כשמור וינטר (24) החלה את לימודיה באוניברסיטת אריאל היא חיפשה מלגה שתעזור לה במימון הלימודים. כאשר סקרה את האפשרויות העומדות בפניה, היה פרויקט התנדבות שמשך אותה במיוחד וגרם לה להתרגש - פרויקט "מדור לדור" של מטה בנימין בשיתוף מפעל הפיס. למרות שהיא ידעה שהתרומה תהיה משמעותית, היא לא שיערה כיצד היא תשפיע על המשך חייה.

כחלק מפרויקט "מדור לדור" נפגשים הסטודנטים המתנדבים עם גמלאים על מנת להפיג בדידות, לעזור או למלא צורך או חלל מסוים בחייהם. מור התחילה את התוכנית כשהיא מצוותת לאישה מיוחדת במינה – אסתר גרוס, בת 86, גמלאית חדה ומפולפלת מהישוב פסגות, שחיפשה מישהי שתגיע לביתה ותלמד יחד איתה תורה. קצת לפני שנרשמה לתוכנית אסתר הייתה נוסעת לבדה ללימודים וחברותות באיזור מגוריה אבל תנועה לא נכונה גרמה לה ליפול ולאבד את היכולת להתנייד ולצאת מהבית. "נפלתי וכתוצאה מהמכה היה לי שבר", מספרת אסתר בראיון משותף של השתיים, "אני טיפוס מאוד עצמאי ופעיל אבל אחרי שנפלתי לא יכולתי לנסוע באוטובוס לשום מקום ולמדתי בבית לבד. הייתה חסרה לי חברותא וכששלחו לי את מור זה היה שידוך מצוין, פשוט התחברנו מיד". "אסתר היא אישה מקסימה", מוסיפה מור בחיוך, "הלימוד היה מאתגר כי היא מאוד חדה. היא תמיד ידעה לענות יותר טוב ממני, לשלוף מהתנ"ך והגמרא, ואני, תלמידתה הנאמנה, נהניתי".

 

הקשר של השתיים לא נשאר בין ספרי הגמרא. בין לימוד ללימוד הן התקרבו ונפתחו אחת לשנייה ונוצרה ביניהן גם חברות. "ככל שעבר הזמן הכרנו יותר ויותר. היינו אחת בשביל השנייה ברגעים קשים וטובים, היא אפילו ייעצה לי בענייני דייטים ושידוכים והגיעה לחתונה שלי. כל כך התחברנו עד שאסתר ביקשה שאמשיך איתה עוד שנה".

"כל פעם שהיא הגיעה זה היה מרגש", מתארת בת ה-86 את הקשר המיוחד, "יום אחד היא לקחה אותי לקניות, בפעם אחרת הלכנו ללימוד משותף במכון אורות שהיה חשוב לי. היא עשתה איתי דברים שלאף אחד אין זמן לעשות. בגלל זה הסטודנטים חשובים, תמיד נחמד אם מישהו שרוצה ואוהב להיות עם אנשים יכול לבוא וסתם לבקר. תמיד יכול להיות מישהו שזקוק לזה. במיוחד עכשיו עם הקורונה". "אני שמחה שנחשפתי למלגה הזו", מסכמת מור באהבה, "גיליתי מחדש אוכלוסייה מדהימה. כשעוצרים ומקשיבים להם באמת, מגלים עולמות. אסתר הייתה תמיד פסק זמן מהלחץ. היא בשנות ה-80 לחייה ואין בה טיפת מרירות. אני מאחלת לעצמי להיות כמוה. למדתי ממנה להישאר צעירה לנצח".