות מה לעשות וזה בסדר לא לדעת. אני לא תכננתי מזה קריירה ואני חושבת שזה בסדר לא לדעת. ידעתי שאני אעשה משהו. לוקח זמן, זה תהליך. אני רוצה למצוא מטאפרות מתחום הבישול, זה כמו לברור את האורז, זה לאט לאט קורה וזה קורה. 

את הצלחה מסחררת וזה לקח לך עשר שנים. מתי הבנת שזה בינגו, זה הולך לעבוד?

לא חשבתי מה הולך לעבוד, אני פשוט נהניתי. נהניתי כשמגיבים לי, מהאהבה שקיבלתי, קיבלתי מסאג' לאגו. ולא תכננתי לעשות מהמסאג' הזה כסף, לקבל עליו תשלום, אבל זה היה מרגש. האמת שהרגשתי את זה כשיצא הספר הראשון כשמחזיקים ספר פתאום זה ממשי. זה היה כל הזמן וירטואלי ועם הספר זה נעץ את זה. אז הרגשתי. 

את זוכרת מתכון אחד שהוא הכי מצליח, הכי נקרא, עם הכי הרבה תגובות?

יש מלא. זה כמו שתגידי לי לבחור איזה ילד אני הכי אוהבת. אני נורא בן אדם של ירקות וקטניות ומאפים ופחמימות.

איך את מצליחה לשמור על יצירתיות כל הזמן. הרי הכל תלוי בך? 

הדבר הכי חשוב בעולם זה מה שרבי נחמן אמר, זה התמדה. זה חריצות והתמדה. כל הדברים של יצירתיות זה נורא דינמי ומשתנה, לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל אני בן אדם חרוץ. כמו שעמוס עוז אמר פעם, שהוא פותח את המכולת. לא מעניין אותו אם יבוא לקוח או לא, שמונה שעות, ייכנסו או לא ייכנסו. ככה אני מרגישה. אני מרגישה שאני שכירה אצל עצמי. 

בשום שלב בשיחה לא דיברת על הפחד, על כך שזה יכול לא להצליח.

אני לא ידעתי בכלל שאני הולכת להיות כזו אישה שקוראים לה 'לייזה פאנלים'. בכלל רציתי לקרוא לי 'רותי סמרטוטי'. אבל היו לי מלא לבטים. עשיתי לעצמי בריף של הדמות, מה אני רוצה, עבדתי עם עצמי. זה נורא קלישאתי אבל הכישלון הכי גדול זה לא לנסות. רק מכישלונות אנחנו לומדים והצלחה זה דבר מפחיד. יש המון כישלונות קטנים ובעיני מותר להיכשל ורק מזה נגדל ונהיה יותר טובים. 

עוד כתבות במתחם 40 פלוס 

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת