אפשר להסתכל על תוצאות הבחירות בכל מיני דרכים. מפת הגושים, האפשרויות הקואליציוניות היא דרך המלך להביט עליהן, כי זו דרכה של הפוליטיקה, וזה מה שאמורים הבוחרות והבוחרים לקבוע.

אבל אפשר גם להביט על התמונה המצטיירת בעוד אופנים.

והנה כמה מחשבות שעולות בעקבות ספירה של קצת יותר מ-80% מהקולות (ללא המעטפות הכפולות, כארבע מאות אלף לערך, שתוצאותיהן יתבררו רק לקראת יום שישי).

ניצחון הדת והשמרנות:

גם לפני שנספרו כל הקולות, כבר אפשר לסמן מגמה מדאיגה לחילוניות ולחילונים שבינינו, ולמי שהמרכיב הדמוקרטי בזהות המדינה חשוב לו לא פחות מהמרכיב היהודי. והמרכיב היהודי במשוואה אינו בהכרח יהדות אורתודוכסית ברוח ש״ס, יהדות התורה, ימינה והציונות הדתית על שלושת מרכיביה.

אם אכן יצליח נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, ממשלת ימין - חרדים על מלא, כפי שהבטיח, מחצית מהקואליציה הבאה תהיה מפלגות חרדיות בואך ציונות דתית ימנית ושמרנית מאוד. מחצית מהקואליציה תישען על חברים שדעת הרבנים חשובה בעיניהם יותר מהממלכתיות. מחצית מהאצבעות בקואליציה יהיו מי שבעיניהם יש רק מסלול אחד ופרשנות אחת של הדת היהודית: האורתודוכסית - שמרנית. 

בעיני מחצית מחברי הקואליציה הבאה, אם אכן תקום כזו, יהיו חברים וחברות שבעיניהם בית המשפט העליון צבר כוח רב מדי, ובכלל, עדיפה דעת תורה ופסק הלכה על פני פסק דין ותקדים משפטי שנשען על חוקי היסוד.

ואם ממשלה כזאת תיאלץ להישען על רע״ם - מבפנים או מבחוץ - זה יהיה רק עוד מרכיב בפאזל השמרנות והקיצוניות, ולא בשורה לפלורליזם ושילוב האזרחים הערבים.

ניצחון הגזענות והאנטי-להט״ב:

גם אם לא תוקם קואליציה בראשות בנימין נתניהו, ימין-על-מלא, הגזענות ניצחה ובגדול. העליונות היהודית הולכת ומתבססת בקרב חברי הכנסת. כוחה המשמעותי של הציונות הדתית בכנסת הבאה משקף ניצחון של עמדות שאינן מקבלות את האחר והאחרת בלי למצמץ, בלי להתנצל. מפלגות שבעיניהן א.נשים מקהילת הלהט״ב צריכים לעבור המרה, הדרה ומחיקה הפכו לכוח פוליטי משמעותי בכנסת הבאה, ואולי אפילו בממשלה הבאה. היה ונתניהו יצטרך להישען על הקולות האלה, הוא ייאלץ להתקפל גם בסוגיה הזאת. אמיר אוחנה, נושא דגל הלהט״ב בליכוד, ייאלץ אולי לקפל את הדגל שלו למול הכוח העולה של הגזענות הישירה, הבוטה.

וכך גם האזרחים הערבים. מעמדם ירד עוד יותר. לנוכח הנתונים שהולכים ומתבררים העמדות נגד ערבים התחזקו והקצינו. אין כאן ״קיצוניות משני הצדדים״. אי אפשר לחשוב שבעד גזענות ונגד גזענות אלה שתי דעות לגיטימיות שניצבות על אותו סרגל נורמטיבי. הגזענות כאן, עם ראש מורם, ולנתניהו לא יהיה קשה להיכנע לדרישותיהם בנושאים ״לאום״ ולו רק משום שחלק מחברי הליכוד מחזיק באותן דעות בדיוק.

ח"כ הנכנס איתמר בן גביר. בקרוב שר? צילום דוד דנברג

הניצחון של מרב מיכאלי:

מרב מיכאלי הצליחה ובגדול. גם אם מספר המנדטים שתקבל בסופו של דבר מפלגת העבודה לא יעלה על 7, זה עדיין ניצחון עצום. היא לקחה את המפלגה החבוטה, המאובקת, המפלגה שבגדה בבוחרים שלה כשהצטרפה לממשלת נתניהו והפיחה בה רוח חיים ותקווה. היא צעדה במסלול שנראה בתחילת הדרך חסר סיכוי לחלוטין, והצליחה. היא הצליחה להישאר רלוונטית, היא לא קיפלה אף אחד מהדגלים שלה, בוודאי לא הדגל הפמיניסטי. ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת סחפה בוחרות שלא היו מצביעות למפלגה אבל הצביעו לה ובכך הצליחה להישאר שחקנית משמעותית. במצב הזה אפילו המסורת הקלוקלת של המפלגה לנעוץ סכין בגב היו״ר רגע אחרי הבחירות לא תתבצע הפעם. ומכאן היא יכולה עוד להמריא, אם חברי הכנסת שנבחרו בפריימריז של המפלגה ישכילו ויצליחו להתגבש כמפלגה ולא כאוסף של אינדיבידואלים.

יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי צילום רון קדמי

 הניצחון של אבו-יאיר

נתניהו הצליח לרסק את האמון של הערבים במערכת הפוליטית. שיעורי הצבעה נמוכים במיוחד, הפיצול של הרשימה המשותפת - כל אלה זרעו ייאוש, כעס, וחוסר אמון בקרב האזרחים הערבים ואלה הצביעו ברגליים ולא הלכו להצביע.

ולא, מניתוח ראשוני של תוצאות הבחירות, הערבים לא הלכו להצביע לליכוד. הם לא העדיפו את אבו יאיר על פני איימן עודה. הם פשוט נשארו בבית. כרגע נראה ששיעור ההצבעה בקרב הערבים נמוך מ-50%. הנתון הזה מעיד על חוסר אמון עמוק.

בנימין נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

בנימין נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 ירושלים הפכה דתית:

ולבסוף, כדאי לשים לב לפילוח המפלגות לפי ערים. לפי מה שמסתמן כרגע, יהדות התורה השיגה כרבע מקולות הירושלמים, ש״ס קיבלה כ-15% והציונות הדתית קרוב ל-10%. ביחד מדובר על קרוב לחמישים אחוזים מהמצביעים בירושלים שהצביעו למפלגות חרדיות ודתיות. חמישים אחוזים מתושבי ירושלים שמימשו את זכות ההצבעה הם חרדים ודתיים. ככה נראית בירת ישראל ומגמת העזיבה של חילונים יש להניח רק תגבר אחרי הלילה הזה.